קודם כל
ומעבר לזה...
אכתוב משהו קצת חריף, לא לגביכם אלא לגבי אחרים, ומקווה שלא אעצבן... זה מתוך ניסיון מצטבר וכואב (למרות שלמזלי אף פעם לא התנסיתי בסיטואציה הכואבת שאת מתארת):
מה אם לנסות קודם כל לקחת פסק זמן ארוך מכל הטיפולים?
לוותר ולשלוח להוסטל אפשר גם אחר כך... אם אין ברירה אין ברירה.
אבל ילד שעד גיל 9 נמצא בטיפול אינטנסיבי ו"אין שום תוצאות" - אפילו לא איזשהן תוצאות גדילה והתפתחות הטבעית שהיית מצפה לראות בכלכך הרבה שנים - זה מעורר חשד כבד שהטיפולים פשוט לא עושים לא טוב אלא להפך. אף אחד מהם. עצם היותו בטיפול מקצועי, כפי שטיפול מוגדר היום. יכול להיות?
אני יודעת שאני כותבת כאן משהו רדיקאלי, וקשה לי מאוד לכתוב את זה כאשת מקצוע טיפולי, אבל אני יותר ויותר משתכנעת שהמצב בתחום הטיפול באוטיסטים הוא סוג של שוקת שבורה. להרבה מאוד אוטיסטים הטיפולים הקיימים, בכל הגישות, פשוט לא עוזרים וכנראה גם מחבלים, אולי אפילו מחבלים מאוד. ונכון, יש את אלה שמתקדמים יפה, אבל גם לגביהם אין שום דרך לדעת אם הם התקדמו בזכות הטיפולים או למרות הטיפולים.
עצם התחושה של "עשינו כל מה שהמומחים אמרו, היינו ילדים טובים, הפעלנו כל מה שמוכר למדע, הקדשנו כוחות ומאמץ ובריאות עד לקצה יכולתנו ואז עוד ועוד ועוד, וכלום לא עוזר על הילד הזה" - היא חבלה בכולכם. קודם כל בכם ההורים. ומשום מה, אנשי מקצוע לעתים נדירות מאוד מכירים באחריות שלהם לחבלה הזו. בעיקר אם הם פרטיים. הם תמיד ימליצו לכם עוד טיפול ואז עוד אחד, בלי שום הכרה במחיר של זה, ומחיר של טיפול כושל זה ממש ממש לא רק כסף.
מה אם תפנו לכמה זמן את הכסף, ואת הכוחות, מכל הטיפולים האלה? תעשו ריסטרט?
תקדישו את הכסף להשגת עזרה קונקרטית עם הילד ליותר שעות (לא במטרה "לטפל" בו אלא פשוט להקל עליכם) ולדברים שיעשו לכם ההורים טוב.
אל תצפו לשום שינוי, תורידו לחץ מכולכם. לא ליום אחד, אלא לתקופה.
אולי ייצמח מזה משהו?
מה יש לכם להפסיד, בכל מקרה?
לא יעזור - אז לא יעזור. גם הוסטל זו אפשרות סבירה במקרים מסוימים.
מאחלת לכולכם בריאות, רווחה, הצלחה וכוחות