מהניסיון שלנו... (קצת ארוך)
אני מאוד מקווה למענכם שזו אכן קפיצת גדילה. אצלנו הבכי הבלתי פוסק נמשך כמעט שלושה חודשים. בערך בגיל שבועיים נעמי החלה לבכות ללא הפסקה בימים (בלילות היא דווקא ישנה נהדר ממש מההתחלה). ניסינו הכל - גרפווטר וגליכל (כשעוד חשבנו שזה רק גזים),טיולים ארוכים במנשא, נסיעה במכונית, תנוחת מטוס, נדנדה חשמלית, אפילו ריקודי הורה סוערים ברחבי הבית (חמי וחמותי הם חובבי ריקודי עם
) כל אחד מהדברים הללו עזר קצת, אבל אף אחד מהם לא התגלה כפתרון קסם. כשהבכי התחיל הנקתי את נעמי בצורה מרתונית (12-14 שעות ברצף) כי חשבתי שזו קפיצת גדילה. לקח לי כמעט שבועיים לקלוט שקפיצת גדילה לא נמשכת כל כך הרבה זמן, וגם לא מתרחשת רק בימים... (נעמי, כאמור, ישנה לילות רצופים). הלכנו אז לדר´ ליבוביץ´, שאיבחנה שנעמי לא אוחזת את השד כמו שצריך והראתה לי כיצד לחבר אותה בשיטה האגרסיבית. מאז שהתחלתי לחבר אותה ככה, נפתרה בעיית העלייה במשקל, שהיתה לה, אבל הבכי האינסופי לא הפסיק. (ולזכותה של דר´ ליבוביץ´ יש לציין שכאשר שאלתי אותה מה יפסיק את הבכי היא ענתה - "הגיל"). רופאי ילדים שהלכנו אליהם אמרו שהתינוקת נראית "בריאה ועירנית" ולא מצאו שום בעייה מיוחדת. בסביבות גיל חודשיים, בערך באותו הזמן בו נעמי התחילה לחייך, כמות הבכי ביממה החלה להתמעט וכשהיא הייתה בת שלושה חודשים הבנו שזה מאחורינו. עכשיו (נעמי תיכף בת חמישה חדשים) התקופה הזו נראית כמו חלום רחוק, או ליתר דיוק, סיוט שהסתיים, אבל כשחיינו בתוך זה היה מאוד מתיש ומייאש. אז גם הרגשנו, שאנחנו היחידים שיש להם תינוקת שבוכה כל כך הרבה (אם כי אמא שלי עסקה באובססיביות באיסוף סיפורים על תינוקות שבכו שלושה חודשים בלי הפסקה ואח"כ הפכו למלאכים).לפני כמה שבועות נתקלתי בפורום אחר בדיון שבו מתוארים מקרים דומים: http://www.leida.co.il/message.asp?qt=6758 ונעמי? היא בסדר גמור. אולי לא לא מלאך, אבל בהחלט ילדה מקסימה. (תמונה, קצת ישנה, מצורפת). אז זהו. אני מאוד מקווה שאצלכם מדובר באמת רק בקפיצת גדילה ולא במשהו דומה למה שעבר עלינו. בכל מקרה, את מוזמנת לכתוב לי (דרך המסרים) ואני אשמח לדבר איתך ולתמוך. חזקי ואימצי, הגר.