דניאל לובין
New member
מילואים 2001 ....
כתב: עופר שלח. פורסם ביום ב´ 19/11/2001 בידיעות אחרונות מה ההבדל בין רופא בכיר לאיש מטה באגף כוח-אדם בקריה . מיום ליום, משעה לשעה, מתקרב משבר המילואים הבא. הוא בלתי נמנע בעליל, אבל כשיבוא כולם יגלגלו עיניים ולא יבינו איך זה קרה. הוא יהיה, בהכרח, קשה יותר מקודמיו, קרוב יותר להתמוטטות הסופית של המערך, אבל הצבא ימשיך לגלגל את תפוח-האדמה הלוהט אל משרד הביטחון, ולהיפך. וכולם ימשיכו לספר לנו כמה חיילי המילואים נחוצים, אילו אנשים נפלאים הם ואיזו עבודה חשובה הם עושים. כל-כך חשובה, מסתבר, עד שאף אחד אינו רוצה לעשות אותה במקומם. אחד העניינים המקוממים את אנשי המילואים במיוחד, ואינו זוכה לתשומת-הלב הציבורית הראויה, הוא שירות המילואים של אנשי הקבע. התבלבלתם? זה הולך ככה: צה"ל אינו רק יחידות קרביות ומ"פים שלא ישנים בלילה. רובו, למען האמת, מורכב מיחידות עורפיות, שבהן משרתים עשרות אלפי קצינים ונגדים בקבע. העבודה שלהם חשובה, ויש להניח שהם עושים אותה במסירות. רק מה, היא לא יותר חשובה מהעבודה שעושים עשרות אלפי אזרחים המגוייסים מדי שנה לשירות מילואים במסגרת הצבא. צה"ל מגייס כמות גדלה והולכת של אנשי מילואים כדי לעסוק בתפקידי שמירה ואבטחה בשטחים, במסגרת העימות המתמשך עם הפלשתינים. למה רופא בכיר במחלקת לב יכול לעזוב את העבודה וללכת לשלושה שבועות ביהודה ושומרון, ונגד בחיל האוויר לא יכול? למה מנהל בחברה שתרומתה לכלכלה הישראלית נמדדת במיליונים יכול להתנתק מהמשרד לחודש ואיש מטה באגף כוח-אדם בקריה אסור במגע? אם אתם חושבים שרק אנשי תקשורת, או ממורמרים מקצועיים מהפורומים השונים של אנשי המילואים, מתקשים למצוא תשובה לשאלות האלה, תחשבו שנית: קצינים בכירים מאוד כבר הביעו את דעתם שהפטור הניתן לאנשי הקבע בעורף משירות "מילואים" בשטחים- שירות שתכליתו לחסוך למדינה כסף רב ולפטור את קומץ אנשי המילואים שעוד משרתים מחלק מהעומס הוא שערורייה של ממש. אז למה זה לא קורה? כי לאנשי הקבע יש שדולה חזקה במיוחד. מבדיקה שערך פורום החפ"שים בראשות ד"ר דניאל לובין מתברר כי הנושא עלה לאחרונה בפורום מטכ"ל והתקבלה החלטה לחייב אנשי קבע מהעורף בתקופת שירות באבטחה. וראה זה פלא בזו אחר זו נמצאו סיבות לכך שאמנם זה צריך לקרות, אבל לא עכשיו. אחרי ככלות הכל, אנשי הקבע באמת חסרים למפקדיהם במקום שבו הם עובדים בדרך כלל. ממש כמו שהרופא או המנהל חסרים, אבל עם בוסים שיש להם מילה קצת יותר חזקה בצבא. דובר צה"ל הגיב לפנייה של ד"ר לובין במילים "הנושא נבדק." זה לא ממש מדוייק. כאמור, לא מדובר בבדיקה, אלא פשוט בהחלטת מטכ"ל שאינה מיושמת. בינתיים הוסרו חלק מהמגבלות הקבועות בחוק על תקופת שירותם המקסימלית של חיילי מילואים קרביים. הזמנים קשים, אתם יודעים. ובפעם הבאה שיקראו למישהו והוא לא יבוא, צה"ל יאשים, כדרכו, את החברה הישראלית שכבר לא רוצה להתגייס כמו פעם. הערות והארות פורום החפ"שים: פורום החפ"שים נאבק בין השאר בהשתמטות שמטילה עומס רב על הנענים לצווי הקריאה. מכיוון שיחידות מילואים קרביות ובעלות כושר מבצעי גבוה נאלצו לקיים תעסוקות אבטחת ישוביים ומתקנים, משימה שיכולה להתבצע על ידי אחרים, הפורום פנה בשאילתא לצה"ל בנושא. ב1.6.2001 פורסמה במוסף הארץ תגובת דובר צה"ל הבאה:"כל חייל וקצין ביחידה עורפית, כולל אנשי קבע, נשלח מדי שנה לשלושה שבועות של אבטחת ישובים ומתקנים על פי הפרופיל הרפואי שלהם, זאת כדי להקל על מערך המילואים". בפועל לא ניצפו חיילים כאלה בשטח ובברור הסתבר שבפועל קיימת השתמטות רבה מהתעסוקות אלה של אנשי קבע. התקבל דווח מקצין מילואים סגן אלי שנשלח ל21 יום תעסוקת אבטחה בבסיס סדיר והסתבר לו שזו תעסוקה שהייתה מיועדת לאנשי קבע מיחידתו. הם החליטו לזמן אותו במקומם. כך נעשה ל 4 אנשי מילואים באותה יחידה. פניות חוזרות בנושא הביאו לכך שבשבוע שעבר הודיע דובר צה"ל: "פעילות זו בוצעה בעבר, היא הופסקה ובימים אלה נבחנת כדאיותה בשנית". בשנת 2001 מגוייסים כ6500 חיילי מילואים לתעסוקות מדי יום. סה"כ 2400000 ימי מילואים לשנה . העומס הזה נופל על כתפיים של מספר עשרות אלפי חיילי מילואים קרביים בלבד. עשו חשבון פשוט לפי אורך תעסוקה ממוצעת. קחו בחשבון ש6500 זה המספר הרשמי של המזומנים. בפועל יש יחידות רבות להם חיילים בלתי זמינים הכלולים בחשבון. העומס עם כך נופל על קבוצה קטנה מאד בעם. לפורום החפ"שים מגיעים מדי יום הודעות חיילי מילואים על פיטורים ממקומות עבודה, על אובדן הכנסות, על אובדן שנות לימוד, על כשלון בבחינות,על בעיות משפחתיות. יש עברות על תקנות תנאי שרות. יש דווחים מהשטח על עומס קשה, מחסור כח אדם ועבודה 24 שעות ללא הפוגה וללא חופשות. גוייסו לתעסוקות חיילים בעלי פרופיל 45 שכשירותם נמוכה. יש יחידות מילואים שסוגרות השנה 70 ימי שרות. אני קורא את עופר שלח ואני נזכר במכתב שכתב חבר פורום החפ"שים אורי קוצר: אומתם לא הייתה להם אם" את השיר כתב אלתרמן בניסן תש"ח במלאת שבע שנים לפלמ"ח. הוא הולחן ע"י יאיר רוזנבלום ללהקת הנח"ל, אך, בוצע לראשונה על-ידי צוות הוואי חטיבת הצנחנים ושלישית פיקוד מרכז ב-1971. בתוך שיר ההלל הזה מתחבאת ביקורת נוקבת של אלתרמן כלפי אותה אומה שלא ידעה להיות לאם, לא חשה ללטף קודקודי בניה הלוחמים בליל חורף או לחבקם מעורף. מן הידועות כי מספר הלוחמים בפלמ"ח היה זעום ביחס לרבים רבים אשר המשיכו לחיות בארץ-ישראל בלי לנקוף אצבע או לסכן את חייהם "על סיפו של הדרור". כמה דומה המצב ההוא למצבנו היום. נכון, יש מדינה, והמילה ´אומה´ כבר אינה בשימוש, אבל ´אם´ לחיילי המילואים שלה היא בודאי שלא. היא אינה יודעת וגם מעדיפה שלא לדעת בצאתם לדרך. אלא, שבניגוד לנערי הפלמ"ח, אנו, כבר איננו נערים להווי הידוע. וגרוע מזה, אין לנו מפלגה פוליטית שתדאג לנו כמו ´אחדות העבודה´ לה השתייך הפלמ"ח. ולכן, שוב כבעבר רק הסוודר מחבק מעורף ושוב נראה כי המדינה קצרת הזיכרון הזו צריכה עוד מלחמת קיום הגונה כדי להיזכר בחיוניות של כוח המילואים הלוחם.... אלא שעד אז אולי כבר לא יוותר כוח שכזה... בנימה מינורית - אורי ברזק מסביב למדורה / נתן אלתרמן א. אומתם לא הייתה להם אם. לא ידעה בצאתם לדרך. היה לילה עמוק ונושם כתמיד בניסן- הירח. וישבה בו עדת נערים בני-בלי-שם, חשופי מרפקים וברך. ב. הם הקשיבו הקשב והחרש או שילבו בשיחה דבר-ויכוח. לפניהם, עלי רגל של אש, מדורה חגה-נעה ברוח. לא יותר אך בכתב האומה העיקש אותו לילה נחרט עלי לוח. ג. את העול הפשוט כעפר הם נשאו בלי הבט אחורה. לא תקע לפניהם השופר, לא לוטף קודקודם בליל חורף בשני שרוולים הקשורים לצוואר רק הסוודר חיבקם מעורף. ד. נעליים נוקשות, ילקוטים, סעודה של זיתים ופרי-תומר, ורעות וקורבן לאין אומר. מה נוסיף ונמנה? מדברים פעוטים נוצרות אגדות. זה החומר. ה. מה נשיר עליהם? מה נשיר? הם עושים זאת יפה מאתנו. בעצמם הם כותבים להם שיר ואפילו ספרים כבר נתנו... זהו טיב הפלמ"ח הוא איננו משאיר כל מלאכה ל"שלא משלנו"... ו. אבל ככה יוגד לאמור: נערים להווי הידוע- בין חגיו הגדולים של הדור אין יפה מחגכם הצנוע. למולכם האומה על סיפו של הדרור משתחווה ובוכה, הבינוה. הכתובת על הקיר.........
כתב: עופר שלח. פורסם ביום ב´ 19/11/2001 בידיעות אחרונות מה ההבדל בין רופא בכיר לאיש מטה באגף כוח-אדם בקריה . מיום ליום, משעה לשעה, מתקרב משבר המילואים הבא. הוא בלתי נמנע בעליל, אבל כשיבוא כולם יגלגלו עיניים ולא יבינו איך זה קרה. הוא יהיה, בהכרח, קשה יותר מקודמיו, קרוב יותר להתמוטטות הסופית של המערך, אבל הצבא ימשיך לגלגל את תפוח-האדמה הלוהט אל משרד הביטחון, ולהיפך. וכולם ימשיכו לספר לנו כמה חיילי המילואים נחוצים, אילו אנשים נפלאים הם ואיזו עבודה חשובה הם עושים. כל-כך חשובה, מסתבר, עד שאף אחד אינו רוצה לעשות אותה במקומם. אחד העניינים המקוממים את אנשי המילואים במיוחד, ואינו זוכה לתשומת-הלב הציבורית הראויה, הוא שירות המילואים של אנשי הקבע. התבלבלתם? זה הולך ככה: צה"ל אינו רק יחידות קרביות ומ"פים שלא ישנים בלילה. רובו, למען האמת, מורכב מיחידות עורפיות, שבהן משרתים עשרות אלפי קצינים ונגדים בקבע. העבודה שלהם חשובה, ויש להניח שהם עושים אותה במסירות. רק מה, היא לא יותר חשובה מהעבודה שעושים עשרות אלפי אזרחים המגוייסים מדי שנה לשירות מילואים במסגרת הצבא. צה"ל מגייס כמות גדלה והולכת של אנשי מילואים כדי לעסוק בתפקידי שמירה ואבטחה בשטחים, במסגרת העימות המתמשך עם הפלשתינים. למה רופא בכיר במחלקת לב יכול לעזוב את העבודה וללכת לשלושה שבועות ביהודה ושומרון, ונגד בחיל האוויר לא יכול? למה מנהל בחברה שתרומתה לכלכלה הישראלית נמדדת במיליונים יכול להתנתק מהמשרד לחודש ואיש מטה באגף כוח-אדם בקריה אסור במגע? אם אתם חושבים שרק אנשי תקשורת, או ממורמרים מקצועיים מהפורומים השונים של אנשי המילואים, מתקשים למצוא תשובה לשאלות האלה, תחשבו שנית: קצינים בכירים מאוד כבר הביעו את דעתם שהפטור הניתן לאנשי הקבע בעורף משירות "מילואים" בשטחים- שירות שתכליתו לחסוך למדינה כסף רב ולפטור את קומץ אנשי המילואים שעוד משרתים מחלק מהעומס הוא שערורייה של ממש. אז למה זה לא קורה? כי לאנשי הקבע יש שדולה חזקה במיוחד. מבדיקה שערך פורום החפ"שים בראשות ד"ר דניאל לובין מתברר כי הנושא עלה לאחרונה בפורום מטכ"ל והתקבלה החלטה לחייב אנשי קבע מהעורף בתקופת שירות באבטחה. וראה זה פלא בזו אחר זו נמצאו סיבות לכך שאמנם זה צריך לקרות, אבל לא עכשיו. אחרי ככלות הכל, אנשי הקבע באמת חסרים למפקדיהם במקום שבו הם עובדים בדרך כלל. ממש כמו שהרופא או המנהל חסרים, אבל עם בוסים שיש להם מילה קצת יותר חזקה בצבא. דובר צה"ל הגיב לפנייה של ד"ר לובין במילים "הנושא נבדק." זה לא ממש מדוייק. כאמור, לא מדובר בבדיקה, אלא פשוט בהחלטת מטכ"ל שאינה מיושמת. בינתיים הוסרו חלק מהמגבלות הקבועות בחוק על תקופת שירותם המקסימלית של חיילי מילואים קרביים. הזמנים קשים, אתם יודעים. ובפעם הבאה שיקראו למישהו והוא לא יבוא, צה"ל יאשים, כדרכו, את החברה הישראלית שכבר לא רוצה להתגייס כמו פעם. הערות והארות פורום החפ"שים: פורום החפ"שים נאבק בין השאר בהשתמטות שמטילה עומס רב על הנענים לצווי הקריאה. מכיוון שיחידות מילואים קרביות ובעלות כושר מבצעי גבוה נאלצו לקיים תעסוקות אבטחת ישוביים ומתקנים, משימה שיכולה להתבצע על ידי אחרים, הפורום פנה בשאילתא לצה"ל בנושא. ב1.6.2001 פורסמה במוסף הארץ תגובת דובר צה"ל הבאה:"כל חייל וקצין ביחידה עורפית, כולל אנשי קבע, נשלח מדי שנה לשלושה שבועות של אבטחת ישובים ומתקנים על פי הפרופיל הרפואי שלהם, זאת כדי להקל על מערך המילואים". בפועל לא ניצפו חיילים כאלה בשטח ובברור הסתבר שבפועל קיימת השתמטות רבה מהתעסוקות אלה של אנשי קבע. התקבל דווח מקצין מילואים סגן אלי שנשלח ל21 יום תעסוקת אבטחה בבסיס סדיר והסתבר לו שזו תעסוקה שהייתה מיועדת לאנשי קבע מיחידתו. הם החליטו לזמן אותו במקומם. כך נעשה ל 4 אנשי מילואים באותה יחידה. פניות חוזרות בנושא הביאו לכך שבשבוע שעבר הודיע דובר צה"ל: "פעילות זו בוצעה בעבר, היא הופסקה ובימים אלה נבחנת כדאיותה בשנית". בשנת 2001 מגוייסים כ6500 חיילי מילואים לתעסוקות מדי יום. סה"כ 2400000 ימי מילואים לשנה . העומס הזה נופל על כתפיים של מספר עשרות אלפי חיילי מילואים קרביים בלבד. עשו חשבון פשוט לפי אורך תעסוקה ממוצעת. קחו בחשבון ש6500 זה המספר הרשמי של המזומנים. בפועל יש יחידות רבות להם חיילים בלתי זמינים הכלולים בחשבון. העומס עם כך נופל על קבוצה קטנה מאד בעם. לפורום החפ"שים מגיעים מדי יום הודעות חיילי מילואים על פיטורים ממקומות עבודה, על אובדן הכנסות, על אובדן שנות לימוד, על כשלון בבחינות,על בעיות משפחתיות. יש עברות על תקנות תנאי שרות. יש דווחים מהשטח על עומס קשה, מחסור כח אדם ועבודה 24 שעות ללא הפוגה וללא חופשות. גוייסו לתעסוקות חיילים בעלי פרופיל 45 שכשירותם נמוכה. יש יחידות מילואים שסוגרות השנה 70 ימי שרות. אני קורא את עופר שלח ואני נזכר במכתב שכתב חבר פורום החפ"שים אורי קוצר: אומתם לא הייתה להם אם" את השיר כתב אלתרמן בניסן תש"ח במלאת שבע שנים לפלמ"ח. הוא הולחן ע"י יאיר רוזנבלום ללהקת הנח"ל, אך, בוצע לראשונה על-ידי צוות הוואי חטיבת הצנחנים ושלישית פיקוד מרכז ב-1971. בתוך שיר ההלל הזה מתחבאת ביקורת נוקבת של אלתרמן כלפי אותה אומה שלא ידעה להיות לאם, לא חשה ללטף קודקודי בניה הלוחמים בליל חורף או לחבקם מעורף. מן הידועות כי מספר הלוחמים בפלמ"ח היה זעום ביחס לרבים רבים אשר המשיכו לחיות בארץ-ישראל בלי לנקוף אצבע או לסכן את חייהם "על סיפו של הדרור". כמה דומה המצב ההוא למצבנו היום. נכון, יש מדינה, והמילה ´אומה´ כבר אינה בשימוש, אבל ´אם´ לחיילי המילואים שלה היא בודאי שלא. היא אינה יודעת וגם מעדיפה שלא לדעת בצאתם לדרך. אלא, שבניגוד לנערי הפלמ"ח, אנו, כבר איננו נערים להווי הידוע. וגרוע מזה, אין לנו מפלגה פוליטית שתדאג לנו כמו ´אחדות העבודה´ לה השתייך הפלמ"ח. ולכן, שוב כבעבר רק הסוודר מחבק מעורף ושוב נראה כי המדינה קצרת הזיכרון הזו צריכה עוד מלחמת קיום הגונה כדי להיזכר בחיוניות של כוח המילואים הלוחם.... אלא שעד אז אולי כבר לא יוותר כוח שכזה... בנימה מינורית - אורי ברזק מסביב למדורה / נתן אלתרמן א. אומתם לא הייתה להם אם. לא ידעה בצאתם לדרך. היה לילה עמוק ונושם כתמיד בניסן- הירח. וישבה בו עדת נערים בני-בלי-שם, חשופי מרפקים וברך. ב. הם הקשיבו הקשב והחרש או שילבו בשיחה דבר-ויכוח. לפניהם, עלי רגל של אש, מדורה חגה-נעה ברוח. לא יותר אך בכתב האומה העיקש אותו לילה נחרט עלי לוח. ג. את העול הפשוט כעפר הם נשאו בלי הבט אחורה. לא תקע לפניהם השופר, לא לוטף קודקודם בליל חורף בשני שרוולים הקשורים לצוואר רק הסוודר חיבקם מעורף. ד. נעליים נוקשות, ילקוטים, סעודה של זיתים ופרי-תומר, ורעות וקורבן לאין אומר. מה נוסיף ונמנה? מדברים פעוטים נוצרות אגדות. זה החומר. ה. מה נשיר עליהם? מה נשיר? הם עושים זאת יפה מאתנו. בעצמם הם כותבים להם שיר ואפילו ספרים כבר נתנו... זהו טיב הפלמ"ח הוא איננו משאיר כל מלאכה ל"שלא משלנו"... ו. אבל ככה יוגד לאמור: נערים להווי הידוע- בין חגיו הגדולים של הדור אין יפה מחגכם הצנוע. למולכם האומה על סיפו של הדרור משתחווה ובוכה, הבינוה. הכתובת על הקיר.........