מיואשת

מיואשת../images/Emo53.gif

נשואה+1 מאז הלידה (שנתיים) התנפצו לי הרבה חלומות על משפחה. מצאתי את עצמי אחרי לידה לבד מטפלת בתינוק (משפחה קטנה),בעלי החליף מקום עבודה ,קיויתי שהוא יחזור בשעות סבירות הבייתה כיוון שהפך להיות אבא ולא רק אני הפכתי להורה. מאז שהכרתי אותו חשבתי שהוא יהיה אבא טוב ומסור.כך לפחות הוא הצטייר בעיני וכך הוא גם נהנה "להציג" את עצמו בפניי כדמות משפחתית אבהית ומסורה. לצערי הוא חוזר בממוצע בסביבות 19:00 ++ הבייתה ,עד שכבר לי אין כבר חשק וכוח להתייחס אליו ורק רוצה שיניחו לי לנפשי. אני מאוכזבת ממנו ומחיי המשפחה.לא כך תיארתי לי את חיי-ארוחות ערב לבד עם הילד,שוטטות אחרי הצהריים וערב בבתים של אחרים בשביל קצת חברה וכו'.בנוסף בני הוא ילד מאוד לא קל ומאוד תובעני . אני לא מסתירה מבעלי את מה שאני חושבת על המצב הזה,אני מאוד שקופה כך שאי אפשר לראות שאני לא מרוצה. אני מרבה להתלונן ומרגישה מיואשת מכל המצב הזה. כרגע אני מחפשת עבודה וממש מודאגת מאיך יראו חיינו אחרי שאמצא עבודה,בעלי יוכל לקחת את בני מהגן אולי פעם בשבוע וגם זה לא בטוח.אני מרגישה שאין לי גיבוי ממנו ושאני לבד בכל הסיפור הזה של הורות. כמובן שאצלי שיקול במציאת עבודה הוא שעות סבירות שיאפשרו לי להוציא אותו מהגן ,רק מרגיז אותי שזה לא שיקול אצלו ,לפחות להיות איתנו בשעות יותר סבירות ולא רק לקרוא סיפור ולהגיד לילה טוב. הוא טוען שיש לו הרבה עבודה ואני מאמינה לו אך עדיין זה לא מפחית את תחושת הבדידות והתיסכול שלי.במיוחד שאני רואה אבות באים לקחת את הילדים מהגן בתורנויות עם האמא או אבות שמקפידים להגיע הבייתה ב 17:00 או 18:00 כדיי להיות קצת עם הילדים והאישה. אני מרגישה נפסדת ,מה גם שלאור שעות העבודה של בעלי הסיכוי שאני אוכל להתקדם בקריירה שלי (יש לי נתונים ופוטנציאל מאוד גבוהיםשהשקעתי בהם הרבה זמן וכסף) נמוך כי אני כאילו האחראית הבלעדית על בני.חבל לי שזה לא יכול להיות מאוזן וששנינו נוכל לעבוד בשעות סבירות וגם לבלות עם ילדנו. לא יודעת מה בעצם רציתי להגיד אולי קצת לפרוק. כל פעם שאני חושבת על זה אני מתחילה לבכות מתיסכול וכעס על המצב הזה.
 
שלום לך אתרוגית3

העלית בהודעתך כמה נקודות שמשפיעות על תחושתך הקשה. כולם שזורים בקושי שלך עם עצמך. בהרגשת הפספוס של המימוש העצמי. מנקודה זאת אני מציעה לך נגבי את הדמעות ותתחילי לקחת מחויבות על עצמך לשינוי. שינוי שישפיע עליך ויתרום לאווירה חיובית בבית.
 
מחויבות לשינוי

בסיטואציה שישנו פער בין הרצוי למצוי מפסיקים להאשים אחרים ומקבלים החלטה שהאחריות לשינוי דורשת התייחסות ועשייה אחרת. ממוקדים למטרות ויעדים. זאת לגבי מחויבות אישית לשינוי.
 
כגודל הציפיות גודל האכזבה

את נפלת לאותו הערוץ אליו נופלות כל בעלות החזון על שוויון בין המינים על כל המשתמע מכך. מה שברור זה שלא תוכלי להזיז את בעלך ליותר שיתוף וללקיחת אחריות בדרך של לחץ מכל סוג שהוא. שיחה רצינית, בנוכחות גורם שלישי, לאו דוקא יועץ, רק מישהו שידאג לשיחה שבה נשמרת תרבות השיחה, ויכוח הוגן וכו' תביא אותך לכך שהוא יקשיב ויוכל להגיד לך איפה לדעתו את רואה את חייו במשקפיים שלא מתאימים לו. אם תמשיכי בדרך שבה את מתנהלת כיום, לפי תאורך לעיל, אני מציע לך שני דברים: 1. תמצאי לבעלך מאהבת 2. תמצאי לעצמך עו"ד לענייני גירושים את נמצאת על השביל הבטוח לשני האירועים האלו עתידך תלוי קודם לכל בך עצמך !!!
 

o s h o 1 9 3 1

New member
את כנה פתוחה ובלי סייגים(חיה טוב)..אהבתי

נכון עידית....אולי לא נעים לשמוע איך שחיה טוב כתבה את הדברים..אבל רגע, סליחה ניראה לך שזה לא כך?..זה כך בדיוק..ומה שונה בעצם מה שהיצעת את ?!...דבריך היו אותה גברת רק בשינוי הדרת....ואין כוונתי לתקוף חלילה...בכל אופן....אולי כדאי שהבחורה שהציגה את בעייתה כאן תדע שאולי אצל רוב רובם כך מתנהל נושא הבית והמשפחה מהיכן לה לדעת איך זה אצל האחרים ושאצלה זה ניראה לה הנורא מכל..אולי זה לא כךוהיא לא יודעת...אין חלוקה צודקת שווה לשני המינים...סליחה אנו מגלים כאן עולם חדש?!..יש חלוקה צודקת..עלק צודקת..מה זה חלוקה צודקת?..מי קבע מה זה צודק?! שני המינים כיום לרוב יוצאים לעבוד שניהם דואגים שווה בשווה לכלכלת הבית אבל לרוב הגבר יוצא שעות מרובות יותר מהבית לטובת פרנסת הבית ובשכר שלא פעם גדול יותר משל האישה....מטבע הדברים הוא נעדר שעות רבות יותר מהבית...לכן חמודתי...אל תסתכלי בתיסכול..היסתכלי על חצי הכוס המלאה זה יותר מחצי כוס...תארי לך על הבעלים מתפנקים שלא עובדים או שעובדים רק 8 שעות ולא רוצים להתעייף מעבר..כמה שיש יש והשאר הבעיה שלך חומד.. בעלך עובד שעות רבות למחייתכם לא דורש ממך לצאת לעבודה לעזור בפרנסת הבית אז אולי את תודי לו ותודי לאל על ישמור אותו האל על ההשקעה וכוחותיו לכך..אני מבינה כי אין הוא מחסיר מכם דבר אם את עדיין לא יצאת לעבודה מחוץ לבית...ואת מטפלת בילדכם ובבית...נסי לחמם את לב בעלך...נסי להפריח את שממת התיסכול...ורק אם לא תקבלי פירגון מצד בעלך אזי תבדקי מהיכן זה נובע...אולי גם לבעלך חסרים דברים בחייו...גברים לא נוהגים לדבר ולבכות כמו נשים...כי נשים מנוגה וגברים ממאדים.!
 
תודה על התמיכה. דרך אגב, האמפטיה חזרה מחופש

יש בהחלט בעיתיות במערכת כפי שאת מציגה אותה את חווה מצב של ניצול על כך שרפו הפמיניסטיות את החזיות שלהן, בקרב על שוויון הזכויות אני בהחלט מיצר על כך שגם את נפלת קרבן לגבר מתעלל משתתף בסבלך נותן לך כתף לבכות עליה
 

o s h o 1 9 3 1

New member
איני קורבן כלל...אני חשה בטוב עם בן זוגי

אני מודעת למצבים שונים החלים על בני זוג.. (מה שעברתי אני בחיי)! ...מה שאצל אחרים איני יודעת .יש לך אולי איזשהט סוד קסם לזוגיות מושלמתתתתתתתתתתתתתתתת...יש חיה כזאת?זוגיות מושלמת???????????????????? בזוגיות של את היחד ואת מה שכל אחד בעצמו ואיך הם מתחברים....ישנם מצבים שיתחברו ישנם מצבים שיוותרו ואם יהיה איכפת ילמדו מהו הוויתר וכשלא יוותרו ..יפרדו !!!!...
 
בדיחה ישנה

אחד אומר לחבר שלו: "שמע, אשתי מלאך!!!" אז החבר עונה: "אני יודע, גם אשתי לא בן-אדם". והמסקנה??: זוגיות מושלמת היא רק אצל מלאכים.
 

o s h o 1 9 3 1

New member
אתה משהו

הבדיחה במקום !!! אתה ניראה לי יודע לנהל זוגיות אם אתה יודע ככה להביא את ההומור במקום...אתה אחלה !!!
 
שוב את טועה

זה שמישהו יודע תיאוריה עוד לא עושה אותו למבצע מושלם רוב המומחים שמרצים בסדנאות לא מסוגלים לקיים את התיאוריות שלהם בבית אז אין בהכרח שום קשר בין מה שכתבתי לבין מה שאני עושה הענין הוא שאני בהחלט משתדל להוציא את התיאוריה לפועל
 

rafagav

New member
היא כלל לא כתבה "גבר מתעלל"...

ואלי יש להם בעיות בתפיסה של הזוגיות, עת הגבר חושב (כך גן אני חשבתי בתקופות בהן היא היתה בחופשת לידה ורק אני עבדתי)..
אבל - זה לא הופך אותו למתעלל, אפילו לא נפשית...
 

rafagav

New member
כל שינוי - עשור/לידה/אבל (להבדיל)

גורם לטראומה מסויימת. זה מה יש. ועתה - צריך לעבוד על השיקום, כמו בענייני הבריאות. אז - עליכם לנסות לשוחח ביניכם או - עליכם, אני מציע, לפנות ליועץ זוגי הדבר האחרון, שיעלה בראשך, זה להיפרד. השאירי את זה לגמרי בצד. זה פתרון מאוד פשוט ונוח. אך...
רק בהתחלה. אח"כ מגלים, ש- עם 120% האנשים שתפגשי קורה אותו דבר... בהצלחה!!
 
למעלה