מיזנתרופיה
- פותח הנושא mapmish
- פורסם בתאריך
נוסעת בזמן אחר
New member
בדקתי בויקיפדיה...
"מיזנתרופ או מיזנתרופיסט הוא אדם ששונא או שלא בוטח באנושות כנוהג כללי. בעוד שמיזנתרופיה מבטאת חוסר אהדה לאנושות ככלל, באופן כללי יש למיזנתרופים יחסים נורמליים עם אינדיבידואלים ספציפיים."
לזה התכוונת?
האם מזנטרופיה גורמת לחפש נחמה אצל אנשים "זרים", או שפשוט
אין לך כרגע מישהו יותר קרוב לשתף?
"מיזנתרופ או מיזנתרופיסט הוא אדם ששונא או שלא בוטח באנושות כנוהג כללי. בעוד שמיזנתרופיה מבטאת חוסר אהדה לאנושות ככלל, באופן כללי יש למיזנתרופים יחסים נורמליים עם אינדיבידואלים ספציפיים."
לזה התכוונת?
האם מזנטרופיה גורמת לחפש נחמה אצל אנשים "זרים", או שפשוט
אין לך כרגע מישהו יותר קרוב לשתף?
נוסעת בזמן אחר,
מתנצלת שגרמתי לך ללכת לבדוק. אולי הייתי צריכה לפרט...
אני מדברת באופן כללי על סלידה מבני אדם. כפרטים וכמין.
כן יש יוצאי דופן, כמו שהם מתארים, יש אנשים שנמצאים בחיים שלי ואני מקיימת איתם מערכות יחסים - אבל אלה מערכות יחסים שלרוב לא אורכות זמן רב (כרגע האדם שאני בקשר איתו הכי הרבה זמן -הכרנו לפני 3 שנים. אין אף אחד מלפני), והן יחסית מאוד שטחיות.
זה פחות משהו שאני נותנת לו ביטוי בחיי היום יום - אני "מתפקדת" באופן נורמלי, פשוט לא לוקחת שום דבר מזה הביתה, לא שומרת על קשרים מחוץ לעבודה/לימודים וכו'.
העניין הוא פחות חיפוש נחמה או שיתוף, כי באופן כללי אני לא סומכת יותר מדי על מי שמולי. תהיתי אם אולי בפורום כזה של אנשים שמגדירים עצמם בודדים, אמצא מישהו שמרגיש כמוני ואולי מצא דרך להתמודד עם זה. כי בסופו של דבר התוצאה היא זהה - בדידות תמידית.
מקווה שעכשיו יותר ברור.
מתנצלת שגרמתי לך ללכת לבדוק. אולי הייתי צריכה לפרט...
אני מדברת באופן כללי על סלידה מבני אדם. כפרטים וכמין.
כן יש יוצאי דופן, כמו שהם מתארים, יש אנשים שנמצאים בחיים שלי ואני מקיימת איתם מערכות יחסים - אבל אלה מערכות יחסים שלרוב לא אורכות זמן רב (כרגע האדם שאני בקשר איתו הכי הרבה זמן -הכרנו לפני 3 שנים. אין אף אחד מלפני), והן יחסית מאוד שטחיות.
זה פחות משהו שאני נותנת לו ביטוי בחיי היום יום - אני "מתפקדת" באופן נורמלי, פשוט לא לוקחת שום דבר מזה הביתה, לא שומרת על קשרים מחוץ לעבודה/לימודים וכו'.
העניין הוא פחות חיפוש נחמה או שיתוף, כי באופן כללי אני לא סומכת יותר מדי על מי שמולי. תהיתי אם אולי בפורום כזה של אנשים שמגדירים עצמם בודדים, אמצא מישהו שמרגיש כמוני ואולי מצא דרך להתמודד עם זה. כי בסופו של דבר התוצאה היא זהה - בדידות תמידית.
מקווה שעכשיו יותר ברור.
נוסעת בזמן אחר
New member
גיליתי שמקור החוסר יכולת שלי לסמוך...
על אנשים נוצר בגלל נטישה של אבי ואימי. אבי יצא מהתמונה
בגיל מאוד צעיר(שלי). אימי נכחה בחיי כילדה קטנה לסירגין .
עליתי בטיפול שמשלב דמיון מודרך, שחוויתי את המצב כשבר מאוד
גדול. הרגשתי שעולמי חרב עלי באותו זמן ושאף אחד לא אוהב אותי.
זה על המקורות.
התמודדות...משתדלת לבדוק את המחשבות שיש לי לגבי אנשים
עוד פעם ועוד פעם.
מחשבות שהם סרטים שנוצרים כתוצאה מפחד שלי מאנשים,
ולשאול את עצמי אם המחשבות שלי לגבי ההתנהגות שלהם נכונות.
האם באמת לא התקשרו אלי כי לא אכפת ממני?
האם באמת לא אוהבים אותי?
מה עוד?.. חבר לא שאל אותי על ככה וככה בגלל שלא מתעניין
או אולי לא רוצה לדחוף אף מתוך נימוס?
בוחנת את האמיתות של ההנחות שלי לגבי אנשים.
על אנשים נוצר בגלל נטישה של אבי ואימי. אבי יצא מהתמונה
בגיל מאוד צעיר(שלי). אימי נכחה בחיי כילדה קטנה לסירגין .
עליתי בטיפול שמשלב דמיון מודרך, שחוויתי את המצב כשבר מאוד
גדול. הרגשתי שעולמי חרב עלי באותו זמן ושאף אחד לא אוהב אותי.
זה על המקורות.
התמודדות...משתדלת לבדוק את המחשבות שיש לי לגבי אנשים
עוד פעם ועוד פעם.
מחשבות שהם סרטים שנוצרים כתוצאה מפחד שלי מאנשים,
ולשאול את עצמי אם המחשבות שלי לגבי ההתנהגות שלהם נכונות.
האם באמת לא התקשרו אלי כי לא אכפת ממני?
האם באמת לא אוהבים אותי?
מה עוד?.. חבר לא שאל אותי על ככה וככה בגלל שלא מתעניין
או אולי לא רוצה לדחוף אף מתוך נימוס?
בוחנת את האמיתות של ההנחות שלי לגבי אנשים.
יש ברקע שלך ושלי
נקודות דמיון רבות. אני לא יודעת מה המקור לעניינים המשפחתיים אצלך
אולם הסיפור כסיפור - אין אבא, ואמא נמצאת לסירוגין - משותף לשתינו.
אמנם לא עברתי טיפולים בהקשר הזה אבל אני מתארת לי שהיתה לכך השפעה כלשהי על עיצוב האופי שלי כבוגרת.
מעבר לכך, קשה לי להתחבר לשאר מה שכתבת כי הרתיעה שלי מבני אדם לא נובעת מפחד או מתחושות של "לא אוהבים אותי" (או אולי, לא נובעת לחלוטין).
זה יותר ממקום של הרגשה שאין מכנה משותף, שאנחנו "לא משדרים על אותו תדר".
וגם, לפעמים, רתיעה ממשית (מאופי והתנהגות של אנשים שהם הרבה פעמים קולניים ו"ברברים", וגם תחושות בחילה איומות כשמישהו זר נוגע בי באוטובוס למשל, מרגישה מאוד מלוכלכת אחר כך)
יודעת שזה נשמע רע. אבל זו המציאות.
נקודות דמיון רבות. אני לא יודעת מה המקור לעניינים המשפחתיים אצלך
אולם הסיפור כסיפור - אין אבא, ואמא נמצאת לסירוגין - משותף לשתינו.
אמנם לא עברתי טיפולים בהקשר הזה אבל אני מתארת לי שהיתה לכך השפעה כלשהי על עיצוב האופי שלי כבוגרת.
מעבר לכך, קשה לי להתחבר לשאר מה שכתבת כי הרתיעה שלי מבני אדם לא נובעת מפחד או מתחושות של "לא אוהבים אותי" (או אולי, לא נובעת לחלוטין).
זה יותר ממקום של הרגשה שאין מכנה משותף, שאנחנו "לא משדרים על אותו תדר".
וגם, לפעמים, רתיעה ממשית (מאופי והתנהגות של אנשים שהם הרבה פעמים קולניים ו"ברברים", וגם תחושות בחילה איומות כשמישהו זר נוגע בי באוטובוס למשל, מרגישה מאוד מלוכלכת אחר כך)
יודעת שזה נשמע רע. אבל זו המציאות.
נוסעת בזמן אחר
New member
אולי באמת לטפל? נישמע קשה...
וכואב ומתסכל. מגיע לך יותר טוב.
וכואב ומתסכל. מגיע לך יותר טוב.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.