מיכל!
אני החלטתי לא ללכת לאן שהפנית אותי, ולהתמודד עם עצמי בעצמי. היתה לי הצלחה די טובה ואפילו הריכוז שלי השתפר לטווחים ארוכים יותר נעשתי רגועה יותר ונחמדה יותר(-זה ההורים אומרים, מי אני שאתווכח?) הצלחתי גם להתמיד (משהו כמו שבועיים) ושוב פעם אני מוצאת את עצמי במצב כמו קודם. מבטיחה לך, באמת באמת שהשתדלתי, לחשוב חיובי וגם הצלחתי לא רע. ואז בום נפילה לתהומות חדשים. לכל בן אדם יש את הרגע הקשה שלו עם עצמו והרגע הקשה שלי עם עצמי כואב כל כך! ומקרה שקרה לי שפגשתי בן אדם שידע עלי הכל אבל הכל הכל הכל. בחיים לא ראינו אחד את השני והוא ידע עלי הכל וחדר לי לפרטיות שלי. והחלטתי אני לא אתן לאף אחד לאף אחד לדעת עלי פרטים שאני לא רוצה שידע עלי, שנוגעים לחיים הפרטיים שלי (ואגב הפגישה שלי איתו היא הסיבה העיקרית למצב הנוכחי שלי) הוא גם גילה לי את העתיד שלי (למרות שסרבתי ואמרתי שאני לא רוצה לדעת) הוא אמר לי שאני יהיה נשואה עד גיל 24 עם הבחור שיצרתי איתו קשר טלפוני (בינתיים כבר יצא לי להיפגש איתו) מה אם אני לא רוצה בקשר איתו? (חוץ מזה יש לי נטיה לעשות דווקא זאת אומרת אם אני יודעת את העתיד אני יעשה דווקא כדי שהוא לא יתגשם ואז נראה אותך חכם מגשים את עצמך! שזו בעצם הסיבה העיקרית שלא רציתי לדעת את העתיד, אבל לא, הבן אדם חייב להגיד ובכן במיוחד אם הבן אדם מסרב לדעת את עתידו אסור לו להגיד באיזו זכות יש לו? אז מה אם יש לו כוחות לראות, אז מה? הוא חייב להגיד? וזה לא שהוא אמר לי דברים רעים בכלל לא) ובכלל הסיבה שלו שהוא כן רצה להגיד זה כי הוא כועס עלי שניסיתי להיתאבד וכדי שאני לא אחזור על המעשה הוא רצה להגיד לי(הוא גם ידע להגיד לי בדיוק כמה כדורים לקחתי). מי אתה, מי שלא תהיה, שתכעס עלי? אין לך שום זכות עלי, לא מכיר אותי מי אתה שתכעס עלי מי? אפילו להורים שלי שיש להם הרבה יותר זכויות עלי ממך לא כעסו עלי אז אתה? למה מי אתה בכלל? (ואל תעיזי להגיד לי שאני כועסת על עצמי והשטויות האלה, בעצם את יודעת מה? אני כועסת שדיברתי איתו בכלל...) טוב, אז עכשיו שסטיתי מהנושא לצורך וידוי אני מרגישה קצת יותר טוב. אבל הנקודה היא שכמה רגעים של, אוף איך אני אגדיר? של שטות ושל מעשיות (כלומר הרגשה שצריך לבצע דברים ולא משנה איזה, שצריך להיות מעשית פעם אחת ולתמיד) אני יכולה לחזור על אותו מעשה שטות... ואני לא כאן כדי לחפש רחמים, השתתפות או תשומת לב והשטויות האלה אני רוצה לצאת מהמצב שאני נימצאת בו, באמת שאני רוצה! אז חשבתי עוד לפני שנכנסתי למצב הזה שללמוד רייקי בקבוצה יותר יתאים לי כי אני לא ה``קורבן`` היחיד ו``צרת רבים חצי נחמה`` (נכתב בהומור, כמובן) מה דעתך? ורק דבר אחרון - לפעמים (בעצם כל פעם) שאני כותבת על המחשב יש לי מחשבות ``עצמאיות`` כלומר אני כותבת מה שאני חושבת באותו הרגע זאת אומרת, יותר נכון, שהמחשבות שלי מתפתחות באותו הרגע שאני כותבת ומוצאות את דרכן למכתב שלי, החיסרון: הוא לא תמיד יוצא ברור ואחיד. היתרון: אין לי כישרון כתיבה וקשה לי להביע את עצמי כאן היתרון וגדולתו של המחשב. ואחרי אמירת ההלל למחשב אני רק מצטערת שהמכתב שלי בטח כזה, מבולבל, לא אחיד אבל לא הייתי יכולה לעשות את זה טוב יותר. - והנה שוב פעם אני כותבת שטויות מתוצרת עצמית. אז לפני שאני אשתגע בעצמי ואשגע אותך אני אסיים בברכת חג שמח (חירות? כן חירות בטח! חירות)
אני החלטתי לא ללכת לאן שהפנית אותי, ולהתמודד עם עצמי בעצמי. היתה לי הצלחה די טובה ואפילו הריכוז שלי השתפר לטווחים ארוכים יותר נעשתי רגועה יותר ונחמדה יותר(-זה ההורים אומרים, מי אני שאתווכח?) הצלחתי גם להתמיד (משהו כמו שבועיים) ושוב פעם אני מוצאת את עצמי במצב כמו קודם. מבטיחה לך, באמת באמת שהשתדלתי, לחשוב חיובי וגם הצלחתי לא רע. ואז בום נפילה לתהומות חדשים. לכל בן אדם יש את הרגע הקשה שלו עם עצמו והרגע הקשה שלי עם עצמי כואב כל כך! ומקרה שקרה לי שפגשתי בן אדם שידע עלי הכל אבל הכל הכל הכל. בחיים לא ראינו אחד את השני והוא ידע עלי הכל וחדר לי לפרטיות שלי. והחלטתי אני לא אתן לאף אחד לאף אחד לדעת עלי פרטים שאני לא רוצה שידע עלי, שנוגעים לחיים הפרטיים שלי (ואגב הפגישה שלי איתו היא הסיבה העיקרית למצב הנוכחי שלי) הוא גם גילה לי את העתיד שלי (למרות שסרבתי ואמרתי שאני לא רוצה לדעת) הוא אמר לי שאני יהיה נשואה עד גיל 24 עם הבחור שיצרתי איתו קשר טלפוני (בינתיים כבר יצא לי להיפגש איתו) מה אם אני לא רוצה בקשר איתו? (חוץ מזה יש לי נטיה לעשות דווקא זאת אומרת אם אני יודעת את העתיד אני יעשה דווקא כדי שהוא לא יתגשם ואז נראה אותך חכם מגשים את עצמך! שזו בעצם הסיבה העיקרית שלא רציתי לדעת את העתיד, אבל לא, הבן אדם חייב להגיד ובכן במיוחד אם הבן אדם מסרב לדעת את עתידו אסור לו להגיד באיזו זכות יש לו? אז מה אם יש לו כוחות לראות, אז מה? הוא חייב להגיד? וזה לא שהוא אמר לי דברים רעים בכלל לא) ובכלל הסיבה שלו שהוא כן רצה להגיד זה כי הוא כועס עלי שניסיתי להיתאבד וכדי שאני לא אחזור על המעשה הוא רצה להגיד לי(הוא גם ידע להגיד לי בדיוק כמה כדורים לקחתי). מי אתה, מי שלא תהיה, שתכעס עלי? אין לך שום זכות עלי, לא מכיר אותי מי אתה שתכעס עלי מי? אפילו להורים שלי שיש להם הרבה יותר זכויות עלי ממך לא כעסו עלי אז אתה? למה מי אתה בכלל? (ואל תעיזי להגיד לי שאני כועסת על עצמי והשטויות האלה, בעצם את יודעת מה? אני כועסת שדיברתי איתו בכלל...) טוב, אז עכשיו שסטיתי מהנושא לצורך וידוי אני מרגישה קצת יותר טוב. אבל הנקודה היא שכמה רגעים של, אוף איך אני אגדיר? של שטות ושל מעשיות (כלומר הרגשה שצריך לבצע דברים ולא משנה איזה, שצריך להיות מעשית פעם אחת ולתמיד) אני יכולה לחזור על אותו מעשה שטות... ואני לא כאן כדי לחפש רחמים, השתתפות או תשומת לב והשטויות האלה אני רוצה לצאת מהמצב שאני נימצאת בו, באמת שאני רוצה! אז חשבתי עוד לפני שנכנסתי למצב הזה שללמוד רייקי בקבוצה יותר יתאים לי כי אני לא ה``קורבן`` היחיד ו``צרת רבים חצי נחמה`` (נכתב בהומור, כמובן) מה דעתך? ורק דבר אחרון - לפעמים (בעצם כל פעם) שאני כותבת על המחשב יש לי מחשבות ``עצמאיות`` כלומר אני כותבת מה שאני חושבת באותו הרגע זאת אומרת, יותר נכון, שהמחשבות שלי מתפתחות באותו הרגע שאני כותבת ומוצאות את דרכן למכתב שלי, החיסרון: הוא לא תמיד יוצא ברור ואחיד. היתרון: אין לי כישרון כתיבה וקשה לי להביע את עצמי כאן היתרון וגדולתו של המחשב. ואחרי אמירת ההלל למחשב אני רק מצטערת שהמכתב שלי בטח כזה, מבולבל, לא אחיד אבל לא הייתי יכולה לעשות את זה טוב יותר. - והנה שוב פעם אני כותבת שטויות מתוצרת עצמית. אז לפני שאני אשתגע בעצמי ואשגע אותך אני אסיים בברכת חג שמח (חירות? כן חירות בטח! חירות)
