מיליון שנה לא היינו פה 
מיליון שנה לא היינו פה
(מחכים לתוצאות של שלב ב' אצלנו ובנתיים ....) הבת שלנו מ ד ה י מ ה , באמת ואנחנו אובייקטיבים , אבל : הנפש שלה לא תואמת למוח! וזו מלחמת קיום איומה יומיומית. כל כישלון פיצפון נראה לה סוף העולם, כל דמות בוגרת מורה/מדריכה נראת לה אלוהים. אם ילד "מאיים" עליה : "אני אגיד אותך למורה"! הילדה בהתקף חרדה כאילו השמיים הולכים ליפול! אם חברה אומרת לה "אני אהיה איתך ברוגז לעולם" אוי ואבוי היא בהיסטריה. והכל משתחרר רק בבית בבכי קורע לב, היא ממש מותשת נפשית מהמתחים החברתיים משטויות. ניסיתי את הדרך של "תתעלמי , תסתובבי תבחרי חברים אחרים" "האדמה לא תפער את פיה והשמים לא יפלו אם תהיי מס' 2". חיזוקים של אהבה חיבוקים שיחות כלום הילדה פשוט לא מתגברת , והתחושה שלי שהיא ממש לא רוצה לספר לי על חוויות כאילו כי נמאס לה לשמוע את ה"פתרונות" שלי. המשפט "לא אוהבים אותי" אבל המורה אומרת שאין לה רגע מנוחה ומשוגעים עליה ויש לה בלי סוף חברים, אבל עם התחושה שלה איך מתמודדים? למשל במסגרת חוג קארטה עובדים איתם על כך שלא כולם מס' אחד ואסור לצהול בניצחון או להקניט, צריך הכל בפרופורציה לקבל אם לא היום ניצחון אז בפעם הבאה .שם זה עובד נהדר היא מצליחה להפנים את ה"כללים" של הקארטה ,מה שקשור למעמד חברתי או קיום יומיומי בבי"ס מוציא ממנה אנרגיות מטורפות. (מבחינת הצלחה בלימודים אין שום בעיה, כמובן שמבחינת יכול להיות יותר טוב ...אבל אי אפשר טכנית יותר מטוב מאוד.) איך מחזקים אותה? איך אוהבים אותה יותר? היא כל עולמי אני כל כך רוצה לעזור ולא מוצאת את הדרך? כמה שאני מדברת איתה על זה שילדה שאמרה לך שהיא ברוגז כבר מחר בבוקר היא שוב חברה שלה, היא לוקחת כל כך ללב! אולי אני רגישה מידי, וזו התמודדות חברתית סטנדרטית?
מיליון שנה לא היינו פה
(מחכים לתוצאות של שלב ב' אצלנו ובנתיים ....) הבת שלנו מ ד ה י מ ה , באמת ואנחנו אובייקטיבים
, אבל : הנפש שלה לא תואמת למוח! וזו מלחמת קיום איומה יומיומית. כל כישלון פיצפון נראה לה סוף העולם, כל דמות בוגרת מורה/מדריכה נראת לה אלוהים. אם ילד "מאיים" עליה : "אני אגיד אותך למורה"! הילדה בהתקף חרדה כאילו השמיים הולכים ליפול! אם חברה אומרת לה "אני אהיה איתך ברוגז לעולם" אוי ואבוי היא בהיסטריה. והכל משתחרר רק בבית בבכי קורע לב, היא ממש מותשת נפשית מהמתחים החברתיים משטויות. ניסיתי את הדרך של "תתעלמי , תסתובבי תבחרי חברים אחרים" "האדמה לא תפער את פיה והשמים לא יפלו אם תהיי מס' 2". חיזוקים של אהבה חיבוקים שיחות כלום הילדה פשוט לא מתגברת , והתחושה שלי שהיא ממש לא רוצה לספר לי על חוויות כאילו כי נמאס לה לשמוע את ה"פתרונות" שלי. המשפט "לא אוהבים אותי" אבל המורה אומרת שאין לה רגע מנוחה ומשוגעים עליה ויש לה בלי סוף חברים, אבל עם התחושה שלה איך מתמודדים? למשל במסגרת חוג קארטה עובדים איתם על כך שלא כולם מס' אחד ואסור לצהול בניצחון או להקניט, צריך הכל בפרופורציה לקבל אם לא היום ניצחון אז בפעם הבאה .שם זה עובד נהדר היא מצליחה להפנים את ה"כללים" של הקארטה ,מה שקשור למעמד חברתי או קיום יומיומי בבי"ס מוציא ממנה אנרגיות מטורפות. (מבחינת הצלחה בלימודים אין שום בעיה, כמובן שמבחינת יכול להיות יותר טוב ...אבל אי אפשר טכנית יותר מטוב מאוד.) איך מחזקים אותה? איך אוהבים אותה יותר? היא כל עולמי אני כל כך רוצה לעזור ולא מוצאת את הדרך? כמה שאני מדברת איתה על זה שילדה שאמרה לך שהיא ברוגז כבר מחר בבוקר היא שוב חברה שלה, היא לוקחת כל כך ללב! אולי אני רגישה מידי, וזו התמודדות חברתית סטנדרטית?
