מילואים

תשובה מצויינת! מתן, עזוב אותו במנוחה

תן לו מרווח נשימה. אתה בן זוג שלו, לא הבעלים שלו. אתם בסך הכל שנה אחת ביחד, ממש פסיק בחיים. הוא ייצא מהארון כשירגיש מוכן לכך, והוא יזמין אותך לפעילויות שלו עם החברים בהתאם. יש לך משהו נדיר ויפה - אל תהרוס, מתן!
 
הוא לא חבר/מאהב - הוא בנזוג!

בני זוג לא חולקים "פן" בחיים, הם חולקים את החיים עצמם. וגם לא זיהיתי שום תלותיות ואינפנטיליות בהודעה.
 

yosef 30

New member
הצד השני של המטבע

מאיפה לנו לדעת שזו באמת אחלה זוגיות, מאין הביטחון שיש למתן משהו נדיר שצריך לשמור עליו
אני באמת הייתי רוצה לראות כל אחד כיצד הוא היה מרגיש אילולא הבן זוג שלו היה שוכח (בדגש על שוכח) להזמין לארוע כזה או אחר אחרי שנה של זוגיות. אני לא הייתי קורא לבן זוג הזה אדם בוגר
לצאת לבד בהחלט מומלץ ורצוי. אבל לקבל תשובה שהוא שוכח, עם כל הכבוד למעגל הזוגיות, יש כאן משהו שאני הייתי בודק מאין מגיעה השכחה הזו. וגם אם מתן מתנהג בילדותיות, מין הראוי אם יש לו בן זוג "בוגר" ממנו שאוהב אותו רוצה אותו, אז לדעתי הוא אמור להיות שם עבורו, לתמוך בו, לחזק את הבטחון, להראות לו את הצדדים החיוביים, להבין שלא כולם מתבגרים באותה דרך וכל אחד מגיע עם החוויה האיישת שלו. מתן. אם הרוב פה אמר שאתה ילדותי זה אומר שאתה בריא בנפשך וברוחך. אל תתבגר יותר מהר ממה "שצריך". תלמד את החיים בקצב שלך, לדעתי זה הכי חשוב. יוסף.
 

ItsikH

Member
אין דבר כזה לא ניתן "לחלוק את החיים". זוגיות היא שיתוף ויש לה גבולות בדיוק כמו לכל קשר אחר - ובדיוק כמו בכל קשר אחר, שני בני הזוג לומדים לכבד את הגבולות האלו. שיתוף טוטאלי הוא לא בריא ולא אפשרי. זוגיות שדורשת יותר ממה שהיא נותנת לא תשרוד. בני זוג שאין להם עולם משל עצמם - לא יהיה להם מה לתת לבן הזוג.
 

m a t a n O

New member
מילואים

אתמול בבוקר קמתי עם בן זוגי, צפיתי בו עולה על המדים ונוסע למילואים. אמנם זה רק עד יום חמישי, אבל זה כ"כ זר לי, גם חווית המילואים, בתור בחור שעשה שירות לאומי, וגם לניתוק הזמני הזה, ששונה בתכליתו מכל ניתוק שיכול להיות ביננו, הוא מתקשר כשהוא יכול, הוא שולח הודעות, הוא מרגיש לי מאוד איתי. סתם זה מוזר לי, קצת עצוב, מרגיש טיפה לבד. מכירים את זה שיש לכם מספיק חברים לפנות אליהם כשאתם לא רוצים להיות לבד, אבל אתם ממש לא רוצים לפנות אליהם? זה בערך מה שקורה איתי עכשיו. אני לא אוהב את זה. מה אגיד ומה אומר, בדיוק חגגנו שנה, ואיך שחגגנו שנה התחלנו לריב. יותר נכון, שבוע אחרי. (לא על הנושא הבא בהודעה) אני מנסה בכל מאודי להבין למה הוא לא יוצא מהארון בפני הוריו, אחיו הקטן והיחיד יודע, החברים שלו כולם יודעים, מכירים אותי כולם. ורק להורים שלו הוא לא מספר. הוא אומר שקשה לו, שהוא לא מסוגל. אני פשוט לא מבין את זה, ואני מאוד רוצה. אני אוהב אותו, אני יודע שהחיים שלי איתו, ואני רוצה לעזור לו במה שאפשר. או לפחות לעזור לעצמי להתמודד עם זה. זה לא פשוט לי. השבוע אחי הגדול בא אליי לדירה לראות את הדירה, בא עם החברה שלו. והוא פגש את רן, היו חילופי דברים ביניהם, אמא שלי שוב העלתה את זה מול אבא שלי, יש התקדמות, ואני לא יכול לדבר איתו על זה, כי השיחה מסתיימת מאוד מהר. או זה, או שהוא חושב שאני דוחק בו לצאת מהארון. ומעבר לזה, יש את עניין החברים שלו, מחוץ לעיר. משום מה הוא אף פעם לא מזמין אותי לאירועים עם חברים שלו, הוא שוכח. ואני מאמין לו. הפרדת הרשויות הזאת כ"כ נוחה לו, שהוא כבר לא מבחין כשהוא עושה את זה. הוא ביקש ממני שלהבא אני אזכיר לו את זה עוד כשאני שומע על ההזמנה, ואז הוא יוכל לשנות את הדפוס. אבל מה שבאמת מטריד אותי זאת העובדה שהוא אומר לי, שכשהוא איתי, טוב לו ושמח לו, אבל כשהוא לא איתי, עם חברים שלו, לא רע לו. אני לא רוצה להיות איתו 24 שעות, אבל אני כן רוצה להיות שם, נוכחות נמצאת. ואני לא מבין למה זה ברור שכל החברים שלו באים זוגות זוגות ורק לאדון נראה סבבה לא להזמין אותי. אבל הוא מוכן לעבוד על זה בשבילי, כי הוא יודע שזה חשוב לי, אני יודע שבזה אני צריך להתרכז. אבל זה מתסכל. אני אוהב אותו, ורוצה לדעת מה אני יכול לעשות כדי להיטיב את היחסים. הוא אומר שאני מתרכז רק בדברים הרעים, ולא אומר שיש דברים טובים. אני יכול להבין מאיפה הוא מביא את זה, כי כשמדברים על זה, הנושאים הבעייתיים עולים. אבל אני לא באמת מתרכז בדברים הרעים לבדם. וואו. זהו, הייתי צריך לפרוק. מחשבות, הגיגים, גיגיות, גוגואים, אג'ואים ג'ולות וגולות- אשמח לשמוע. ערב טוב שיהיה.
 

jjaki

New member
יוסף, מסכים עם כל המילה

תן לחיות וחיה את הרגע הזה ולהנות בכל הרגע, לא חייבים להתבגר מהר ולתת את זה להתבשל בהתאם לקצב. החיים קצרים ויש הרבה מה לחיות. נדע לחיות חיים יפים וטובים
 

sidoni

New member
לא קל מה.......

אני לא יתחיל באתה צודק או בהוא צודק אבל נראה לי שאני לא היתי מסוגל להמשיך ככה לעוד הרבה זמן , נראה לי נורא להרגיש את התחושה של דחוי או מוחבא לי זה לא היה נעים .אני לא מכיר הרבה אנשים שחיים ככה אם בכלל אבל אני זוכר שגם אני היתי במצב כזה ובכל פעם היתי אמור להתחבא לצאת מהבית או פשוט לא להיות אם מי שאני אוהב ובסוף זה הסתדר אבל לקח זמן זה תהליך. מה שחשוב הוא שלא פשוט תתרגלו למצב ולהבין שהמצב לא נורמלי לך. חיזוקים אגב אתה ממש ברור.
 

m a t a n O

New member
סידוני,

דבר ראשון אני שמח שאני ברור. זה חשוב לי. לפעמים אני מדבר במשלב לשוני מדי מורכב, לפעמים בדיוק ההפך. ועכשיו קונקרטית: זה לא מצב שאני מתרגל אליו. אני יודע על זה רק בכמה החודשים האחרונים, ואני לא ממש יודע מה לעשות, כל פעם יש משהו אחר שמעלה את זה, אפילו אם אני מנסה להדחיק. ככה שתודה, ולא תודה. אני יודע להגיד שהמצב לא נוח לי. אני אבל לא מתחשב בנוחות העצמית של כמעט אף פעם. ב20 שנותיי עשיתי הרבה מאוד דברים, מעטים מהם היו כי היה לי נוח. ואני לא מתחרט על שום דבר. ואני גם לא יודע אם אני מרגיש דחוי. אני יודע שאני רצוי, אני יודע שאני נוכחות שלא הייתה לו בחיים, וודאי שלא בכזה אופן ועומק משמעותי. והוא בשבילי. אבל זה כן יוצר נתק. אני מוכן להיות, לפחות מנקודת המבט שלי, הBIGGER MAN. לא מפריע לי, אם זה מה שהוא צריך, אתן לו את זה. ככה זה באהבה, לא? ומה שהכי הורג אותי, הבחור הזה מאוד חכם ומוכשר ויפה תואר, ואני לא אומר את זה רק כי אני החבר שלו, אני אומר את זה עם אובייקטיביות מה (בעצמי לא חשבתי שהוא יסתכל עליי, וזה לא כי אני תפלץ) והוא יודע שזה לא נוח לו. הוא מרגיש בעצמו שזה מפריע לו זה שהוא צריך לחשוב פעמיים על כל מילה שהוא מוציא מהפה ואם זה יוצא עליי, וכבר היו כמה פעמים שהוא היה צריך להסביר זה פרחים אצלו בדירה, מצעים חדשים, מכנסיים פזורים, מתנות אישיות, מהכל הוא חושב שהוא נחלץ בעור שיניו. זה מצחיק אותי. כל מה שהוא רוצה, זה שישאלו אותו כדי שהוא יוכל לענות. הוא פשוט מובך מדי לעשות את זה. אני אגב חושב שזאת הסיבה האמיתית שאני לא מוזמן לאירועים עם חברים שלו, למרות שהם יודעים עליי, אבל זה כ"כ בתודעה שלו, זה שהוא לבד, סוליקו, עם עצמו, שהוא לא זוכר אותי בקטעים כאלה. עוורון רגעי. כי למחרת, או אפילו בו בערב, הוא יודע להגיד לעצמו, ולי, אח"כ, כמה הייתי חסר שם. וואו, כל פעם שאני כותב על זה, אני מבין כמה יש לי בפנים על זה. תודה לכם על תשומת הלב והקריאה. מתן.
 
כל כך מזכיר לי אותי

ובוא אספר לך משהו - היה לי עד לא מזמן חבר נורא טוב, בחור מצחיק, מוכשר, כריזמטי ויחד עם זאת גם הרבה דברים אחרים קצת פחות טובים. אחד מהם היה הצורך האובססיבי שלו תמיד לבקר אותי, תמיד להוכיח ובלי שום הצדקה עד כמה אני בן לא באמת חברי, לא באמת משקיע, לא באמת נותן. המון זמן ובכל הזדמנות ניסיתי להוכיח את עצמי בפניו, לשנות מה שלא צריך ולתקן את המתוקן. בסוף זה נגמר בריב גדול. ואני שמח על כך. אין בי כעס או שנאה כלפיו, אבל יש בי תובנה אחת פשוטה - יש גבול. יש גבול לספיגה שלי, ליכולת הנתינה, ולנכונות שלי להיות האדם הבוגר, המתחשב והמבין. אלוהים נתן לי חוט שדרה אז למה לא להשתמש בו?! למה לתת לבן אדם, קרוב ואהוב ככל שיהיה, לרמוס אותך רק כי הוא לא מוכן להתמודד?! נכון שאלה מילים גדולות וקשות אבל תכלס הן הכי מתאימות. זה שבתודעה של עצמו הוא רואה את עצמו לבד אז כדאי מאוד שיעשה עם זה משהו כמו להתעורר.
 

sidoni

New member
הי מתן

ממש מבין אותך ובאמת אני מחזיק ממך וממי שאתה אבל בבקשה אל תשכח שאתה חלק ממערכת יחסים.....אפשר לשפר ואפשר לשנות אבל תמיד זו מערכת יחסים בן אישית וכדאי לנסות ליגדול יחד.
 
הפומביות של הזוגיות שלך

או יותר נכון חוסר הפומביות שלה - הוא שמפריע לך. הן בעניין היציאה להורים והן בהגעה זוגית לאירועים. ואתה צודק, מעליב שמחביאים ומתביישים בך. ויש בה משהו בפומביות שמאשררת את עובדת קיומכם כזוג. אני לא יודע אם יש דרך לזרז יציאה מהארון של מישהו, אבל אני בטוח שתמיכה מבית ובטחון בקשר שלכם, בכוחו ובהמשכיותו מקרבת אותו אל המטרה הטובה והנכונה.
 

m a t a n O

New member
תל אביבי1

אני מרגיש שהמסר שאני מעיר לא נכון מספיק. אני לא רוצה להיות מה שגורם לו לצאת מהארון. אני לא רוצה להיות האיש הזה.אני לא מעוניין לחיות עם ההשלכות האלה, בייחוד אם יקרה משהו רע (לא שאני מאמין, הם יותר מדי יפי נפש במשפחה שלו) יכול מאוד להיות שאני מרגיש שהפומביות מאשררת, יש בזה. נראה לי שמה שבאמת מתסכל אותי זה החלקיות של חוסר היציאה. אלה שני אנשים שחשובים לו מאוד, ומשחקים תפקיד מאוד משמעותי בחיים שלו. מעבר להם, אחיו יודע, החברים שלו יודעים, כולם מדברים עליי ושואלים אותי. אני פשוט לא יודע איך להתמודד עם ההרגשה שיש לי גיבנת. אז השאלה שלי היא בעצם מה אני יכול לעשות עם עצמי, לא איתו. אני אוהב אותו. הוא אוהב אותי. אני יודע שזה קשר נכון עבורי, אני לא רוצה שום גבר אחר. הוא עונה לי על כל הצרכים שאני בתור היישות שאני, על כל הסתירות שבי, צריך. אני רוצה לדעת מאיפה להביא את אורך הרוח הזה. ומה אני יכול לעשות.
 
אבל כל החיים לפניך!

בזוגיות ארוכת-טווח, זוגיות של חיים שלמים, הרבה פעמים יש לגייס אורך רוח ולהמתין לבנזוגך. ההבשלה איננה הדדית, בדרך כלל. ככה זה שמחליטים לגור יחד, לקנות דירה יחד, להביא ילדים, להתפטר מהעבודה, לצאת לפנסיה. הרבה פעמים אחד מבני הזוג מחכה לשני. לפעמים ההמתנה הזו כותשת את הכוחות, לפעמים היא מספקת אפשרות לבחון ולחשוב טוב-טוב על כל צעד ולהגיע בשלים את המטרה. וגם- לפעמים אתה זה שמושך קדימה, ולפעמים, זה שמשתרך מאחור. מסכים, שדווקא עניין היציאה מהארון קשה מאד. כי אדם שלא גאה בהומואיות שלו ובמיניות שלו מתקשה להתגאות בבנזוגו ובזוגיות שלו. אבל זה ממש לא עושה לך גיבנת. זה רק אומר שמאד קשה כרגע לבנזוגך, וגם לך. בקיצור, זוגיות זה מסוג הדברים הכי מסובכים וקשים בחיים - אבל גם הכי מתגמלים. אז אם אתה בטוח באהבה שלכם - קח נשימה עמוקה ותהיה לידו עד שימצא את האומץ לפרוס כנפיים - ולעוף אל האור הטוב.
 

yosef 30

New member
עוזר נעזר

ערב טוב מתן. בהחלט נשמע בהודעה שלך בלבול ותסכול על כך שהבן זוג שלך לא מציג אותך בפניי חבריו. מול המשפחה אני יכול להבין אבל אם אתם שנה ביחד וחגגתם מדוע לא לצאת ביחד? מה זה שכחתי
או תזכיר לי, אני חושב שהשאלה שאתה צריך לשאול אותו האם הוא מוכן להציג אותך בפני חבריו? האם הוא רואה בזוגיות שלו אפשרות להיות בפומבי אותו ואותך ביחד? יכול להיות שמה שמניע אותו ז הפחד שמישהו מבני משפחתו ייראה אותכם ביחד ואז יכולות לעלות שאלות. כנראה שהפחד גדול יותר מהרציונאל שהוא מפעיל. בנושא העזרה שאתה רוצה לתת לו, ונראה שהוא "לא מאפשר" יוצרת אצלך תסכול. לא תמיד להיות בתפקיד העוזר זה קל כמו שזה נראה, על הנעזר לרצות לקבל את אותה עזרה ואין כאן מקום לתת עזרה בכוח. ולהיות העוזר לפעמיים יוצר תסכול כי אתה כבר רואה את הדרך שבה הדברים "צריכים לקרות" והוא עדיין לא רואה את זה. ומכאן נוצרת תחושה של דחייה ובמקרה שלך נשמע שיש דחייה כפולה. אני חושב שאתה צריך לשחרר את הרצון שלך שהוא ייצא מהארון, אני לא רואה איפה זה פוגע בזוגיות שלכם. תן לו את הזמן שלו, כבד את הרצון שלו ואת הדרך שבה הוא בוחר להיות בחייו מול הוריו. עם כל הרצון הטוב, אני חושב שככל שאתה תדחוק בו לצאת מהארון אתה רק תראה לו שגם אתה, הבן זוג שאוהב אותו לא מקבל אותו כפי שהוא, ויש סיכוי שגם הוא חווה איזושהי דחייה סמויה מצידך. אם אתה אוהב אותו תהיה שם בשבילו, כבד את הקצב שלו, את הפחד שלו, את החשש שלו. וקבל אותו ככה כפי שהוא. יכול להיות שאולי זה גם יוצר ריחוק בינך לבינו ובין הצורך שלו להציג אותך בפני חבריו. אולי זה יוצר אצלו חוסר בטחון בקשר? זה מאוד מורכב. קח נשימה עמוקה ותהנה מהביחד שלכם, נשמע שאתה ממש אוהב אותו. תתרכז בזה. באהבה גדולה יוסף.
 

m a t a n O

New member
יוסף היקר,

אני באמת מאוד אוהב אותו. אני כל בוקר קם ומרגיש את זה באוויר. יכול להיות שאני מקבל תגובה הפוכה כי אני מפעיל לחצני מצוקה כלשהם. אולי ואני לא רואה את זה. אשתדל לפקוח עיניים. באשר לחברים שלו, אני מכיר את כולם, כולם מכירים אותי ומעריכים אותי כמו שאני מי שאני. נראה לי שהפחדים כנראה הרבה יותר עמוקים ממה שאני מסוגל להבין, או ממה שהוא מסוגל לבטא מולי. בכל אופן,תרמת לי מאוד בדבריך. תודה רבה. לילה טוב, אשמח לקרוא עוד, מתן.
 

ItsikH

Member
פער בצרכים קיים תמיד והוא המקור העיקרי לקשיים. מה שאותי הטריד בסיפור זה לא ענין היציאה מהארון כמו השונות ביניכם לגבי "מינון" הקשר - אתה, לפי דבריך, שואף לקשר טוטאלי, בעוד שהוא מרגיש נוח גם כשאתה לא לידו באותו רגע. קשה לי לא להשמע שיפוטי ואני כל כך משתדל לא להיות כזה, אבל הצורך בטוטאליות נתפס אצלי במידה מסוימת כילדותי, אנשים בוגרים אמורים להרגיש טוב גם בלי בן הזוג בסביבה, אחרת כל פירוד, אפילו רגעי, נתפס כמעיק ומאיים, והזוגיות הופכת לנטל במקום לנכס.
 

jjaki

New member
שלום מתן

אתה מזכיר לי את עצמי כשהייתי בתחילת הזוגיות עם בן זוגי, בתחילת תקופה הוא יוצא בלעדי, ההורים שלו לא יודעים עליו, ועוד הרבה דברים, אך עם הזמן (הרבה מאוד זמן) ועם הרבה סבלנות ועם ההבנה והתמיכה, לאט לאט לאט הוא התחיל לספר לחברים שלו שהוא הומו, לאט לאט הוא הכיר ביני לבין חברים שלו, לאט לאט בשלב מאוחר הוא יצא מהארון, היום לאחר ועודנו שנים טובים ביחד (שיימשכו לנצח, אמן).כל אחד יוצא לבילויים לבד מדי פעם אני מצטרף אליו ומדי פעם הוא מצטרף אלי, למרות שהרבה פעמים רציתי שהוא יבוא ל בילויים שלי עם חברים והוא לא יכול וכו... אני מרגיש שהוא לפעמים חסר לי, אך יש גם בילויים שטוב לי עם חברים שלי אני מאמין שחשוב לתת מרחב ולתת אמון בינינו, בתחילת זוגיות אולי הרגשתי קנאה וכו, אך עכשיו אני דווקא שמח שהוא יוצא לבלות לבד עם חברים שייהנה. יש תקופות אנחנו מבלים ביחד ויש תקופות שאנחנו מבלים כל אחד לחוד. אך הזוגיות שלנו טובה (ברור שגם לנו היו הרבה מריבות אך בסוף משלימים) יש דברים צריך לדעת איזה ויתורים לעשות, ויש דברים צריך לדעת איפה להתגמש מאחל לנו ולכולם זוגיות ארוכה טובה ופוריה. באהבה יעקב האם יש מ שהו לא ברור עקב הניסוח או משהו אחר אז תשאל ואשמח לענות בצורה ברורה כמה שאני יכול..
 

ItsikH

Member
../images/Emo99.gifיפה לכם לא יכולתי לתאר זאת טוב יותר../images/Emo45.gif
 
למעלה