מילים וחוסר מילים . . .
מעניין לראות את הדיון של לייטפלייק ורועי החושב , כי שניהם מייצגים שני צדדים קיצוניים של הסתכלות.
בכל אופן מהבחינה הקבלית יש הרבה מה להגיד על הדיון הזה.
ונתחיל בהקדמה קצרה :
ההויה נמצאת כאן תמיד. היא לא בורחת לשום מקום.
אז אם הכל כאן , אז למה לא "כולנו מוארים" תמיד ? למה האבן איננה מוארת ?
והתשובה היא משום שאין לנו "כלים" תודעתיים להכיל את ההויה ולהיות מודעים אליה כל הזמן !
על מנת שיהיו כלים כאלו , צריך לעבוד ולזכך את כלי הקליטה שלנו.
כך שעבודתו העיקרית של האדם היא בעצם "הכנת הכלים" - כאשר הכלים מוכנים , הם אוטומטית קולטים את ההויה כי היא נמצאת בכל מקום !!!
ולעניננו :
כאשר אדם חווה חויה אמיתית , מתישהו החוויה מסתלקת , אך נשאר ממנה רושם שכלי כלשהו.
חשוב מאוד כי האדם יגדיר במילים מה נשאר !
והסיבה היא כי כך נכנס האור (=החוויה) לתוך הכלים (= המילים).
כך נכנס הבלתי גבול (האור) , לתוך הגבול (הכלי).
כך נכנסת ההויה (האור) , לתוך העולם (הכלי).
כך נכנסת הנשמה (האור) , לתוך הגוף (הכלי).
המשמעות של חיים היא חיבור שני הצדדים הללו.
בלתי גבול לבד איננו חיים , גבול לבד איננו חיים.
חיים זה כאשר הבלתי גבול נכנס בתוך הגבול ומזכך אותו.
לכן כאשר חווית ההויה נכנסת לתוך מילים , זה מביא חיים לעולם ולאדם.
כל עוד החוויה לא נכנסה למילים , היא סתם מרחפת באוויר.
כל עוד המילים ריקות מחוויה , הם קליפות ריקות ללא ערך.
אך החיבור של שניהם ביחד מזכך את הכלים , מזכך את העולם , ומאפשר לו לקלוט את ההויה יותר ויותר.
מעניין לראות את הדיון של לייטפלייק ורועי החושב , כי שניהם מייצגים שני צדדים קיצוניים של הסתכלות.
בכל אופן מהבחינה הקבלית יש הרבה מה להגיד על הדיון הזה.
ונתחיל בהקדמה קצרה :
ההויה נמצאת כאן תמיד. היא לא בורחת לשום מקום.
אז אם הכל כאן , אז למה לא "כולנו מוארים" תמיד ? למה האבן איננה מוארת ?
והתשובה היא משום שאין לנו "כלים" תודעתיים להכיל את ההויה ולהיות מודעים אליה כל הזמן !
על מנת שיהיו כלים כאלו , צריך לעבוד ולזכך את כלי הקליטה שלנו.
כך שעבודתו העיקרית של האדם היא בעצם "הכנת הכלים" - כאשר הכלים מוכנים , הם אוטומטית קולטים את ההויה כי היא נמצאת בכל מקום !!!
ולעניננו :
כאשר אדם חווה חויה אמיתית , מתישהו החוויה מסתלקת , אך נשאר ממנה רושם שכלי כלשהו.
חשוב מאוד כי האדם יגדיר במילים מה נשאר !
והסיבה היא כי כך נכנס האור (=החוויה) לתוך הכלים (= המילים).
כך נכנס הבלתי גבול (האור) , לתוך הגבול (הכלי).
כך נכנסת ההויה (האור) , לתוך העולם (הכלי).
כך נכנסת הנשמה (האור) , לתוך הגוף (הכלי).
המשמעות של חיים היא חיבור שני הצדדים הללו.
בלתי גבול לבד איננו חיים , גבול לבד איננו חיים.
חיים זה כאשר הבלתי גבול נכנס בתוך הגבול ומזכך אותו.
לכן כאשר חווית ההויה נכנסת לתוך מילים , זה מביא חיים לעולם ולאדם.
כל עוד החוויה לא נכנסה למילים , היא סתם מרחפת באוויר.
כל עוד המילים ריקות מחוויה , הם קליפות ריקות ללא ערך.
אך החיבור של שניהם ביחד מזכך את הכלים , מזכך את העולם , ומאפשר לו לקלוט את ההויה יותר ויותר.
