פרק 9!!!!!!!!!!!!!!
פרק 9: אני ומריה, מריה ואני חיפשתי את טייסון, ואז ראיתי את קאי וקן. הנקמה הקטנה שלי מיד עלתה בראשי, אבל לא ידעתי אם יש לי את האומץ להטיח בו את זה ככה. שלושתנו נעצרו ואני וקאי החלפנו מבטים. "ריי." הוא אמר. "מה?" שאלתי. קאי משך בכתפיו והחל ללכת שוב, אבל אני הנחתי יד על כתפו ועצרתי אותו. "קאי, אתה ו..." התחלתי. "אני כבר בא, קן." אמר קאי וקטע את דברי. קן התרחק מאיתנו והלך לשבת על המדרגות. "מה אתה רוצה?" שאל קאי. "אני זוכר את מה שאמרת על...אתה יודע, עליך ועל קן." אמרתי. קאי הנהן בראשו פעם אחת. "אני רוצה שתדע שזה בסדר. אני לא כועס. למעשה," חיוך קל התפשט על פניי. "למעשה אני ודיוויס גם...אתה יודע..." "אתה ודיוויס?" שאל קאי בהפתעה. לרגע היה נדמה לי שראיתי מבט עצוב בעיניו. "יופי לך." אמר קאי והחל ללכת במהירות. הבטתי בו. כשעבר ליד קן, הוא תפס בידו המושטת והמשיך ללכת. קן קם במהירות ומיהר אחריו. יד חמה אחזה בידי והסתובבתי במהירות כדי להעיף את דיוויס מעלי, הנחתי את ידיו על חזהו כשלפתע גיליתי שזו מריה. "מ...מריה..." גמגמתי וידיי נעלמו מאחורי גבי. הרגשתי את פניי מאדימים, ולא רציתי שהיא תראה שאני מסמיק. "חם פה, נכון?" שאלה מריה, כאילו ידעה שאני לא רוצה שהיא תדע שאני נבוך. "כן." אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ. "רוצה לעשות משהו? אולי נלך לבריכה?" הציעה מריה. חשבתי על זה לרגע. אהבתי מאוד את קאי, אבל מצד שני אהבתי גם את מריה. ובעצם,עכשיו שקאי לא איתי יכולתי להתוודות בפני מריה ולומר לה מה אני מרגיש כלפיה. "מריה?" שאלתי והנחתי את ידיי על מותניה. הצבע האדום שהיה בפניי נעלם. "כן, ריי?" שאלה מריה. "אני...אוהב אותך." אמרתי. מריה חייכה אלי, ואני חייכתי אליה. קירבתי את פניי אל פניה ושנינו נצמדנו בנשיקה סוערת. באותו אחר-הצהריים, מריה ואני היינו בבריכה יחד עם טייסון, מקס וקני והתמסרנו בינינו בכדור-ים. אחחחח, זו הייתה הרגשה טובה להיות שוב חסר דאגות, כמו כל בן 15 ממוצע. לפתע החלו להישמע לחשושים מבין שאר הבייבליידרים. "היא הגיעה!" "הזירה החדשה!" "זירת המים!" "באמת? מגניב!" "שמעתי שזו הזירה הכי קשה!" "בטח! בגלל הקרח!" "מה קורה?" שאלה מריה. ראינו כמה אנשים מתקרבים למקום, נושאים זירה גדולה כמו זו שבתוך הלובי במלון. הם הניחו אותה במרכז הבריכה ומתוכה הוציאו מוט שהודק לכן מיוחד ברצפת הבריכה. "מה הם עושים?" שאלתי. לתוך הזירה שפכו האנשים מים מתוך דליים, וזרקו פנימה כמה חתיכות של חומר קשיח, מבריק ולבן. "קרח!" אמר קני. יצאנו מהמים, כמו כולם, והבטנו בזירה. היא הייתה שקועה לגמרי במים חוץ משפתה, כך שלא נכנסו אליה מים מהבריכה. משני קצות הבריכה החלו לצאת קרשי מתכת ארוכים. "מה אלה?" שאל מקס. "כנראה התקינו אותם אתמול בלילה." אמר קני. קרשי המתכת נעצרו קצת לפני הזירה, כך שכעת משני צדדיה היו כעת "שבילים" שנחו על המים וקצותיהם היו מחוברים לשפת הבריכה, כדי שלא יזוזו. "היי! מישהו רוצה הלילחם?" שאל טייסון בהתלהבות. "אני!" אמרה מריה ושניהם עלו על ה"שבילים" לפני שמישהו אחר יספיק. "שימו-לב, בייבליידרים! זוהי זירת המים, והיא תהיה כאן בכל יום מארבע עד חמש!" קרא מישהו מהאחראים על הזירה. "שלוש! שתיים! אחת! גלגל אותה!" קרא קני. טייסון ומריה שיגרו את דרקון וגאלוקס ושניהם נחתו על לוחות הקרח. הזירה החלה להסתובב במהירות והבייבליידים כמעט נפלו, אבל הם הצליחו להתייצב על הקרח החלקלק. "וואו! מגניב!" קרא טיייסון. "קדימה, גאלוקס!" קראה מריה. גאלוקס זינק ללוח קרח אחר ומשם זינק אל דרקון, שנפגע ועף לאחור, על לוח קרח אחר. "קדימה, מריה!" קראתי. גאלוקס פגע בדרקון והעיף אותו מלוח הקרח אל תוך המים. "דרקון! מתקפת סופה!" קרא טייסון. המים התחילו להתערבל ודרקון יצר טורנדו מים גדול שהעיף את גאלוקס בחזרה אל מריה. "וואו! כל הכבוד, טייסון!" אמרה מריה. "גם את היית מעולה!" אמרתי. מקס, קני ואני שחינו אליהם והם זינקו למים. "דרך-אגב, אתם יודעים שיש עוד שבוע עד הטורניר?" שאל קני. "באמת?! הזמן עבר כל-כך מהר! כדאי שנתחיל לעבוד ברצינות!" אמר טייסון. "נכון." אמרתי בהסכמה. הרמתי את מבטי וראיתי את קאי צופה בנו מחלון החדר.