תודה לכולם על התגובות
חלקם היו מעודדות , חלקם היו קשות לקריאה...
אפרט מעט יותר לבקשתכם. נתנאל שלי (בן 9 ) התפתח נורמלי בתחום התקשורת עד גיל 2.5 היה לו שפה וקשר עין , ואז החלה נסיגה מאוד איטית אבל הוא איבד כמעט את כל תחומי התקשורת שהיו לו (קשר עין, שפה, גסטות- רמזים, משחק משותף וכו) אחרי שהיה במסגרת מתאימה (עד 5) ועדיין המשיך הנסיגה החלנו בתכנית ביתית אחה"צ (ABA) שגרמה לעצירת הנסיגה. התכנית הביתית גורמת לו "לאסוף את עצמו"- כמו שאני קוראת לזה. הוא למד לשבת לאכול ליד שולחן עם מזלג, לא לקפוץ על אנשים, להוריד לבד מכנסיים כשלוקחים אותו לשירותים (אבל לא ילך לבד לשירותים) , וכו'. הבעיה שלי- שהכל עובד מאוד יפה כשאנחנו אחד על אחד איתו, וכך היה במשך שנים. אבל אם אין עליו מישהו כאילו לא למד כלום! למשל - ארוחת ערב עם שאר הילדים - אם אני לא עומדת לידו ושמה לו את הכפית ביד , ישר אוכל עם הידיים ומעיף לכל עבר, בשנים הראשונות אמרתי שלוקח זמן עד שירכוש את המיומנות אבל זה פשוט לא מגיע... ז"א שבתכנית הביתית הוא כן התקדם ואף עבדנו על התכנית בתפקודי היום יום (מחוץ לחדר הטיפולים) אבל בתכלס- בתפקוד היום יומי שלו לבד- כאילו לא למד כלום!! -
אני מבינה את כל אלו שאומרים להפסיק ללחוץ ולהעמיס, אבל מינימום של התנהגות חייבים להרגיל אותו- אני לא מדברת על התאמת צבעים, צורות וכו', אלא על מינימום של תפקוד.
אנחנו עובדים על תכנית של גמילה במשך 5 שנים!! ומה למדנו? להוריד לבד מכנסיים רק כשמשהו עומד לידו ומזכיר לו? זהו? לכן היאוש הגדול שלי...