מיואש
החיים האלה פשוט מעייפים, למרות הרצון לחשוב חיובי, למרות התקווה שאולי בכל זאת זה ישתפר, פשוט התייאשתי כבר. הבדידות, חוסר היכולת להוציא את עצמי מהמצב אליו הגעתי, אלה ועוד אחרים, הביאו אותי לייאוש אמיתי. החברים, נעלמו עם השנים, רק אחת נשארה, ופותחת בקרוב פרק חדש בחייה, מן הסתם חלקי יקטן. עבודה, כבר לא מעניינת כבעבר, אפילו די רוטינית, אחריות שמשכה אותי לכיוון לא לי. מנסה למלא חלל שהושאר, לתת לאחרים הרגשה שהכל כרגיל, לעשות מעבר לתפקיד שלי, שלפחות הכל יתנהל כרגיל, אבל גם אז הטענות מגיעות, לא עוזר אני לא בסדר, כן עוזר אני גם לא בסדר. התקווה שהיתה, נעלמה. המשפחה, התפרקה, אחות בחו"ל, אח נשוי, הורים שהזדקנו. לא מספיק זה, צריכים להוסיף קשיים. אני כבר לא ילד, צריך לחשוב על לחסוך, אבל כל פעם פתאום חייבים את עזרתי, למה? כי יש. חוסך, וזה פשוט נמחק, זה תמיד זמני, זה תמיד יוחזר בקרוב, ואף פעם לא קורה. אח שצריך רק לסגור את החודש, כי הוא סטודנט, מקבל ממני שיהיה לו קצת שקט, מנצל את ההזדמנות ומיד מתחייב על הוצאה גדולה פי כמה ממה שקיבל. עזרה לחתונה שחייבים לקבל, אבל להחזיר? מה פתאום...צריך לטוס לחופשה ארוכה, אפשר להחזיר בתשלומים ולהתלונן שזה מה שמקשה על החיסכון. אבא, שמוציא בלי חשבון, מתנהג כאילו יש לו, וצריך מהר ודחוף הלוואה בלי התראה, ישר בטלפון מסניף הבנק. כבר אין לי כח, זה נשמע כאילו הכסף הוא זה שמפריע, אבל זה רק הקש האחרון, נגמר לי הכח, התייאשתי מעצמי כבר, תקוע ועייף, חסר כוחות לחלוטין, והכי חשוב חסר תמיכה, אין לי אפילו את מי לשתף, אדם אחד שיקשיב לי, אדם אחד שיהיה איכפת לו מספיק בשביל לתת כתף חמה. סוף השבוע מתחיל מעכשיו, ובמקום שזה יעשה לי טוב, פשוט כואב לי יותר.
החיים האלה פשוט מעייפים, למרות הרצון לחשוב חיובי, למרות התקווה שאולי בכל זאת זה ישתפר, פשוט התייאשתי כבר. הבדידות, חוסר היכולת להוציא את עצמי מהמצב אליו הגעתי, אלה ועוד אחרים, הביאו אותי לייאוש אמיתי. החברים, נעלמו עם השנים, רק אחת נשארה, ופותחת בקרוב פרק חדש בחייה, מן הסתם חלקי יקטן. עבודה, כבר לא מעניינת כבעבר, אפילו די רוטינית, אחריות שמשכה אותי לכיוון לא לי. מנסה למלא חלל שהושאר, לתת לאחרים הרגשה שהכל כרגיל, לעשות מעבר לתפקיד שלי, שלפחות הכל יתנהל כרגיל, אבל גם אז הטענות מגיעות, לא עוזר אני לא בסדר, כן עוזר אני גם לא בסדר. התקווה שהיתה, נעלמה. המשפחה, התפרקה, אחות בחו"ל, אח נשוי, הורים שהזדקנו. לא מספיק זה, צריכים להוסיף קשיים. אני כבר לא ילד, צריך לחשוב על לחסוך, אבל כל פעם פתאום חייבים את עזרתי, למה? כי יש. חוסך, וזה פשוט נמחק, זה תמיד זמני, זה תמיד יוחזר בקרוב, ואף פעם לא קורה. אח שצריך רק לסגור את החודש, כי הוא סטודנט, מקבל ממני שיהיה לו קצת שקט, מנצל את ההזדמנות ומיד מתחייב על הוצאה גדולה פי כמה ממה שקיבל. עזרה לחתונה שחייבים לקבל, אבל להחזיר? מה פתאום...צריך לטוס לחופשה ארוכה, אפשר להחזיר בתשלומים ולהתלונן שזה מה שמקשה על החיסכון. אבא, שמוציא בלי חשבון, מתנהג כאילו יש לו, וצריך מהר ודחוף הלוואה בלי התראה, ישר בטלפון מסניף הבנק. כבר אין לי כח, זה נשמע כאילו הכסף הוא זה שמפריע, אבל זה רק הקש האחרון, נגמר לי הכח, התייאשתי מעצמי כבר, תקוע ועייף, חסר כוחות לחלוטין, והכי חשוב חסר תמיכה, אין לי אפילו את מי לשתף, אדם אחד שיקשיב לי, אדם אחד שיהיה איכפת לו מספיק בשביל לתת כתף חמה. סוף השבוע מתחיל מעכשיו, ובמקום שזה יעשה לי טוב, פשוט כואב לי יותר.