עננים על ראשנו והרוח איתן...
קשת קשה לקרוא את מה שאת כותבת ולהישאר אדיש. הראש מתחיל לחפש דרכים לפעולה ואיך לנסח את אותן דרכים כדי להעביר אותן אלייך שיאירו את חייך באור שונה כפי שלא ראית אותם בעבר... כי התשובות נמצאות במילים. והמציאות גם היא נמצאת במילים שזה אומר: המציאות היא מה שאנחנו אומרים שהיא... אם את אומרת שהמציאות לא מרגשת - את לא נותנת להתרגשות להופיע שם... שום דבר חדש (אנשים, אהבה, אמונה- במיקרה שלך) לא יופיע שם... הביטי במציאות שבה את חיה ואמרי את האמת לעצמך: מישהו הבטיח לך משהו אחר? מישהו צבע לך את העתיד בפריחות ואהבות? מישהו קבע איתך פגישה בחודש יוני 2004 ולא הגיע?... התשובה כמובן חיובית לכל אלה, אם את מפנה אצבע לעבר עצמך... רק את אמרת שכך וכך צריכים להיראות החיים שלך. אף אחד אחר מלבדך... הביטי בחיים שלך ובחרי בהם כי אלה החיים היחידים שיש לך... (החיים זה מה שקורה לנו בזמן שאנחנו עושים תוכניות) הביטי בניפלאות של הילדים שלך. נקי מעליהם את האבק ותתחברי אליהם. צרי מחדש את כל הדברים בחייך שאת אומרת שהם לא שלך והם לא מגיעים לך... הם שלך כי הם שם. תחליפי את מה שאת אומרת עליהם במילים אחרות. העומס, הלחץ, המצוקה, המחסור והריקנות היא בעינייך... המציאי שמות חדשים לרשימה הזו... חזרי הביתה - הכל כבר שם. בן דו
מרגישה שנגמרו לי הכוחות... לא טוב לי... עוד מעט בת 39 אם ל- 5 ילדים... מרגישה בודדה...זקוקה לאהבה... נלחמת על קיומי וקיום ילדי... ולא רואה אור בקצה המינהרה... רק בית, עבודה, עבודה, בית... זקוקה לשינוי... זקוקה להתרגש מחדש, להתאהב מחדש... לפגוש אנשים... לפעמים רוצה לברוח מהכול ומכל...
