מיקוד

דב מאיר

New member
מבנה השמש

ובכן חשבון פשוט של תלמיד בבית הספר התיכון (ובמקומות מסוימים אפילו בעממי) יגלה שחישובי הנפח יחסית לרדיוס אינם מתאימים באשר נוסחת נפח הכדור תיתן יחסים שונים מאוד באחוזים מן האומדנים הנקובים לנפח על פי אחוזי הרדיוס שצויינו. אבל זהו רק בגדר קוריוז ואין צורך לרקוח מכך מרקחת מיותרת. משערני שזו טעות אנושית שקורית לכל אדם שלעיתים לא שם לב לפרטים (גם לי זה קורה). באשר לטענה בדבר השאלה מה היא השכבה המשמשת כנרתיק לשמש על מנת להפחית את חומה. הרי ברור שלא שכבת ה Radiative Zone היא זו שמונעת אורחים מלבוא. שהרי אם שכבה זו היתה מוסרת לא היה נשאר מאומה. המדובר הוא ללא ספק בשכבה היותר חיצונית הרלבנטית להפחתת מה של חום השמש. הפחתה כזו צריך שתהיה זעירה מאוד על מנת להוות הבדל לבני אדם על כדור הארץ במידה של טמפרטורה לא נוחה לזו הנוחה. לכן לענ"ד לא הופרך מאומה מטענת האתרים ה"עכומיי"ם"... . אציעך להתייחס ליריביך לשיג ושיח באתרים השונים בצורה יותר מתונה
 

Governor

New member
הפרכת `מופת` הדבש

ה`מופת` דן בסבות להתרת הדבש, והשאלה היחידה היא האם הבינו חז"ל את תהליך יצור הדבש, ועל סמך הבנתם - התירוהו, או שמא טעו, סברו שמדובר בצוף הנאסף מעל עשבים, נאגר בפי הדבורה או במעיה, ונפלט או מוקא בכורת, ועל סמך אי-הבנתם - התירוהו ראשית, כיצד מיוצר הדבש? קראו כאן: http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/m/object&id=8093987 אנו רואים, במקור לעיל, מה חושב רש"י (חי מ- 1040 עד 1105): `שאוכלות מפרחי האילן ומהן נעשה הדבש במעיהן ואין ממצות אותו דובשנו מגופן` [וכן נפסקה הלכה בשו"ע יו"ד סי´ פ"א] גם הרמב"ם (חי מ- 1135 עד 1204), כנזכר במקור לעיל, אינו מגלה בקיאות יתר: http://www.mechon-mamre.org/i/5203.htm `דבש דבורים ודבש צרעים, מותר--מפני שאינו מתמצית גופן, אלא כונסין אותו מעל העשבים בתוך פיהן ומקיאות אותו בכוורת` ומה אומר Aristotle (חי מ- 384 לפנה"ס עד 322 לפנה"ס)? ובכן, גם אריסטו סבר שהדבורים אינן ממצות את הדבש מגופן, בסתירה לטענת ה`מופת` של חז"ל לעיל שצריך ידע עדכני ומודרני בשביל להגיע לסברה שכזאת, או להשראה אלוהית. ראיה: ספר חמישי סעיף 22 של החבור History of Animals מאת אריסטו, שנכתב ב- 350 לפנה"ס - 800 שנים לפני חתימת התלמוד, 1400 שנה לפני רש"י, ו- 1500 שנה לפני הרמב"ם: http://classics.mit.edu/Aristotle/history_anim.html ובכן טחנתי, רסקתי, והדחתי כדבעי את `מופת` הדבש באסלה-לה-לה... 0284392000
 

דוד1000

New member
המקור להיתר הדבש אינו בחז"ל אלא בתו

המקור להיתר הדבש אינו בחז"ל אלא בתורה.גם אם יאחר האיש את התורה הרי זה הרבה לפני חז"ל. אם לחז"ל לא היה ידע מדעי והם היו בבחינת מי שאינם יודעים בין מרפקם לישבנם - כלשונו המגונה. אזי חוזר הוא לברירה הפחות טובה עבורו. היינו היתר הדבש מבוסס על ידע טרנסצנדנטי. שוב הוא חוזר על ענין העשבים שאין בגדרם פרחים. כבר הבאנו ממילון אבן שושן שפרחים בכלל עשבים. לפחות פרחי עשבי השה שהם רוב מקור הצוף בטבע אז. מה גם שחז"ל לא באו לטעון אודות מקור הצוף אלא על מקור הדבש ובכך שלא מנו את פרחי העצים במקורות הדבש אין שום ראיה נגדם על ידיעה או בורות.כבר הבאנו ממילון אבן שושן שפרחים בכלל עשבים. כבר הבאנו ממילון אבן שושן שפרחים בכלל עשבים. לפחות פרחי עשבי השדה שהם רוב מקור הצוף בטבע אז. מה גם שחז"ל לא באו לטעון אודות מקור הצוף אלא על מקור הדבש, ובכך שלא מנו את פרחי העצים במקורות הדבש אין שום ראיה נגדם על ידיעה או בורות. דב digest verb, עִכֵּל;תִּמְצֵת. מיתוך מילון מורפיקס. לא צריך להרחיק לכת לספרים נדירים. הרי לנו מילון אבן שושן בו רשום: "עשב"- - - - שם כולל לצמחים חד שנתיים ורב שנתיים ירקים ובלתי מעצים הגדלים בר ומשמשים בד"כ למרעה ולגבי "דשא עשב" רשום שם שם כולל לצמחים למיניהם היינו בעל כורחם של דברים גם פרחים. יצויין שדבורים אוספות את חומר הגלם ליצירת הדבש לא רק מפרחים. מה גם שהציטטה ענינה העיקרי אינו לפרט את מקורות התזונה של הדבורה אלא את מנגנון יצירת הדבש. נראה שמדובר בפלפול שולל נואל. תצפיות על דבורים בתקופת התורה, בלי הידע המטבולי הקשור לפעילותן והידוע היום לא היתה מאפשרת לקבוע שהדבורים מקיאות את הצוף ואינן ממצות אותו מגופן. היה יותר סביר שאבותינו יגידו איננו יודעים. חז"ל ידעו שהדבורה אינה מעכלת את הדבש (אינה ממצה אותו). פרוש המשפט: "ואין ממצות אותו מגופן". ואין מעכלות אותו בגופן. דבר זה לא היה ניתן לדעת . בלי מידע על טבעי digest verb, עִכֵּל;תִּמְצֵת. מתוך מילון מורפיקס כולם מבינים שאתה מתחמק מלענות כיצד ידעו חז"ל שהצוף לא נטמא בגוף הדבורה. והם רואים שאתה מתחמק מלענות כיצד ידעו חז"ל שהדבורה לא מעכלת את הצוף.
 

דוד1000

New member
לא צריך להרחיק לכת

לא צריך להרחיק לכת לספרים נדירים. הרי לנו מילון אבן שושן בו רשום: "עשב"- - - - שם כולל לצמחים חד שנתיים ורב שנתיים ירקים ובלתי מעצים הגדלים בר ומשמשים בד"כ למרעה ולגבי "דשא עשב" רשום שם שם כולל לצמחים למיניהם היינו בעל כורחם של דברים גם פרחים. יצויין שדבורים אוספות את חומר הגלם ליצירת הדבש לא רק מפרחים. מה גם שהציטטה ענינה העיקרי אינו לפרט את מקורות התזונה של הדבורה אלא את מנגנון יצירת הדבש. נראה שמדובר בפלפול שולל נואל. תצפיות על דבורים בתקופת התורה, בלי הידע המטבולי הקשור לפעילותן והידוע היום לא היתה מאפשרת לקבוע שהדבורים מקיאות את הצוף ואינן ממצות אותו מגופן. היה יותר סביר שאבותינו יגידו איננו יודעים. חז"ל ידעו שהדבורה אינה מעכלת את הדבש (אינה ממצה אותו). פרוש המשפט: "ואין ממצות אותו מגופן". ואין מעכלות אותו בגופן. דבר זה לא היה ניתן לדעת . בלי מידע על טבעי digest verb, עִכֵּל;תִּמְצֵת. מיתוך מילון מורפיקס.
 

Governor

New member
הפרכת `מופת` הכרת כל הדגים ביקום

חז"ל בחנו דגים מחופי ישראל, מן הימות שלה, ומן הנחלים, ועשו כן גם לגבי דגי מסופוטמיה, והסיקו מן הפרט אל הכלל: אם יש קשקשת אז יש סנפיר הסק מן הפרט אל הכלל הוא ענין בסיסי _סטנדרטי_ בחקירה אמפירית של הטבע, וברב המקרים זה מצליח. אין כאן שום ידע שמימי. מובן שהסק כזה אינו בר-הוכחה, מכיוון שלעולם לא יעלה בידינו לסקור את כל הדגים ביקום, אולם הוא בר-הפרכה. ההפרכה תתרחש ברגע שתוצג דוגמא מפריכה אחת. ובל נשכח, את מה שמנסים להשכיח מאתנו בהיסטריה: התורה דרשה גם סנפיר וגם קשקשת. המשנה דרשה רק קשקשת. או שהתורה דרשה תנאי מיותר, או שהמשנה ויתרה על תנאי נחוץ. מכיוון שנטען כי התורה והמשנה מקורן אחד, אזי מחברן טעה באחת מטענותיו וזו הוכחה ניצחת שהמחבר הוא אדם, בשר-ודם. את אידיוטיותה של השאלה `איך ידעו חז"ל דבר שאדם רגיל לא היה יכול לדעת?` ניתן להפגין באמצעות הדוגמא ההיפותטית הבאה: בראשית ו' י"ט אומר: `ומכל-החי מכל-בשר שנים מכל, תביא אל-התבה--להחית אתך: זכר ונקבה, יהיו` ספר בראשית, העוסק כאן בארוע בדוי שהתרחש כביכול במסופוטמיה הקטנה, קובע כי בכל species של בעל-חיים מצויים שני genders, זכר ונקבה. והנה אחרי שגלינו את כל היבשות ואת רוב מיני בעלי החיים (אולי לא את רוב החרקים) מתברר _לתדהמתנו_ כי בכל מקום עדיין מצויים רק שני genders מכל species. האם נסיק מכך כי מצוי איזה ידע שמימי בבראשית ו' י"ט בנוגע למספר ה- genders שבכל species? בוודאי שלא!!! העובדה שבכל העולם מצויים בדיוק אותם שני genders לכל species, כמו שמסופר בבראשית _אינו_ אומר שמדובר כאן בידע שמימי. 0284392000
 

דוד1000

New member
תשובה: מהרב יעקב סגל.

בס"ד תשובה: מהרב יעקב סגל. מה שהגרביטציה פועלת בצורה שווה בכל מקום, הוא עוד אחד מחוקי הטבע הפועלים על ידי בורא עולם בבריאה, ובהם נאמר "חוק נתן ולא יעבור", וכמו כל החוקים הפועלים בטבע שמסיק החוקר המדעי באינדוקציה ממה שפועל במקרים הפרטיים על כלל הפרטים. והגאונות של ניוטון היתה לקשר את מהלכי גרמי השמים לאותה חוקיות הנראית על הארץ. אך איזה חוק בבריאה יכול להיות שיחייב את הסוגים השונים של דגים שתהא בהם איזה דבר אחיד ללא שום סברה. הרי יש דגים בלי סנפיר וקשקשת ויש דגים עם סנפיר ובלי קשקשת, כך שהאחד לא מחייב את השני. אם כן היאך נוכל לדעת על כל אלפי סוגי הדגים, גם הנדירים ביותר בכל העולם, שכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, בכזו ודאות עד שהתירו חז"ל לאכול דג שרואים קשקשיו למרות שלא יודעים שיש לו סנפיר, על אף שהתורה חייבה את שניהם! ומילא אם היו אומרים חז"ל שלכל הדגים יש שתי עיניים, זה הרי משותף לכל בעלי החיים החוליתיים, וגם יש בזה סברה לראות בצורה של פרספקטיבה. אך קשקשים המחייבים קשקשת, אין בזה שום סברה נגלית להסיק מזה על כל הדגים, אלא אם מכירים בצורה אלוקית את כל הדגים שבעולם, או שנתגלה להם בצורה אלוקית כלל סודי זה.
 

Governor

New member
הפרכת מופת הכרת כל הנחשים ביקום

הריון הנחש נמשך שבע שנים, טוענים חז"ל ומדגישים שזו תכונה מיוחדת רק לנחש שממליטה אחר ההריון הכי ארוך מכל החיות, וזו כוונת התורה: `ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה`, והדבר נתאשר _רק_ לאחרונה. האמנם? היכן המקור? סדר קדשים, מסכת בכורות, פרק א', דף ח' א' אומר (לחפש המלים `נחש לשבע שנים`): http://www.mechon-mamre.org/b/l/l5401.htm 'חרוב זה משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו שבעים שנה וימי עיבורו שלש שנים נחש לשבע שנים ולאותו רשע לא מצינו חבר...' ובכו, החרוב ימי עיבורו שלש שנים נחש לשבע שנים. אתה למד על פי לשון הקצור הנמרץ כי עיבור הנחש לשבע שנים. העיבור מצוין בהתיחסות לחרוב, ומשאין מצינים משהו שונה לנחש, אזי השמוש במלה 'עיבור' נמשך גם עבור הנחש אולם, עיבור הוא מונח המצין פרק הזמן מרגע _ההפריה_ ועד לרגע _ההשרצה/הבקיעה_ משך ה'הריון' (או האינקובציה) אצל אצל כל בעל חיים, מרגע ההפריה ועד ההמלטה/הבקיעה הוא _ספציפי_ ו_קבוע_ בגבולות צרים למדי. נחשים החיים באזורים צחיחים (למשל, מדבריות) בו צפיפות המכרסמים, מזונם הטבעי, נמוכה, נאלצים להתפרש על פני שטחים נרחבים (שטח המחיה הדרוש לכל נחש הוא גדול). כמו כן, הנחשים אינם חיים כזוג הקשור לכל החיים. זה אומר שסכויי נקבה להתקל בזכר בעונת ההזדווגות אינם גדולים. לכן מקבלת הנקבה מן הזכר בשעת ההזדווגות שק זרע אטום ומאחסנת אותו בגופה, עד ששנוי פיבוריטי במזג האויר, או עונת האביב טובה, בה גדל מספר המכרסמים, גורמים להפרשת הורמון הממיס את מעטה שק הזרע ומתרחשת הפריה ומכאן ואילך מתחילה אינקובציה או הריון שמשכם _ספציפי_ ו_קבוע_. מה שמתרחש, אם כן, הוא הריון/אינקובציה שמשכה ספציפי וקבוע, מזרע משומר משמע, חז"ל ראו אולי תופעת טבע במדבר יהודה, אולם _לא_ ידעו לפרשה כהלכה ולספק לה את ההסבר הנכון הרי לא יעלה על הדעת לטעון כי, למשל, הפריה מזרע משומר בן חמש שנים היא הריון של חמש שנים? חז"ל שוב יצאו אידיוטים... 0284392000
 

Governor

New member
הפרכת מופת הכרת כל הארנבות ביקום

השפן והארנבת _אינם_ כלל מעלי-גירה, אלא אך _נראים_ לועסים את מזונם כמעלי הגירה, או בולעים גלליהם לעכול נוסף למצוי שארית החמרים המזינים. לכן _כל_ בעל-חיים צמחוני עם מאפיני אכילה דומים (העלאת לעס מן הקבה לעבוד נוסף, או בליעת גללים רכים, שמטרתם סיום מיצוי כל החמרים המזינים, במזון שהוא מטבעו דל) ראוי היה להיות נזכר יחד עם השפן/ארנבת, לבל יתבלבלו בני-ישראל ויכשלו. כך גם למשל הקנגרו (מעלה לעס מן הקבה), הספורטיב למור (בולע מחדש גללים) והקפיברה (כנ"ל), בין רבים אחרים. מנהגים אלה מצויים, כאמור, אצל הרבה בעלי-חיים צמחוניים. זה ממש כורח המציאות. אולם, ראה זה פלא. הקנגרו, הספורטיב למור והקפיברה _לא_ היו מוכרים להדיוט (או יותר נכון, אידיוט) שכתב מדעתו את התורה ויחס אותה למקור שמימי. משמע, אין כאן מופת כלל, פלוס, קבלנו כבונוס הוכחה חשובה לכך שהתורה חוברה ע"י אדם בשר-ודם בור בזואולוגיה (או, שאנו חיבים להסיק כי ה'בורא' לא הבחין בין ישבנו למרפקו בכל הנוגע לחיות, באנגלית זה נשמע יותר טוב). הנה מאמר ומוסף למאמר, של זואולוג בעל שם, Hirofumi Hirakawa, על אכילת גללים, Coprophagy, כדרך למצוי מכסימלי של החמרים המזינים בירק (לפעמים נעשה שמוש במונח Caecotrophy) אצל בעלי חיים צמחוניים: http://morfz.com/coprophagy2001.pdf http://www.morfz.com/suppl_coproph_2002.pdf על הקנגרו (חפשו המלים and they chew cud) http://www.wikipedia.org/wiki/Kangaroo ומהו cud? הנה התשובה: http://www.m-w.com/cgi-bin/dictionary?va=cud cud הוא: food brought up into the mouth by a ruminating animal from its first stomach to be chewed again עוד. חפשו המלים Foregut Fermentation כאן וקראו את הפסקה: http://courses.washington.edu/vertebra/453/lab_notes/gut-lab.htm הנה על הספורטיב למור: http://www.beyondveg.com/billings-t/comp-anat/comp-anat-5b.shtml המשפט המסכם הוא: The sportive lemur (Lepilemur mustelinus), a very small folivore, engages in coprophagy--it eats its own feces, for a "second-stage" digestion. This 2-stage process may increase the energy value of the lemur´s diet [Richard 1995]; see also Hladik and Charles-Dominique [1974] as cited in Chivers and Hladik [1980]. הספורטיב למור אינו רמש הנה הקפיברה (נזכרת לעיל במאמר של Hirofumi Hirakawa): http://www.iadb.org/exr/PRENSA/2000/pantanal-e1.htm הקפיברה היא מכרסם ענק המהלך ורץ גבוה מעל הקרקע. ראו כמה גבוה הגוף מן האדמה. הקפיברה אינה זוחלת אלא מהלכת, רצה במהירות, ושחיינית טובה, לכן אינה בבחינת רמש הרומש על הארץ. סכום: הטמבל שכתב את ספר ויקרא פרק י"א פסוקים ג' עד ז': (1) הכיר רק את חיות המזרח התכון (2) גם אותן לא הכיר היטב וחשב ששפן/ארנבת מעלי גרה, בכך הפגין בורות בזואולוגיה עוד נקודה חלשה ב`ויקרא` שם, לסיום: הגמל צוין כמעלה גרה. זה נכון. במדה מסוימת. יש לו רק שלש קיבות. אולם הוא בעל רגל בת שתי אצבעות, ממש כמו בע"ח הכשרים, וצלום רנטגן של הרגל מוכיח זאת עד לפרט האחרון, אלא שבהיותו בעל חיים מדברי, ולא בעל חיים של ערבה, מצוידת עקב הרגל בכרית מתרחבת כדי למנוע שקיעה בחול. הגמל צמחוני, ממש כמו בע"ח הכשרים. הוא אינו אוכל-כל (omnivore), ואינו אוכל-בשר (carnivore). כל ההבדל הוא שחצונית רגלו אינה דומה לרגל בע"ח הכשרים, אולם פנימית, מבחינת מבנה השלד - הרגל זהה. גם זה צריך לומר לנו שהאידיוט שכתב את התורה לא הכיר את בעלי החיים. מופת - אין!!! 0284392000
 

Governor

New member
הפרכת מופת הכרת כל החתולים ביקום

בפרסום של ארגון מסוים הסוקר, בוחן ומבקר את ידיעת חז"ל בעניני-טבע, נדונה ידיעת חז"ל בחיות טרף ונטען כי על פי המשנה במסכת חולין פרק ג', דף מ"ב, ועל פי הגמרא במסכת חולין פרק ג' דף נ"ג א', עולה כי חז"ל סברו שחיות טרף מסוימות מטילות ארס בטרפן, בין אם מנקבות אותו, בין אם לאו, בין אם דורסות אותו, בין אם לאו, בין אם שלפו טפריהם, בין אם לאו. והרי דבר פשוט וידוע לכל תינוק דבית רבן שאין ארס כלל לא לארי ולא לזאב ולא לחתול ונחלץ אחד בשם דב שטיין ומתגונן: 'החיות הדורסות עסוקות תדיר, מטבע ברייתן, בטרף של חיות אחרות. לכן נשארים בפיהן ובציפורניהן, תדיר, שאריות של דם ובשר הנטרפים. שאריות אלו מטבען מרקיבות תוך זמן לא רב. מי שהיה בקרבת חית טרף חש יפה בריח הרקבון הזה. כשחית טרף נועצת צפורניה בגוף הנטרף הרי נוצרת סכנת הרעלה חיידקית וויראלית' האמנם? לא מניה ולא מקצתיה. ביסודו של ענין היתה תצפית. חז"ל שמו כנראה לב ששריטות חתול, יש להן לפעמים תוצאה קשה. כל מי שעיניו בראשו, כולל פלאח, היה מבחין בתופעה זו. כלומר, _אין_ כל רבותא בהבחנה בתופעה ואין בכך גדולה, ממש כשם שאין רבותא, למשל, בדווח שהריון נקבת נחש נמשך שבע שנים (וזה, אגב, אינו נכון). זה אך ענין של תצפית בטבע. הגדולה יכלה להיות מופגנת באספקת הסבר _נכון_. האם סופק הסבר נכון? לא!!! לא חז"ל ולא דב שטיין ספקו את ההסבר הנכון. ההסבר הנכון הוא זה: ברוק של חתול עשויה להמצא (לא אצל כל חתול) בקטריה מסוימת Bartonella henselae, המועברת ע"י פרעושים. הבקטריה עוברת לצפרניים בזמן לקוק החתול את כפותיו ומשם לאדם, דרך שריטה בעור. הבקטריה עשויה להמצא גם על הפרווה לשם היא מגיעה עקב לקוק עצמי. אזור החדירה האפשרי, בנוסף לעור פגוע, הוא העין. אדם המלטף פרווה של נשא ומשפשף עיניים - יפגע. הפגיעה אינה רצינית וחולפת ללא טפול, אלא אם כן יש לאדם בעיה חסונית. במקרה זה עלולה התגובה להיות _קשה_, ואף להסתים במות. החתול עצמו _אינו_ חולה, אלא _נשא_. מקור הזהום _אינו_ זוהמה או שאריות טרף מתחת לצפרני החתול. ואינו תלוי ב- "אופן הדריסה" כפי שמתפלפלים שם, היינו, כן נשלפו הצפרניים או לא נשלפו הצפרניים. פצע גדול יותר או קטן יותר. הרי אנו יודעים שדווקא צפרני החתול נקיות משאריות מכיוון שהוא מתלקק ומתמרק כפייתי מכל שמץ של לכלוך וזוהמה נראים לעין. סכום: (1) מקור הזהום הוא מבקטריה ברוק ולא משאריות בשר מרקיב במלתעות, או בטפרים (2) הבקטריה עשויה להמצא גם על הפרווה, שהיא נקיה ומבריקה מבחינה חזותית (3) לא כל חתול נגוע בבקטריה ולפיכך יש חתולים ששורטים ואינם גורמים לזהום (4) מספיקה שריטה בעור, או לטוף הפרווה. 'אופן הדריסה' אינו רלונטי (5) קשור רלונטי: http://www.nlm.nih.gov/medlineplus/ency/article/001614.htm שורה תחתונה: חז"ל ראו משהו, אולם, כרגיל, _לא_ ספקו את ההסבר הנכון... 0284392000
 
למעלה