yehudit4god
New member
מילים אחרונות
כשלא סלחת זה כאב. כל כך כאב שמחקתי כל שריד וזכר. לא הייתי מסוגלת לקרוא עד הסוף. הכל היה כתוב באדום וכל מה שראיתי זה משפט אחד.
שלא תסלח לעולם....
אנחנו כל כך שונים.
כי אני סולחת גם כשלא מבקשים ממני, אני סולחת גם כשזה כואב. אני סולחת לפעמים מיד ולפעמים לוקח לי זמן. אבל אני תמיד תמיד סולחת ותמיד מחפשת לחיות בשלום עם כל מי שעובר בדרכי.
אני לא יכולה לשלוט בתגובות של אחרים, רק של עצמי. משתדלת לבחור טוב ולפעמים זה יוצא הפוך.
ונתקלתי במיוחד בשנים האחרונות בזן חדש של אנשים שאין בהם אלוהים. רוע טהור. אנשים שהנשמה מעולם לא ניתנה להם.
אנשים שאלוהים הרים מהם ידיים. ויתר עליהם והם חיים ופוגעים בלי טיפה של רגש. וסלחתי גם להם על כל ההשפלה והחרם לא יודעת איך כי הם רצחו וקרעו אותי לגזרים. זה לא אומר שאני אוהבת או שאני אבזבז דקה אחת מחיי על אנשים כאלו, אבל לסלוח זה להניח ולהשלים עם מצב מסויים. לא לנטור טינה, לא לחפש נקמה, לשחרר את הכעס והפגיעה.
לחיות בשלום. בשקט.
לא ביקשתי הרבה.
רק שתסלח. רק ביקשתי סליחה.
הדבר האחרון שרציתי זה לצער אותך.
אבל לא יכלתי לבחור אחרת.
זה לא היה נכון בשבילי. חייתי בפאניקה תמידית ולחץ עצום, לא הייתי רגועה.
אני חיה בקצב אחר..
ובכל הבלאגן הזה, חשבתי ואני עדיין חושבת שאתה הבנאדם הכי מיוחד ויפה שפגשתי ואפגוש אי פעם.
ויש כל מיני סוגים של אהבה.
וזה נשאר רגש כזה מוזר ולא מוגדר.
שאלת מהיום הראשון מה הקשר בינינו, מה התיקון. ואין לי מושג. אבל כנראה שהיינו צריכים לתקן משהו. אולי זה חשבון מגילגול אחר שהיה צריך לסגור. ויש לזה השלכות על עוד אנשים שעוברים ועברו כאב מכל המהלך הזה שלי. עשיתי בלאגן שלם אבל אני שלמה עם כל מה שקורה כי זה רק נדמה לנו שזה המהלך שלנו... אנחנו רק שחקנים בהצגה הזו. כנראה שהתיקון הזה היה ונשאר לא פתור. ולא בא לי לחזור לפה עוד פעם רק כדי שתסלח לי. רק לא לחזור שוב.
וצריך היה להוציא אותי מהתמונה כדי להמשיך הלאה... אני מבינה הכל.
אני רק לא מבינה למה לא היית יכול לסלוח. לא עשיתי שום דבר בכוונה לפגוע ולהכאיב.
בפעם הראשונה בחיי לא תיכננתי דבר. לא איך זה התחיל ולא לאן זה הגיע. גם אם זה נראה כאילו בחרתי. אני נשבעת בכל היקר לי שאני מסתכלת אחורה ולא מבינה איך לעזאזל זה הגיע לזה בכלל. מי דיבר במקומי, מי הופיע במקומי .איזה כח הופעל עליי משמיים ואיך שיחררתי אותו.
זה היה כישוף. המחשבות לא היו שלי. המילים לא היו שלי.
אני תמיד הייתי מסוגלת להרגיש את הצער שלי ושל כל מי שסביבי, זו קללה שקיבלתי מלידה.
הלוואי שלא הייתי מרגישה דבר כך לא הייתי צריכה לבקש סליחה, לא היה כואב או אכפת לי בכלל אם סלחו לי.. והלוואי והייתי מסוגלת לראות רק עצמי ולהתעלם מכל השאר. זה לא דבר קל לעשות.
כי במקום שאני משאירה כאב אני תמיד חוזרת אליו עד שאני מצליחה לתקן.
והמכתב הזה הוא בשבילי.
לא בשבילך.
כי הבטחתי שלא אפנה אליך יותר.
כי אין לי מה לומר עוד לבנאדם שלא יודע לסלוח. אמרתי את כל מה שיכלתי והסברתי את כל מה שאני מרגישה.
וכשאבדה התקווה שאי פעם תסלח.
גם שם השארתי את כל המילים והרגעים שהחלפנו ומחקתי הכל.
ואני לא רוצה לחשוב על זה עוד לעולם.
ולמדתי לקח שלא אשכח בחיים.
אני מעדיפה לחיות לבד לנצח מאשר לקחת את הסיכון שאני אפגע שוב בבנאדם אחר.
אני לא רוצה תשובה.
המכתב הזה לא שלך.
הוא בשבילי.. מילים אחרונות.
מסקנות ומחשבות פרטיות שקיבלתי מהנסיון הזה שהעבירו אותי בשמיים.
וגם את אלוהים שמתי בצד..
לפחות כרגע.
אולי יום אחד אצליח לחזור אליו.
כשלא סלחת זה כאב. כל כך כאב שמחקתי כל שריד וזכר. לא הייתי מסוגלת לקרוא עד הסוף. הכל היה כתוב באדום וכל מה שראיתי זה משפט אחד.
שלא תסלח לעולם....
אנחנו כל כך שונים.
כי אני סולחת גם כשלא מבקשים ממני, אני סולחת גם כשזה כואב. אני סולחת לפעמים מיד ולפעמים לוקח לי זמן. אבל אני תמיד תמיד סולחת ותמיד מחפשת לחיות בשלום עם כל מי שעובר בדרכי.
אני לא יכולה לשלוט בתגובות של אחרים, רק של עצמי. משתדלת לבחור טוב ולפעמים זה יוצא הפוך.
ונתקלתי במיוחד בשנים האחרונות בזן חדש של אנשים שאין בהם אלוהים. רוע טהור. אנשים שהנשמה מעולם לא ניתנה להם.
אנשים שאלוהים הרים מהם ידיים. ויתר עליהם והם חיים ופוגעים בלי טיפה של רגש. וסלחתי גם להם על כל ההשפלה והחרם לא יודעת איך כי הם רצחו וקרעו אותי לגזרים. זה לא אומר שאני אוהבת או שאני אבזבז דקה אחת מחיי על אנשים כאלו, אבל לסלוח זה להניח ולהשלים עם מצב מסויים. לא לנטור טינה, לא לחפש נקמה, לשחרר את הכעס והפגיעה.
לחיות בשלום. בשקט.
לא ביקשתי הרבה.
רק שתסלח. רק ביקשתי סליחה.
הדבר האחרון שרציתי זה לצער אותך.
אבל לא יכלתי לבחור אחרת.
זה לא היה נכון בשבילי. חייתי בפאניקה תמידית ולחץ עצום, לא הייתי רגועה.
אני חיה בקצב אחר..
ובכל הבלאגן הזה, חשבתי ואני עדיין חושבת שאתה הבנאדם הכי מיוחד ויפה שפגשתי ואפגוש אי פעם.
ויש כל מיני סוגים של אהבה.
וזה נשאר רגש כזה מוזר ולא מוגדר.
שאלת מהיום הראשון מה הקשר בינינו, מה התיקון. ואין לי מושג. אבל כנראה שהיינו צריכים לתקן משהו. אולי זה חשבון מגילגול אחר שהיה צריך לסגור. ויש לזה השלכות על עוד אנשים שעוברים ועברו כאב מכל המהלך הזה שלי. עשיתי בלאגן שלם אבל אני שלמה עם כל מה שקורה כי זה רק נדמה לנו שזה המהלך שלנו... אנחנו רק שחקנים בהצגה הזו. כנראה שהתיקון הזה היה ונשאר לא פתור. ולא בא לי לחזור לפה עוד פעם רק כדי שתסלח לי. רק לא לחזור שוב.
וצריך היה להוציא אותי מהתמונה כדי להמשיך הלאה... אני מבינה הכל.
אני רק לא מבינה למה לא היית יכול לסלוח. לא עשיתי שום דבר בכוונה לפגוע ולהכאיב.
בפעם הראשונה בחיי לא תיכננתי דבר. לא איך זה התחיל ולא לאן זה הגיע. גם אם זה נראה כאילו בחרתי. אני נשבעת בכל היקר לי שאני מסתכלת אחורה ולא מבינה איך לעזאזל זה הגיע לזה בכלל. מי דיבר במקומי, מי הופיע במקומי .איזה כח הופעל עליי משמיים ואיך שיחררתי אותו.
זה היה כישוף. המחשבות לא היו שלי. המילים לא היו שלי.
אני תמיד הייתי מסוגלת להרגיש את הצער שלי ושל כל מי שסביבי, זו קללה שקיבלתי מלידה.
הלוואי שלא הייתי מרגישה דבר כך לא הייתי צריכה לבקש סליחה, לא היה כואב או אכפת לי בכלל אם סלחו לי.. והלוואי והייתי מסוגלת לראות רק עצמי ולהתעלם מכל השאר. זה לא דבר קל לעשות.
כי במקום שאני משאירה כאב אני תמיד חוזרת אליו עד שאני מצליחה לתקן.
והמכתב הזה הוא בשבילי.
לא בשבילך.
כי הבטחתי שלא אפנה אליך יותר.
כי אין לי מה לומר עוד לבנאדם שלא יודע לסלוח. אמרתי את כל מה שיכלתי והסברתי את כל מה שאני מרגישה.
וכשאבדה התקווה שאי פעם תסלח.
גם שם השארתי את כל המילים והרגעים שהחלפנו ומחקתי הכל.
ואני לא רוצה לחשוב על זה עוד לעולם.
ולמדתי לקח שלא אשכח בחיים.
אני מעדיפה לחיות לבד לנצח מאשר לקחת את הסיכון שאני אפגע שוב בבנאדם אחר.
אני לא רוצה תשובה.
המכתב הזה לא שלך.
הוא בשבילי.. מילים אחרונות.
מסקנות ומחשבות פרטיות שקיבלתי מהנסיון הזה שהעבירו אותי בשמיים.
וגם את אלוהים שמתי בצד..
לפחות כרגע.
אולי יום אחד אצליח לחזור אליו.