מיליון שנה לא היינו פה

[נטשה הרציונלית]

אולי את צודקת

צר לי, אבל לפסול ספר על בסיס
קריאה אקראית בחנות זה ממש לא רציני. ואין בו שום הטפה ל"אלימות כלפי ילדים". זו דמגוגיה זולה. בכל מקרה ההמלצה לבדוק אפשרות של "פליק בטוסיק" - זה ורק זה, ובגילאים מסוימים - בטלה בשישים בין שלל התובנות והממצאים על הצבת גבולות מול ילדים, וזהו עיקר עיסוקו של הספר. מי שקשה לו בהצבת גבולות ולא קרא את הספר - מפסיד. ומי שפוסל את כלל הספר בגלל העניין של הפליק בטוסיק (שגם לי לא נראה) - גם הוא מפסיד.

אולי את צודקת
ונפלתי על קטע לא מייצג. אבל לא אוכל לקרוא את הספר. אני זוכרת היטב, בקטע שקרעתי דובר על התועלת של עונשים גופניים מתונים. אגיד לך את האמת - גם העצה הטיפולית "להתחיל לתסכל את הילד" לא נראית לי.

 

[נטשה הרציונלית]

אווופס, שוב: "קראתי".. מה יהיה אתי?

אולי את צודקת
ונפלתי על קטע לא מייצג. אבל לא אוכל לקרוא את הספר. אני זוכרת היטב, בקטע שקרעתי דובר על התועלת של עונשים גופניים מתונים. אגיד לך את האמת - גם העצה הטיפולית "להתחיל לתסכל את הילד" לא נראית לי.

אווופס, שוב: "קראתי".. מה יהיה אתי?

 

[קיטס]

מה פרויד היה אומר על זה...

אווופס, שוב: "קראתי".. מה יהיה אתי?

מה פרויד היה אומר על זה...

 

[נטשה הרציונלית]

../images/Emo6.gif

מה פרויד היה אומר על זה...

 

[נועה לביא]

אני בטח אומרת את הברור מאליו

למה לא? ילד חייב לחוות תסכולים.
לדעת שלא כל מה שהוא רוצה מתקיים. שלעתים הרצונות שלו מתנגשים עם המציאות. ילד שהוריו חוסכים ממנו תסכולים יהיה אומלל כשיחווה אותם בחוץ ולא יידע להתמודד איתם. אני מכירה ילד כזה, והוא אומלל מאוד. ואגב, בספר "הורים טובים מדי", של שולמית בלנק ואורלי פוקס, זהו במפורש מושג טיפולי: היא כותבת לא פעם - "ההורים קיבלו הנחיה להתחיל לתסכל את הילד".

אני בטח אומרת את הברור מאליו
אבל יש הבדל בין להניח להתמודד עם תסכול ולא לצאת מגדרך על מנת שלא יחוש תסכול בשום צורה לבין לתסכל אותו במכוון. השניה היא חשיבה מעוותת.

 

[Forum User]

לאתגר רגשית נשמע יותר טוב?../images/Emo8.gif

"לתסכל את הילד"?
לא נשמע טוב...

לאתגר רגשית נשמע יותר טוב?

מסכימה מאוד עם הגישה שילד ש"יותר מדי טוב לו" - רע לו. כשיש גבולות ברורים והילד מתנגש איתם מדי פעם וחווה התמודדות עם תסכול, גם אם זה בנושאים מאוד טריוויאליים כמו אוכל, בגדים וצחצוח שיניים, אזי כשמגיעה העת להתמודד עם הנושאים הכבדים - יותר קל. כמו שנאמר: קשה באימונים - קל בקרב

 

[נועה לביא]

זה ברור

לאתגר רגשית נשמע יותר טוב?

מסכימה מאוד עם הגישה שילד ש"יותר מדי טוב לו" - רע לו. כשיש גבולות ברורים והילד מתנגש איתם מדי פעם וחווה התמודדות עם תסכול, גם אם זה בנושאים מאוד טריוויאליים כמו אוכל, בגדים וצחצוח שיניים, אזי כשמגיעה העת להתמודד עם הנושאים הכבדים - יותר קל. כמו שנאמר: קשה באימונים - קל בקרב

זה ברור
אבל "לתסכל את הילד" פשוט לא נשמע טוב... אוי, אתמול ברכבת ישבו מאחורי אמא עם בנה בן ה4-5 שהסביר לה ש"אסור להגיע לילד לא רוצה!"

 

[בזזזזזזז]

אני מניחה

"לתסכל את הילד"?
לא נשמע טוב...

אני מניחה
שהכוונה היא לא ליצירת מצבים מתסכלים בכוונה, אלא להימנעות מחושבת מריצוי מיידי של כל גחמה ו/או צורך.

 

[1שייכת]

../images/Emo45.gif מדויק. והרחבתי על זה למטה.

אני מניחה
שהכוונה היא לא ליצירת מצבים מתסכלים בכוונה, אלא להימנעות מחושבת מריצוי מיידי של כל גחמה ו/או צורך.

מדויק. והרחבתי על זה למטה.

 

[ציפי ג]

לתסכל את הילד

"לתסכל את הילד"?
לא נשמע טוב...

לתסכל את הילד
לא לפני שההורים יודעים לחוות תיסכולים. כמה קשה לנו לראות את הקושי של הילדים שלנו. והרבה פעמים זה בא מהקושי שלנו עצמנו. הורה שלא מסוגל להתמודד עם תסכולים, יקשה עליו פי כמה לראות את ילדו מתמודד. חלק מהורות זה לדעת שהילד שלך יכשל יפול ויקום. ואתה לצידו כמלווה, לא כמונע נפילה תמידית. לא הייתי מתסכלת ילד. אבל גם לא מונעת ממנו את החוויה. והסברים הגיונים על עולם הרגש לעולם אינם תופסים בעיצומה של סערה רגשית.

 

[Forum User]

../images/Emo45.gif ואני חושדת שזה בגלל

לתסכל את הילד
לא לפני שההורים יודעים לחוות תיסכולים. כמה קשה לנו לראות את הקושי של הילדים שלנו. והרבה פעמים זה בא מהקושי שלנו עצמנו. הורה שלא מסוגל להתמודד עם תסכולים, יקשה עליו פי כמה לראות את ילדו מתמודד. חלק מהורות זה לדעת שהילד שלך יכשל יפול ויקום. ואתה לצידו כמלווה, לא כמונע נפילה תמידית. לא הייתי מתסכלת ילד. אבל גם לא מונעת ממנו את החוויה. והסברים הגיונים על עולם הרגש לעולם אינם תופסים בעיצומה של סערה רגשית.

ואני חושדת שזה בגלל
שגם אותנו, לפחות את חלקנו, גידלנו הורים שפעלו לרַצות אותנו כי אולי הם עצמם חוו תסכולים שרצו לחסוך מאיתנו. מה שהופך אותנו, לפחות את חלקנו לדור שני לחוסר תיסכול ממאיר. אולי. שיקום הסמכות ההורית, מישהו?

 

[נטשה הרציונלית]

מממ... לא במקרה שלי

ואני חושדת שזה בגלל
שגם אותנו, לפחות את חלקנו, גידלנו הורים שפעלו לרַצות אותנו כי אולי הם עצמם חוו תסכולים שרצו לחסוך מאיתנו. מה שהופך אותנו, לפחות את חלקנו לדור שני לחוסר תיסכול ממאיר. אולי. שיקום הסמכות ההורית, מישהו?

מממ... לא במקרה שלי

 

[Forum User]

גם לא בנקרה האישי שלי, אבל

מממ... לא במקרה שלי

גם לא בנקרה האישי שלי, אבל
הרבה הורים של חברים של ילדי, בגילאי 30+, באים מרקע כזה (הוריהם שלהם גדלו במחסור, ולכן החליטו שלילדיהם לא יחסר דבר...)

 

[Forum User]

נקרה=מקרה

גם לא בנקרה האישי שלי, אבל
הרבה הורים של חברים של ילדי, בגילאי 30+, באים מרקע כזה (הוריהם שלהם גדלו במחסור, ולכן החליטו שלילדיהם לא יחסר דבר...)

נקרה=מקרה

 

[נטשה הרציונלית]

זה יותר דומה למקרה שלי

גם לא בנקרה האישי שלי, אבל
הרבה הורים של חברים של ילדי, בגילאי 30+, באים מרקע כזה (הוריהם שלהם גדלו במחסור, ולכן החליטו שלילדיהם לא יחסר דבר...)

זה יותר דומה למקרה שלי
כמו ההורים שלהם. גדלתי במחסור, והחלטתי... וכו' וכו'.

 

[בזזזזזזז]

../images/Emo45.gif

זה יותר דומה למקרה שלי
כמו ההורים שלהם. גדלתי במחסור, והחלטתי... וכו' וכו'.

 

[בזזזזזזז]

../images/Emo45.gif

לתסכל את הילד
לא לפני שההורים יודעים לחוות תיסכולים. כמה קשה לנו לראות את הקושי של הילדים שלנו. והרבה פעמים זה בא מהקושי שלנו עצמנו. הורה שלא מסוגל להתמודד עם תסכולים, יקשה עליו פי כמה לראות את ילדו מתמודד. חלק מהורות זה לדעת שהילד שלך יכשל יפול ויקום. ואתה לצידו כמלווה, לא כמונע נפילה תמידית. לא הייתי מתסכלת ילד. אבל גם לא מונעת ממנו את החוויה. והסברים הגיונים על עולם הרגש לעולם אינם תופסים בעיצומה של סערה רגשית.

ובמיוחד זה קשה כשהנפילה לא נפתרת מהר, אלא יש תהליך של תיקון. אכן לא פשוט.

 

[אגוזים1]

מסכימה../images/Emo45.gif

לתסכל את הילד
לא לפני שההורים יודעים לחוות תיסכולים. כמה קשה לנו לראות את הקושי של הילדים שלנו. והרבה פעמים זה בא מהקושי שלנו עצמנו. הורה שלא מסוגל להתמודד עם תסכולים, יקשה עליו פי כמה לראות את ילדו מתמודד. חלק מהורות זה לדעת שהילד שלך יכשל יפול ויקום. ואתה לצידו כמלווה, לא כמונע נפילה תמידית. לא הייתי מתסכלת ילד. אבל גם לא מונעת ממנו את החוויה. והסברים הגיונים על עולם הרגש לעולם אינם תופסים בעיצומה של סערה רגשית.

מסכימה

ובמיוחד עם המשפט - "לא הייתי מתסכלת ילד. אבל גם לא מונעת ממנו את החוויה". בעיקר בגלל שלדעתי אי אפשר ממש "למנוע" את החוויה... לא חושבת שצריך בכוונה לתסכל. לא צריך "לחפש" את התסכול... זה הרי בא כל כך בטבעיות, ביום יום... הרי בכל יום קורים מצבים שאינם "ב ד י ו ק" כמו שרצינו. בכל יום יש את ההנאות הקטנות/גדולות ואת התסכולים הקטנים/גדולים ואיתם לומדים להתמודד. אגב, נראה לי מאוד טבעי ונורמאלי הקושי של ההורה לראות את ילדו סובל/עצוב/כואב. גם לי זה כואב וגם אני (כשזה קורה) רוצה לעזור... לא רואה בכך "מניעה" של תסכול. הרי התסכול קרה. השאלה איך מתמודדים איתו. לא? כמו שאני רואה את זה, תפקידי כהורה להיות שם, להקשיב, לתמוך, לעזור אם אפשר, להעלות הצעות אבל לתת לה לבחור בסופו של דבר את הפתרונות. כמו שציפי כתבה - ללוות. ועם הכאב האישי שלי - להתמודד. מסכימה גם עם ציפי לגבי המשפט האחרון. בשעת סערת הרגשות פשוט להיות איתה. את ההסברים והשיחות עדיף, אם אפשר, לדחות לאחר כך.

 

[נטשה הרציונלית]

../images/Emo45.gif../images/Emo127.gif

מסכימה

ובמיוחד עם המשפט - "לא הייתי מתסכלת ילד. אבל גם לא מונעת ממנו את החוויה". בעיקר בגלל שלדעתי אי אפשר ממש "למנוע" את החוויה... לא חושבת שצריך בכוונה לתסכל. לא צריך "לחפש" את התסכול... זה הרי בא כל כך בטבעיות, ביום יום... הרי בכל יום קורים מצבים שאינם "ב ד י ו ק" כמו שרצינו. בכל יום יש את ההנאות הקטנות/גדולות ואת התסכולים הקטנים/גדולים ואיתם לומדים להתמודד. אגב, נראה לי מאוד טבעי ונורמאלי הקושי של ההורה לראות את ילדו סובל/עצוב/כואב. גם לי זה כואב וגם אני (כשזה קורה) רוצה לעזור... לא רואה בכך "מניעה" של תסכול. הרי התסכול קרה. השאלה איך מתמודדים איתו. לא? כמו שאני רואה את זה, תפקידי כהורה להיות שם, להקשיב, לתמוך, לעזור אם אפשר, להעלות הצעות אבל לתת לה לבחור בסופו של דבר את הפתרונות. כמו שציפי כתבה - ללוות. ועם הכאב האישי שלי - להתמודד. מסכימה גם עם ציפי לגבי המשפט האחרון. בשעת סערת הרגשות פשוט להיות איתה. את ההסברים והשיחות עדיף, אם אפשר, לדחות לאחר כך.

 

[1שייכת]

../images/Emo41.gif הבהרה לגבי "לתסכל את הילד":

האם היא מתנסה בתסכולים בבית?
קראתי פעם על מושג "לתסכל את הילד". ילד צריך לחוות תסכולים בבית, כי הם מספקים לו את העמידוּת לתסכולים מבחוץ. אין לי מושג מה המקרה שלך, אבל בדקי אם זה מתאים לך: האם את מגוננת עליה יותר מדי מפני תסכולים? האם את מנסה לרַצות אותה בכל פעם שהיא נפגעת/נעלבת? בכל מקרה גם אני בעד העצה שנתנו לך פה: אין טעם בלומר לה שהמציאות היא אחרת. מבחינתה זו המציאות. ולכן צריך להקשיב, להכיל ולתת אמפתיה. אפשר כמובן לציין בקיצור ובתמציתיות איך המציאות נראית לך.

הבהרה לגבי "לתסכל את הילד":
היא השתמשה במונח הזה לא במובן של ליצור בכוונה תסכולים, "להמציא" תסכולים ולתסכל בכוונה. אלא במובן של - לא עוד להיענות לכל דבר שהילד רוצה, כמו בעבר. לא עוד מניעת תסכולים ממנו בכל מחיר - שזוהי הבעיה העיקרית של "הורים טובים מדי": הם לא מסוגלים לראות את ילדם מתוסכל. לא לומר הן לכל גחמה של הילד ולא לקבל כל התנהגות שלו.