ולא לדברי הלכה. כך אני מתרשם מהפתגם כולו, ובעיקר מסופו: "שאין לך מידה טובה הימנה" "הפוך בה והפוך בה, דכולה בה. ובה תחזי, וסיב ובלה בה, ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:". (משנה אבות ה,כב)
אף הוא היה אומר: שינון: חזרה מרובה על דברים לשם זכירתם, לימוד. כלומר, אכן מוזכרת המילה לימוד בהגדרת שינון, אך בהגדרת שינן (שהיא השקולה הפועלית של שינון) אבד זכרה: שינן: חזר הרבה על דבר למען יישמר בזכרונו או בזכרון השומע. בסופו של דבר, לדעתי לפחות, מה שניתן ללמוד מסך ההגדרות הוא שלפחות עיקר העניין באמרה הוא החזרה ולא הלימוד גופו. ב. פספסתי את העובדה שהרהוט כבר הביא את הציטוט מאבן שושן, המסביר את משמעות האמרה - עמו הסליחה.
לכאורה המובן המקורי של המילה "שונה" הוא "חזרה על הוראה". אני משער שמאחר שזו הייתה צורת הלימוד, אזי עם הזמן נוספה למילה גם משמעות של "לימוד". אבל שוב - לימוד בצורת שינון. (ושים לב לאחת הדוגמאות של מילון אבן שושן להוראה "לימוד": "ההולך בדרך ושונה". בדרכים לא ניתן ללמד משהו חדש, ורגילים היו לחזור על הנלמד בעבר, מתוך הזיכרון), בכל מקרה, בין כך ובין כך, לא נראה לי שכוונת הפתגם היא איכות ההבנה (למרות שכך פירשו למשל באתר "השפה העברית"). לא זכורים לי אמרות מקבילות על כוחו של השינון כאמצעי להבנה. מנגד זכורים לי אמרות מקבילות על כוחה של החזרה כאמצעי נגד שכחה, וכאמצעי זכירה מדויקת. (חכמים מסוימים קיבלו דברי שבח על שהיו נוהגים לחזור מספר רב יותר של פעמים על הנלמד מהמקובל, ואף ניתן יחס של כבוד רב יותר למה שהם זכרו, ובמקום אחר מסופר על חכם ששכח הלכה מסוימת וכשהזכירו לו אותה "הוא חזר על כך 40 פעמים עד שהיא הייתה כמונחת בכיסו". שוב - עניין של זיכרון והצלה משכחה. לא עניין של הבנה) ובכלל - בהוראת ההלכות לא נדמה לי שהיה רכיב משמעותי של הבנה. ההלכות היו קצרות, קונקרטיות ופשוטות. (רק במרוצת הדורות החלו הלומדים מנהג שוטים לדקדק בכל הלכה, כאילו היו אלו מילות קוד או צופן)
ש-נ-ה/י, ש-נ-נ, ויש לנו מאות דוגמות כאלה בלשוננו, בעיקר בגזרות החסרות. עם זאת, הפועל "שונה" מלשון חזרה ש נ י ת , כלומר פעם שנייה, אינו מתאים למקרה של 100 או 101 פעמים., אלא רק לימוד!
אֵינוֹ דוֹמֶה שׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים לְשׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה וְאֶחָד (חגיגה ט, מַאֲמַר חָזָ"ל בְּשִׁבְחָם שֶׁל הַחֲזָרָה וְהַשִּׁנּוּן שֶׁל דִּבְרֵי תּוֹרָה. אם כן, בהחלט כן חוזר. וברור שיש כאן לימוד, שהרי בזה נעוץ ה"אינו דומה". במה אינו דומה? בזה שלמד משהו חדש. כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה: "אין דומה זה החוזר על פרק הלימוד מאה פעם לזה החוזר עליו מאה ואחת פעמים, כי תמיד אפשר ללמוד משהו חדש".
ואף טרם הגעת לאמצע החיים. אגב, טירון מזכיר לי את תיכון מצד תופעות הלשון וגלגוליה. טור>טירון; תוך>תיכון - זוהי דיסימילציה תנועתית, בידול תנועות במקום טוּרון* ו-תוֹכון*. האם נתת דעתך על כך? שבת שלום.
הריני להודיעך שחיבתי רבה יותר ל"ישגא" בהשפעת שגיא. ואם כבר, אז כבר: ישנו עוד שינוי בעקבות חילופי ס - שֹ. ידועה לכל בר-בי-רב המילה הארמית "סגי" הקרובה לשֹגיא. סגי נהור = רב אור, עיוור, סומא. ואף מציתי אצל אא"ש סגיא = שֹגיא.
נקרא "תזאורוס" (במקור "אוצר" ביוונית) ובעברית "אֶגרון" (משורש אג"ר, כמובן). תוכלי לקרוא על כך בויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/אגרון ולהשתמש בתזאורוס של בבילון, דרך המילון של וואלה: http://milon.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=index&utf=1&term= אחרי שהכנסת מילה בעברית (או באנגלית) ולחצת על "תרגום", מופיע מתחת לתוצאות קישור "לתרגומים בשפות נוספות" ואז במילון ה"עברי עברי" שלהם, יופיעו לך מילים נרדפות או קרובות במשמעותן (הם קוראים לו "מילון עברי עברי" אבל זו טעות, זה בפירוש תזאורוס ותו לא).
הם מביאים מילים נרדפות אומנם, אבל בשפה נמוכה. לא באמת מפתח את הלקסיקון. והמילון בכלל לא זיהה כל מיני מילים שחיפשתי... בקיצור, לא משהו לדעתי. אם אפשר להביא קישור לתזאורוס אחר גם אני מאוד אשמח.