נתנאל6589881
New member
מיטת סדום
את הלילה הראשון שלנו אני זוכר
לילה בו שרקת את בשרי
בכוכבים , לילה בו הלבשתני כותנת
לילה שחורה , וחלל בקרבי
בוער בעת השלכת לתוכי הפקר .
ואת זנבי כרסמתי ככלב הנושך את העץ .
ובעת צעקתי שמתה בפי רעל
עכברים , ולי היית כנחש המתפתל סביב
מיטת הקרשים , ואני כעכבר
מדממם את צהר ליבי .
ואתה כה אפל ועמק כמו הלילה
לילה בו תכתש דם ילדים !
ומיטת הקרשים הייתה מחשוף
למערומינו כיום הוולדנו כחוטאים ,
ואתה השלת את עורך כפשעיך
שכסו ללא התר.
ויחם לך בעת ערסלני
ושמש תבוא עם בוקר ראשון .
ותחמד את גופי ללא מפריע .
וראו ושמעו וישבו אותי
ריקם .
ושוב הגיע לילה כסתה ראשי בקן
הצרעות , כדאי לבועל עורי
הרועד , ובעת ילדות הייתי לצידו
כבחיק השמש , אורו יהל עלי
אהבה אך לא לי ,אך אתה
תזכור נחלת
אבות נוקם נקמתך !
ואתה מקפיני סביב חומה נועל דרכי
בדלתות מאבן , משארני ללא
מים ואור ,כמכה על האבן בגיבוליים
החוורים כעינים בוכיות .
ובי בראת חדר צדדי בו טמנת
חולי נפשך , וכנווד
נדדתי בלילה במדבר
כן במדבר בדידותי ולגמתי הדם
מן הירח , כי צמא נפשי
לאהבת כזביך .
והייתי לך ילד סורר
ואת ראשי הכת אבן
תחת הנחלים .
בו ערמו הזכרונות , על פני
הארץ
כי כך זה משכב אסורים .
בכיתי דם ואין לי שומע
ועליתי על הרים כמחזיר חוב
שמים , חלום חלמתי להיות הפרפר הנס
לחיק הרוח צמא למרחבי האור !
והוא עוד יברח כל עוד נפשו בו
אך עת הגיע ערב הסנה ימשיך
לבעור במיטתו .
ואלי סלח לי כי אינני שוכח
כאבי כתלי בית המקדש
המחכים לחבלי משיח
הוא שבר התרועה הכל עמד
מלכת .
לא אשכח הילד לא אשכח לול בוער
אצבע מורה על מוות , אגרוף קפוץ
מול עין , לא אשכח אותך ילד המהלך
בין סדנים שחורים בין זבחי
מתים , לא אשכח סכין חודרת לא אשכח
את עצמי , אנצור לעד הדרך בטוב
לבחור !
כי משפחה לא בוחרים .
זאת היטיב ידעתי .
את הלילה הראשון שלנו אני זוכר
לילה בו שרקת את בשרי
בכוכבים , לילה בו הלבשתני כותנת
לילה שחורה , וחלל בקרבי
בוער בעת השלכת לתוכי הפקר .
ואת זנבי כרסמתי ככלב הנושך את העץ .
ובעת צעקתי שמתה בפי רעל
עכברים , ולי היית כנחש המתפתל סביב
מיטת הקרשים , ואני כעכבר
מדממם את צהר ליבי .
ואתה כה אפל ועמק כמו הלילה
לילה בו תכתש דם ילדים !
ומיטת הקרשים הייתה מחשוף
למערומינו כיום הוולדנו כחוטאים ,
ואתה השלת את עורך כפשעיך
שכסו ללא התר.
ויחם לך בעת ערסלני
ושמש תבוא עם בוקר ראשון .
ותחמד את גופי ללא מפריע .
וראו ושמעו וישבו אותי
ריקם .
ושוב הגיע לילה כסתה ראשי בקן
הצרעות , כדאי לבועל עורי
הרועד , ובעת ילדות הייתי לצידו
כבחיק השמש , אורו יהל עלי
אהבה אך לא לי ,אך אתה
תזכור נחלת
אבות נוקם נקמתך !
ואתה מקפיני סביב חומה נועל דרכי
בדלתות מאבן , משארני ללא
מים ואור ,כמכה על האבן בגיבוליים
החוורים כעינים בוכיות .
ובי בראת חדר צדדי בו טמנת
חולי נפשך , וכנווד
נדדתי בלילה במדבר
כן במדבר בדידותי ולגמתי הדם
מן הירח , כי צמא נפשי
לאהבת כזביך .
והייתי לך ילד סורר
ואת ראשי הכת אבן
תחת הנחלים .
בו ערמו הזכרונות , על פני
הארץ
כי כך זה משכב אסורים .
בכיתי דם ואין לי שומע
ועליתי על הרים כמחזיר חוב
שמים , חלום חלמתי להיות הפרפר הנס
לחיק הרוח צמא למרחבי האור !
והוא עוד יברח כל עוד נפשו בו
אך עת הגיע ערב הסנה ימשיך
לבעור במיטתו .
ואלי סלח לי כי אינני שוכח
כאבי כתלי בית המקדש
המחכים לחבלי משיח
הוא שבר התרועה הכל עמד
מלכת .
לא אשכח הילד לא אשכח לול בוער
אצבע מורה על מוות , אגרוף קפוץ
מול עין , לא אשכח אותך ילד המהלך
בין סדנים שחורים בין זבחי
מתים , לא אשכח סכין חודרת לא אשכח
את עצמי , אנצור לעד הדרך בטוב
לבחור !
כי משפחה לא בוחרים .
זאת היטיב ידעתי .