מרמור (בעיקרון בלי יו"ד, כי הרי"ש בשווא נח)
הוא כמובן שורש מרמ"ר במשקל קיטול (שם הפעולה של פיעל). השורש המרובע הזה נוצר (אין לי סימוכין, זו הערכה מושכלת) בדרך של הכפלת צמד עיצורים השייכים לאחת הגזרות הלא שלמות (לרוב עו"י או ע"ע) כפי ש'נדנד' נגזר מ'נוד', 'נענע' מ'נוע', 'סבסב' מ'סבב' וכו'. להערכתי 'מרמר' נגזר מ'מרר' שמוכר לנו מהטעם המר, המרור, המרירות, המרורים ובכי התמרורים. ההקשר נראה לי מתבקש, הרי ידוע שהממורמר הוא מי שנפשו מרה עליו (או לכל הפחות מרירה), לא כן?
אמנם חלק מהשורשים מהדגם המוכפל אכן אונומטופאים ולא קשורים לפעלים עלולים (זמזום, רשרוש, צלצול, בקבוק) ויש גם 'כחכח' מ'כיח' שעליו באמת ניתן לומר שהוא גם וגם, אבל מה אונומטופאי במרמור?
לי זה ממש לא ברור...