מיואשת

[trillian2]

קישור למה שאני קניתי

נשכנים
http://www.emashal.com/Site/pages/shop.asp?part=catalog&catID=45

 

[MICKEY2004]

נשכנים ברבע מחיר...

שנים אני רכשתי את הנשכנים הללו במ.ש.ל (הקישור האמור) בעלות של כ- 45 ש"ח לנשכן. מכיוון שאנו רוכשים בתדירות גבוהה (אובד בכיתה / בבית, נשחק) עשיתי חיפוש קל ב e-bay ומאז רוכשת בעלות של כ- 5/10 ש"ח לנשכן. ומגיע באותו האופן בדואר....

 

[trillian2]

תודה

לא ידעתי שאפשר למצוא יותר בזול, תודה על המידע.

 

[Ronronit1]

הנשכנים שהבן שלי הכי אהב היו נשכני

תינוקות של מאמ. כל השאר עלו לנו הון והוא לא משתגע עליהם

 

[Ziggy Stardust7]

אפשר להבין אותך

אני גם חושב שהוא מאוד מאוד צעיר בשביל לעזוב את הבית, אפילו אם זה למקום כמו הוסטל.
בינתיים תנסי לעשות את המקסימום בתקופה שהוא כן נמצא בבית.אולי כשהוא יגדל תוכלי לשקול את האפשרות להעביר אותו להוסטל.

 

[אמא מודאגת3]

מה קשור האוורור שלה לנושא שהיא העלתה?

 

[dina199]

מה הכוונה 'שום תוצאה' ?

האם את יכולה לספר בן כמה הילד והאם יש משהו שהוא עושה היום ששונה מלפני כמה שנים ?

 

[dina199]

קראתי את התשובה שלך לתקווה

אז השאלות שלי כבר לא רלוונטיות

 

[מהכא להתם]

הידיעה שעשית את המקסימום

לא תסולא בפז.
עשית ואת עדיין עושה הכי טוב שאפשר במצב נתון!
אל תשכחי את זה לשניה, בלי קשר למה שיקרה בהמשך.

 

[אמא מודאגת3]

את מעלה בעיה כללית

וחשובה האם השקעה כל כך גדולה בתוכנית ביתית משתלמת, ???
אז אתם לצערכם הרב דוגמא לכל ההורים שמאמנים בתכונית ביתיות עד כמה היא לא עוזרת!
אז אני חושבת שהורה שרואה שתוכנית ביתית לא עוזרת לא צריך להשקיע בה במשך שנים, להפך לזרוק את
התוכניות לפח האשפה , להפסיק ללכת לאנשי מקצוע, ולדאוג להכניס את הילד למסגרת שבה ישהה רוב שעות היום{עד חמש}
שם ישקיעו בו,
שם יטפלו בו,
שם יחליפו לו, שם יקדמו אותו, ועול שלכם ירד,
להשקיע לחפש בית ספר כזה ויש כאלו. והילד שלכם יקודם שם כי זה הפתרון, למה הוא נידון להוסטל שהפתרון נמצא?
מציאת מסגרת כזו הייתה צריכה להיות עוד אתמול והפסקת כל קשר עם מנחים , ותכוניות ביתיות!!!!!

 

[trillian2]

אל תתייאשי, זה הבן האהוב שלך ואת השקעת כל מה שיכולת, אני מאוד מבינה אותך מה שעובר עלייך ומה את מרגישה שאת לא מוכנה לוותר עליו בקלות, כי גם אנחנו עברנו מצב דומה.
יש ילדים שטיפול אינטנסיבי לא עושה להם טוב, זה מכניס אותם לסטרס שמפריע להתקדמות שלהם לטווח ארוך, אי אפשר לדעת למי זה יתאים ולמי זה לא ולכן באבחונים ממליצים על זה בהתחלה לכולם, אבל בפועל לא לכולם זה מתאים. יתכן שאם תורידו מהילד חלק מהעומס של הטיפולים והדרישות ותנסו לבלות איתו יותר זמן איכות שהוא אוהב לפי הקצב שלו ולפי הבחירה שלו אז יהיה לכם ולו יותר קל והתקפי הזעם יפחתו והוא יהיה גם יותר פנוי ללמוד משמעת והתחשבות בסביבה. אם יש לכם האפשרות תנסו לברר ותבדקו, יש עוד גישות לאוטיזם ולא כולן תובעניות ואינטנסיביות, אפשר לחיות טוב גם עם ילד בתפקוד נמוך בבית, אם ההורים מסוגלים זה עדיף בשבילו על הוסטל, כל עוד אתם יכולים, אי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד אבל תמיד קיימת האפשרות שהילד עוד יכול להתברר שהוא ילד טוב וחכם ואולי העניין הוא שמאוד מאוד קשה לו ולפעמים זו יכולה להיות הסיבה לזעם.

 

[גולי ה]

תודה לכולם על התגובות

חלקם היו מעודדות , חלקם היו קשות לקריאה...
אפרט מעט יותר לבקשתכם. נתנאל שלי (בן 9 ) התפתח נורמלי בתחום התקשורת עד גיל 2.5 היה לו שפה וקשר עין , ואז החלה נסיגה מאוד איטית אבל הוא איבד כמעט את כל תחומי התקשורת שהיו לו (קשר עין, שפה, גסטות- רמזים, משחק משותף וכו) אחרי שהיה במסגרת מתאימה (עד 5) ועדיין המשיך הנסיגה החלנו בתכנית ביתית אחה"צ (ABA) שגרמה לעצירת הנסיגה. התכנית הביתית גורמת לו "לאסוף את עצמו"- כמו שאני קוראת לזה. הוא למד לשבת לאכול ליד שולחן עם מזלג, לא לקפוץ על אנשים, להוריד לבד מכנסיים כשלוקחים אותו לשירותים (אבל לא ילך לבד לשירותים) , וכו'. הבעיה שלי- שהכל עובד מאוד יפה כשאנחנו אחד על אחד איתו, וכך היה במשך שנים. אבל אם אין עליו מישהו כאילו לא למד כלום! למשל - ארוחת ערב עם שאר הילדים - אם אני לא עומדת לידו ושמה לו את הכפית ביד , ישר אוכל עם הידיים ומעיף לכל עבר, בשנים הראשונות אמרתי שלוקח זמן עד שירכוש את המיומנות אבל זה פשוט לא מגיע... ז"א שבתכנית הביתית הוא כן התקדם ואף עבדנו על התכנית בתפקודי היום יום (מחוץ לחדר הטיפולים) אבל בתכלס- בתפקוד היום יומי שלו לבד- כאילו לא למד כלום!! -
אני מבינה את כל אלו שאומרים להפסיק ללחוץ ולהעמיס, אבל מינימום של התנהגות חייבים להרגיל אותו- אני לא מדברת על התאמת צבעים, צורות וכו', אלא על מינימום של תפקוד.
אנחנו עובדים על תכנית של גמילה במשך 5 שנים!! ומה למדנו? להוריד לבד מכנסיים רק כשמשהו עומד לידו ומזכיר לו? זהו? לכן היאוש הגדול שלי...

 

[TikvaBonneh]

בABA יש מושג של הכללה

ואני מבינה שלא נעשתה הכללה של הידע שהוא רכש.
מי המנחה שלכם?
האם יש לה ידע, ניסיון והשכלה מתאימים?
האם יש לה הסמכה לעסוק במקצוע?
האם עבדו איתו על הכללה?
זה לא עניין של זמן, וזה לא מגיע לבד אצל ילדים בספקטרום.
הכללה זה דבר שצריך לעבוד עליו, מיד אחרי שהידע מבוסס.

 

[dina199]

לפי מה שאת מספרת , גם מה שהוא למד - זה הרבה.

מה למשל היה אם לא היה לומד להוריד את המכנסיים ? או לא היה יודע לאכול עם כפית (גם כשאת מגישה את הכפית) ?
עובדה שהוא יודע לאכול ליד שולחן. צריך תנאים מתאימים , אבל הוא יודע.
וכן העובדה העצובה שבלי תנאים שמתאימים לו , הוא לא מבצע מה שמלמדים אותו.
וגם אני בדעה (גם אם קשה לך לקרוא) - מה כבר יכול להפריע להוריד את הלחץ של 'מינימום של תפקוד' לשבוע למשל ? האם לדעתך זה יכול להזיק ?

 

[גולי ה]

קרה שהורדנו לחץ לשבוע למשל

אבל זה לא היה מכוון (למשל תחילת שנה בבית הספר, - אני בכוונה מורידה לחץ בבית כדי לאפשר לו להתרגל , או תקופות של חגים או זמני לחץ אחרים שבהם לא פנויים לעבוד עם הילדים) ואז ראיתי איבוד של ידע שנרכש...
אני מבינה את הדעה שלך , לפעמים בא לי להפסיק הכל ורק לאהוב אותו ולחבק אותו כל היום, אבל אני מרגישה שגם עבורו זה טוב - והוא אוהב את זה כשמנחים אותו ומרכזים אותו לשבת לאכול יפה ולא להשתולל עם הצלחת. (הוא אוהב את זה אבל לא מצליח לעשות את זה לבד)
תקווה- מה הכוונה הכללה של ידע?
(- יש לי מנחה מעולה בבית- ידועה מאוד בקנמ ארצי וכן היא עובדת בשיתוף פעולה מלא עם המנחה של ביה"ס - שגם היא מנוסה במקצועה.)
הלינק שנתת לי על עידו קידר וגדי מאוד עודד אותי!! - כי נתנאל שלי מתעניין מאוד במחשב, הוא משחק עם העכבר ומסתכל על הסמן במסך, הוא מאוד אוהב לשחק עם האייפון שלי( והוא מתעניין מאוד בעיתונים (אהוב עליו מגזינים של רכבים) יש לי הרגשה שהוא יודע לקרוא אבל אני לא ידעתי מה לעשות עם ההרגשה הזו אף פעם...

 

[dina199]

זו לא הייתה הורדת לחץ

הרי היה את הלחץ של הבית ספר.
ובכל מקרה זו הייתה רק הצעה. אם כבר עשית את זה וראית שהורדת לחץ גורמת לאיבוד כישורים - אל תעיש את זה.
אבל בכל מקרה את לא יכולה להגיד שהוא לא למד כלום ולא יודע כלום.
הוא למד והוא יודע, רק לא ברמת ביצוע שאתם מרוצים ממנה.

 

[TikvaBonneh]

הכללה

הילדים שלנו לומדים נושא בחדר מסויים, עם אדם מסויים, בשעה מסוימת של היום, והם יודעים אותו רק בהקשר הזה.
כדי שהם יכלילו, אז אחרי שהם למדו לבצע בשטף, צריך להתחיל לעבוד - כל פעם במקום אחר, כל פעם עם תראפיסטית אחרת, בתאורה שונה, בזמן אחר של היום - כדי שהילד יכליל.
לגבי הצורך בסיוע - צריך להדהות את הסיוע.
אני מבינה שהסימן עבורו לבצע הוא שיש מבוגר לידו.
כדי ללמד ילד לבצע גם כשאין מבוגר לידו, צריך לעבוד על זה.
התראפיסטית צריכה לצפות בו כשהיא יוצאת לזמן קצר מחוץ לחדר ולהגיב להתנהגות שלו כשהיא לא שם. הזמנים צריכים לגדול בהדרגה.
למנתחת התנהגות לא ניסיון. היא צריכה גם ידע תאורטי, וגם להשאר מעודכנת במחקרים חדישים.
את כל זה ההסמכה נותנת.
את יכולה לבדוק את ההסמכה שלה באתר המוסמכים.

 

[miss owl]

מציעה לך לפנות לשונית שחל פורת

לגביי הקריאה , מדובר באמא לנער מתבגר שגם חוותה את זה איתו (בגל יותר צעיר ) ואני לא זוכרת איך היא הוכיחה שהוא יודע לקרוא אבל ברגע שצורת התקשורת הזאת נפתחה מולו זה היה פתח להתקדמות מדהימה. היא נמצאת בפייסבוק עם השם באנגלית .

 

[יפחוצית מצויה]

וגם הבן שלה בפייסבוק, קוראים לו אייל שחל. הוא כותב יפה מאוד.

 

[יפחוצית מצויה]

*איל ולא אייל