מיואש

[עופר 249]

מיואש

די כבר אני לא מסוגל הילד שלי בן 10 לא רוצה ללמוד לא רוצה ללכת לבית ספר מתנגד לכל דבר אבל לכל דבר לא עושה שעורים לא רוצה לעשות מבחנים
בבית מתנגד לכל דבר לא רוצה להתרחץ לא רוצה לסדר את התיק לא רוצה לצאת החוצה לטייל לא רוצה לדבר עם הסטודנט מפרוייקט פרח שמגיע אליו הביתה
בקיצור מתנגד מתנגד ומתנגד
המצב כל כך מתסכל שאמרתי לו שאם הוא ימשיך כך ושבוע הוא לא יילך לבית ספר ישלחו לנו עובדת סוציאלית לברר מה קורה ובסוף יקחו אותו לפנימיה
פשוט דיכאון

 

[יעל ויסוצקי]

מה ניסיתם עד עכשיו ?

האם הילד מאובחן ומטופל (תרופתית, רגשית, סיוע לימודי) ?
האם הלכתם להדרכת הורים ?
האם עדכנתם את צוות בית הספר (מחנכת, יועצת, פסיכולוג/ית ) כדי לבנות לו תכנית משותפת לבית ולביה"ס ?
הילד מתנהג את המצוקה שלו וחשוב להבין מה מפריע לו ואיך אפשר לעזור לו ובמקביל לתת גם לכם וגם לו כלים להתמודדות.

ומה בכל זאת משמח אותו ? מה מרגיע אותו? במה הוא מצליח? מהן התכונות הטובות והחזקות שלו ?

 

[עדו בן צבי]

ואיך הגעתם למצב הזה?

 

[עופר 249]

הטריגר היה

שהחלטנו בבית להוריד את מינון המסכים כלומר גמילה ממחשבים והגבלת סמארטפון
וזאת בעקבות ירידה הדרגתית בלימודים וכמו כן שמתי לב שבחופשה שהיינו בטיול מאורגן הילד יודע לבנות קשרים חברתיים ואחרי זמן מה הוא הורס אותם במחי יד
עקב כך שחזרנו{הטיול היה בחנוכה} החלטנו שגם ככה המחשב לא עוזר אז הגבלנו
ואז החלה הדרדרות מאד מהירה בהתנהגות {ממש גמילה }
הילד מטופל בריטלין la30

 

[עדו בן צבי]

האם הענשתם אותו על זה שקשה לו, במקום

לברר למה קשה לו ובמקום לעזור לו? אם כן, אני מציע, שתתחילו לברר לעומק מה מפריע לו ללמוד ותשבו עם מומחה ואתו, לתכנן אסטרטגיות למידה. זה יעודד אותו לחזור ולתפקד.

 

[עופר 249]

לא הענשנו

עודף מחשב וסמארטפונים לעניות דעתי זה לא טוב
ויש לנו פגישה עם הצוות המקצועי בבית ספר ביום שישי הבא
מלבד זאת אנחנו צריכים להפגש נירולוג אולי נחליף תרופה כי הקונצרטה עשתה לו לא טוב בכלל והריטלין הזה גם כנראה לא עושה את העבודה
דווקא הריטלין הראשון של 10 מיליגרם היה טוב אבל הוא קצר
מאד מתסכל כי אנחנו ממש לא מענישים אותו ומנסים לדבר ולדבר ולדבר ושום דבר לא עוזר
אולי נניח לו קצת לנפשו אולי זה יעזור לא יודע כבר

 

[עדו בן צבי]

עם כל הכבוד לתרופות, הלימודים תלויים גם

בדברים נוספים.

 

[דוריתקליין1]

שלום למיואש

כאמא לשני ילדים עם הפרעת קשב ולקויות למידה
הילדה השלישית שלנו הייתה במצב לא פשוט
התרופות לא התאימו ובביס היו מאוד מודאגים
ופשוט עשינו אבחון התחלנו ללכת לפסיכיאטר
וקבלנו תרופות מתאימות וגם לפסיכולוגית ורכיבה טיפולית
במקביל קבלנו הדרכת הורים
זו תקופה ארוכה וקשה וסזיפית אבל לא הרמתי ידיים גם בבית הספר
היו ימים שהיה לי כסא כבוד אצל המנהלת
שעות של ימים ישבתי בבית הספר בנסיון להסביר למורים מה קורה לילדה
ולא ויתרתי לא לעצמי ולא לילדה
והיום אחרי ארבע שנים הילדה רוקדת בחוג מה שלא היה אף פעם
והחליטה שהיא לא הולכת יותר לפסיכולוג ולא לשום טיפול
יש לה לקות למידה בחשבון ואנגלית ויש ימים קשים
אפילו היועצת שלנו הייתה פעמים בביס והדריכה את הצוות

אל תתייאשו ותוותרו על הילד משהו קורה לו וצריך לברר מה
לא בעונש סמרטפון לא צריך ילד בן 10 לדעתי
אבל אולי תכנית מסודרת מה עושים באיזה שעה
כזה כמו סופר נני בטבלה על הקיר
ולדעתי הוא צריך טיפול רגשי

שוב ממש אל תתייאשו בהצלחה

 

[עופר 249]

חשבתי על דרמה יוצרת

יש למישהו ניסיון עם זה? בתור טיפול רגשי
היום הוא לא הלך לבית הספר לפי המעט שהוא מספר גם חלה התדרדרות גם ביחסים עם הילדים

 

[דוריתקליין1]

תרפיה בדרמה טיפול מדהים

אבל במקום לקפוץ ממקום למקום
אולי תבדקו עם איש מקצוע מה הקשיים
ומה צריך לעשות כתוכנית מסודרת ועקבית
איפה בית הספר בכל התמונה?
הטיפול בילד צריך להיות רב מערכתי
תרופתי, רגשי חברתי בבית ובבית הספר
זה שהוא ישב בבית זה טוב לכמה ימים
בהצלחה

 

[עופר 249]

סליחה על הבורות

אבל איזה איש מקצוע יכול לייעץ לי לאיזה טיפול יתאים לילד?

 

[ציפי קוברינסקי]

איזה טיפול מתאים

כיון שכתבת שההידרדרות החלה לאחר פעולות שאתם ההורים נקטתם
אני הייתי מתחילה בהדרכת הורים: זה יכול להיות פסיכולוג, מרפאה בעיסוק, או מאמן משפחתי שעוסק הדרכת הורים.
הקפידו לבחור איש מקצוע שהתמחה בהפרעת קשב. אני מניחה שאם פנית לפורום שלנו, הילד אכן אובחן כלקוי קשב.
לעיתים קרובות זה מספיק, כי אתם תקבלו כלים כיצד להתמודד עם הסרבנות וכלים נוספים שיעזרו לכם בהתמודדויות נוספות.
כאשר איש מקצוע ידריך אתכם, תוכלו לבחון אתו אם הילד זקוק לעזרה מקצועית נוספת ומהו סוג ההתערבות שמתאימה לו.
במקביל הייתי מתייעצת גם עם הרופא שאבחן אותו.
ציפי קוברינסקי

 

[עופר 249]

תודה

ההתדרדרות לא חלה בעקבות הפעולות שלנו
{הגבלת שעות מסך} אלא היא החלה לפני. ממש בתחילת שנת הלימודים עת התחלפה המורה המחנכת
בכל מקרה צפויה לנו פגישה עם הצוות המיקצועי בבית ספר ביום שישי אני מאד מקווה ששם תהיה לנו תשובה והמלצה לאיזה טיפול לגשת
כרגע אנחנו בספורט טיפולי שהוא מאד מרוצה ממנו
כמו כן אנחנו עומדים להפגש עם נירולוג שאבחן אותו בקרוב
אני מקווה שמשם תצמח הישועה כי הוא מאד מאד אומלל

 

[לי6873]

כזו הזדהות לא חשתי מזמן....

יש לי בדיוק כזה בבית.... כמה תסכול... מאחורנו הסטוריה של מטפלים החל מרופא להתפתחות הילד עם התמחות בקשב וריכוז שאבחן ... הדרכת הורים... פסיכיאטר... פסיכולוג... קואצינג' לילד... רכיבה טיפולית... ריפוי בעיסוק ..הוראה מתקנת וכמובן לכל אורך הדרך טיפול תרופתי משולב ...
קראתי את התגובות שנרשמו ואני חייבת לומר שמתוך הניסיון שלי וזו כמובן רק דעתי... ישנו שלב שבו הילד הופך את הקושי למניפולציה, זה לא שהקושי לא קיים, זה לא שהוא לא זקוק לעזרה ... הכול נכון... אבל משיחות עם הבן שלי ברגעים טובים,הוא אמר לי לא פעם ולא פעמיים " אמא , אתם צריכים להיות יותר קשוחים איתי... אל תוותרו לי ... רק ככה אני לומד" האמת קצת הופתעתי לשמוע את זה ממנו ... יחד עם זאת זה מאד התחבר לי לצורך של הילדים בגבולות ולילדים אלה בפרט... לא שזה פשוט לאכוף את הגבולות... למרות שהוא מבקש אותם.. כי הוא כמובן מתנגד לגבולות...אבל אסור לוותר וצריך לעמוד על העקרונות (רק החשובים כמובן...) עם המון המון רגישות כדי לא לפספס מתי זה קושי אמיתי ומתי זו מניפולציה. .. אני חושבת שילדים אלה מעריכים רק דמויות סמכותיות שלא פוחדות להתמודד איתם.

 

[עופר 249]

כמה פעולות שנקטנו

1: פגישה עם הצוות המקצועי בבית ספר ביום שישי הקרוב
2: פגישה עם נירולוג באיכילוב ביום ראשון
3: פגישה לקראת קורס הדרכה הורית בשניידר
מישהו מכיר את הקורס בשניידר? המלצות?

 

[יעל ויסוצקי]

לא מכירה את הקורס בשניידר אבל

נראה שאתם ממש בכיוון הנכון. רק טיפול רב מערכתי יוכל להביא לשינוי משמעותי.
ומעל הכל המסר הברור שלכם כהורים- אנחנו כאן בשבילך, תמיד נאהב אותך, נהיה לצידך ונעזור לך, תמיד נאמין בך ולא נוותר לך או עליך.
בהצלחה !

 

[rchomsky]

היינו בשניידר לפני כמה שנים, מכיר את הגישה?

לדעתי כמו כל דבר, זה תלוי בילד ותלוי באופי המשפחה. ההדרכה ההורית בשניידר היא לא רק שינוי גישה חינוכית, דרך חשיבה וכו' היא דורשת השקעה ועבודה מצדכם. למשל חיזוק הסמכות ההורית לפיה פועלת הגישה של חיים עומר, טוענת כי יש לערוך עם הילד התיישבויות שהן מאין ישיבות יומיות, שמתרחשות בכל פעם שהילד התפרץ לדוגמא ובהם ההורים בעיקר לא מדברים אלא הילד מדבר או לא, זה לא חשוב, מה שחשוב הוא שהוא יבין, לא בשעת סערה, שהאופן בו פעל לא מקובל על ההורים ולכן הם לא עוברים על כך לסדר היום. הפעולה היא גם בנוכחות של ההורים וגם בהפנמה של הילד כלפי עצמו כשבשקט יש הרבה משמעות. אצלנו זה למשל לא עבד כי הזמן הפנוי שבו היינו שנינו פנויים לביצוע ההתישבות היה לפני השינה, אז הוא כבר היה עייף וחוץ מזה בננו הצעיר יותר שישן בצהרים הסתובב בין הרגלים ופגע באיכות ההתישבות. בנוסף כמובן יש עוד פעולות וכלים בהם משתמשים...צריך לנסות.

אני חושבת שמכל דבר לומדים ואם יש לכם זמן ויכולת תנסו, לאו דווקא מה שלנו לא התאים לא יתאים לכם. אם יש לך שאלות נוספות אשמח לעזור

 

[עופר 249]

או קי תודה

אני אקרא קצת על שיטת חיים עומר{פעם ראשונה שאני שומע את השם}
ישיבות יומיות נראה רעיון נחמד

 

[rchomsky]

חפש על סמכות הורים או הסמכות החדשה

יש לו גם מספר ספרים כמו מאבק באלימות ילדים...
שוב זה עניין של גישה ולראות מה מזה מתאים לכם כהורים כמשפחה.
אנחנו למרות שלא הכל התאים מיישמים חלק מהדברים וזה כבר טוב.

בהצלחה

 

[איילה צרפתית]

רק הדרכת הורים

הבת שלי היתה במצב די דומה לפני שנה, גיל 10-11
לא תיפקדה בבי"ס וכמעט לא הלכה, שנאה ממש את ביה"ס ולא נתנה אמון באף אחד, לא הסכימה לשום טיפול,
והיחסים איתנו היו מאד טעונים ונעו בין מתח לבין פיצוץ.
היא אובחנה בכתה ה' לראשונה ולא הסכימה עד היום לקחת ריטלין בעיקר בגלל תופעות הלוואי.
על סף יאוש הגענו להדרכת הורים, התמדתי במשך יותר מחצי שנה פעם בשבוע, השקענו לא מעט כסף, ולמדתי איך להציב לה את הגבולות שיעזרו לה לצמוח בכיוון חיובי ולגדול.
כאמא ל-5 המסקנה שלי היא שגם אם אתה הורה נהדר, יש ילדים מסויימים שפשוט חייבים לבוא עם הוראות הפעלה צמודות אחרת אתה מאבד את הכיוון לגמרי איתם.
היום ברוך ה' היחסים איתה ממש טובים, יש כבוד ואהבה ונתינה, ובבית הספר היא חזרה להיות ילדה טובה ומשקיעה בלימודים הרבה יותר מקודם.
למרות שהיא מעולם לא קיבלה טיפל תרופתי ולא טיפול רגשי שברור שהיו יכולים ממש לעזור, המצב השתפר פלאים בזכות תהליך השינוי שעברנו כהורים.
קורס טוב יכול לעזור, אבל לדעתי אין תחליף להדרכה אישית שממוקדת בחיי היומיום שלכם, באישיות של הילד ושלכם ובהתנהלות הייחודית לבית שלכם.
העיקר לא להתיאש ולהאמין בכוחות של הילד ושלך לצמוח.
בהצלחה..