מיואשת...
שלום לכולם ונעים לי מאד להכיר ולדעת שיש פורום כ"כ מבורך וחשוב. אז ראשית ישר כח על האכפתיות ועל הנכונות לעזור לזולת. אני לא יודעת אם זה הפורום המתאים לכתוב את דבריי משום שאני לא שוקלת א המוות חלילה. האמת שלא פעם שאלתי את עצמי ואת אלוהים בשביל מה נולדתי בכלל אבל חלילה לא אשלח יד בנפשי לא עכשיו. כשהייתי צעירה יותר (בגיל ההתבגרות זה עלה לא מעט פעמים אבל מעולם לא העזתי). אני בת עשרים ושמונה, נשואה + שניים ולא טוב לי. האמת, תמיד לא היה לי טוב. היו תקופות שהיה לי טוב יותר אני מודה אבל לרוב אני פשוט לא מאושרת. ואני לא יודעת מדוע זה כ"כ קיצוני אצלי. בתור ילדה ומתבגרת הייתי די דכאונית. אחת כזו שלוקחת הכל ללב, מתמרדת ולוקחת הכל קשה. כי האמת, היה לי קשה. למרות זאת, הייתי די מקובלת והיו לי חברים לרוב. הנקודה שרציתי לדבר עליה היא שהסיבה שאני לא מאושרת כי כמעט כל הדברים שאני רוצה בחיי לא מתממשים. ההתמודדיות בחיי הן קשות. ואם אני בוחרת בדרך מסויימת אז היא בד"כ רצופה מכשולים רבים וקשיים לרוב. היום אני שוב לא מוצאת את עצמי. אני לא עובדת ובבית עם שני המלאכים הקטנים שלי. גרה אצל ההורים שלי מחוסר ברירה כי המצב הכלכלי שלי ושל בעלי בכי רע כבר שנים. עברתי בארבע שנים 9 (!) פעמים דירה.אני לא יכולה להכניס את ילדיי לגן כי אין לי את האמצעים כרגע והם כבר בני שנתיים. אני יודעת שאני כותבת כאן על קצה המזלג אבל אני רוצה להאריך יותר מידי. אשמח לשמוע תגובות והכוונה לשאלות שאשמח לענות ויותר אשמח אם מישהו או מישהי מכן יוכלו לתת לי עצות וטיפים שיגרמו לי להיות מאושרת יותר ולא במעט. תודה מראש.
שלום לכולם ונעים לי מאד להכיר ולדעת שיש פורום כ"כ מבורך וחשוב. אז ראשית ישר כח על האכפתיות ועל הנכונות לעזור לזולת. אני לא יודעת אם זה הפורום המתאים לכתוב את דבריי משום שאני לא שוקלת א המוות חלילה. האמת שלא פעם שאלתי את עצמי ואת אלוהים בשביל מה נולדתי בכלל אבל חלילה לא אשלח יד בנפשי לא עכשיו. כשהייתי צעירה יותר (בגיל ההתבגרות זה עלה לא מעט פעמים אבל מעולם לא העזתי). אני בת עשרים ושמונה, נשואה + שניים ולא טוב לי. האמת, תמיד לא היה לי טוב. היו תקופות שהיה לי טוב יותר אני מודה אבל לרוב אני פשוט לא מאושרת. ואני לא יודעת מדוע זה כ"כ קיצוני אצלי. בתור ילדה ומתבגרת הייתי די דכאונית. אחת כזו שלוקחת הכל ללב, מתמרדת ולוקחת הכל קשה. כי האמת, היה לי קשה. למרות זאת, הייתי די מקובלת והיו לי חברים לרוב. הנקודה שרציתי לדבר עליה היא שהסיבה שאני לא מאושרת כי כמעט כל הדברים שאני רוצה בחיי לא מתממשים. ההתמודדיות בחיי הן קשות. ואם אני בוחרת בדרך מסויימת אז היא בד"כ רצופה מכשולים רבים וקשיים לרוב. היום אני שוב לא מוצאת את עצמי. אני לא עובדת ובבית עם שני המלאכים הקטנים שלי. גרה אצל ההורים שלי מחוסר ברירה כי המצב הכלכלי שלי ושל בעלי בכי רע כבר שנים. עברתי בארבע שנים 9 (!) פעמים דירה.אני לא יכולה להכניס את ילדיי לגן כי אין לי את האמצעים כרגע והם כבר בני שנתיים. אני יודעת שאני כותבת כאן על קצה המזלג אבל אני רוצה להאריך יותר מידי. אשמח לשמוע תגובות והכוונה לשאלות שאשמח לענות ויותר אשמח אם מישהו או מישהי מכן יוכלו לתת לי עצות וטיפים שיגרמו לי להיות מאושרת יותר ולא במעט. תודה מראש.
... בניהם אני... >>>זה רק בשביל להבהיר. עכשיו, את טוענת שתמיד הרגשת לא טוב ושתמיד היית דכאונית, כלומר, את תמיד רואה את הדברים הרעים, לא את הטובים, וזו ראיה פאסימית, דכאונית, שיכולה להפתר, לרוב ע"י טיפול. וספציפית ע"י טיפול קוגנטיבי. אני חושבת שאת לא נתת מספיק מידע בשביל לעזור לך ספציפית, אבל ממה שאני מבינה בין השורות, את נותנת יותר מידי חשיבות לדברים חיצוניים ממך. את נותנת להם גם הרבה יותר כוח וממעיטה מהכוח שלך ומעצמך. החחים לא קלים לאף אחד, אבל יש בנו את הכוח לעשות ולשנות. גם אם ההר נראה גבוה, אפשר לחצות אותו בבייבי-סטפס, לא את הכל נראה קורה מהיום למחר. לא את כל התוצאות נראה ישר מול פנינו... אם את רוצה להיות יותר ספציפית, בכיף... קשה ככה לעזור לך...
