גארפילד בת
New member
מיואשת... ../images/Emo10.gif
שלום לכולם, אני בת 25. אני נמצאת בזוגיות כבר חצי שנה עם בחור מקסים ביותר. אחרי אין ספור של מערכות יחסים כושלות עם בחורים שעשו לי רע (אחד בגד בי, אחד השתמש בסמים ואחד פשוט שיגע לי את השכל שהוא לא יודע היכן הוא עומד) מצאתי את הנוכחי. איתו הכל קל, הוא יודע איפה הוא עומד במע' היחסים הזאת, דואג, אוהב ומתייחס אליי כמו שאף אחד אחר לא התייחס. הוא באמת ובתמים אוהב. כנ"ל גם אני. אתם בטח שואלים איפה הבעיה, נכון?! אז ככה.. הבעיה היא אצל ההורים שלי. מכיוון שלבחור עדיין אין רישיון (הוא גם בן 25 והבטיח שיעבוד על זה!!!) ורק באוקטובר הקרוב הוא מתחיל ללמוד (ואמא שלי טוענת שהתואר שלו הוא בעייתי כי יש בזה יותר מדי אנשים).. ההורים חושבים שהוא לא מספיק טוב בשבילי (ככה זה שנולדים להורים שההשכלה זה הדבר הכי חשוב להם....). כמו כן, כחודש לאחר שהתחלנו לצאת הוא פוטר מעבודותו (והיה לו תפקיד ניהולי מצויין) ורק לאחר חודשיים הצליח למצוא עבודה אז ההורים שלי קצת עיקמו את האף על הקטע של הפיטורים ועל הקטע שלקח לו חודשיים למצוא עבודה.... לעומתו, אני בת 25, עם רכב צמוד ומתחילה שנה אחרונה לסיום התואר, עובדת במקום מסודר ומרוויחה לא רע בכלל, ככה שההורים שלי חושבים שאני צריכה למצוא מישהו כזה. יש לציין שאני לא רואה שום הבדל בינו לביני. כיף לי איתו, הוא מקסים ובאמת באמת שהכל טוב בנינו. פשוט הקטע עם ההורים שלי מעצבן אותי! הם לא מפרגנים לי על הבחירה ותמיד זורקים לי הערות של "הוא ילדותי" ושאני צריכה להיפרד ממנו ולמצוא לי מישהו טוב יותר.. בנתיים אני לא מתייחסת להערות שלהם, אבל הם תמיד גורמים לי להרגשה מבאסת ולא לרצות לספר להם שום דבר שקשור אליו. ממש קשה לי!!!! אני לא רוצה להיפרד ממנו! אבל אני לא יודעת מה לעשות! אני מרגישה שההורים ממש משתלטים לי הטריטוריה הזאת שהיא צריכה להיות רק שלי!! יש למישהו רעיון מה עושים!?
שלום לכולם, אני בת 25. אני נמצאת בזוגיות כבר חצי שנה עם בחור מקסים ביותר. אחרי אין ספור של מערכות יחסים כושלות עם בחורים שעשו לי רע (אחד בגד בי, אחד השתמש בסמים ואחד פשוט שיגע לי את השכל שהוא לא יודע היכן הוא עומד) מצאתי את הנוכחי. איתו הכל קל, הוא יודע איפה הוא עומד במע' היחסים הזאת, דואג, אוהב ומתייחס אליי כמו שאף אחד אחר לא התייחס. הוא באמת ובתמים אוהב. כנ"ל גם אני. אתם בטח שואלים איפה הבעיה, נכון?! אז ככה.. הבעיה היא אצל ההורים שלי. מכיוון שלבחור עדיין אין רישיון (הוא גם בן 25 והבטיח שיעבוד על זה!!!) ורק באוקטובר הקרוב הוא מתחיל ללמוד (ואמא שלי טוענת שהתואר שלו הוא בעייתי כי יש בזה יותר מדי אנשים).. ההורים חושבים שהוא לא מספיק טוב בשבילי (ככה זה שנולדים להורים שההשכלה זה הדבר הכי חשוב להם....). כמו כן, כחודש לאחר שהתחלנו לצאת הוא פוטר מעבודותו (והיה לו תפקיד ניהולי מצויין) ורק לאחר חודשיים הצליח למצוא עבודה אז ההורים שלי קצת עיקמו את האף על הקטע של הפיטורים ועל הקטע שלקח לו חודשיים למצוא עבודה.... לעומתו, אני בת 25, עם רכב צמוד ומתחילה שנה אחרונה לסיום התואר, עובדת במקום מסודר ומרוויחה לא רע בכלל, ככה שההורים שלי חושבים שאני צריכה למצוא מישהו כזה. יש לציין שאני לא רואה שום הבדל בינו לביני. כיף לי איתו, הוא מקסים ובאמת באמת שהכל טוב בנינו. פשוט הקטע עם ההורים שלי מעצבן אותי! הם לא מפרגנים לי על הבחירה ותמיד זורקים לי הערות של "הוא ילדותי" ושאני צריכה להיפרד ממנו ולמצוא לי מישהו טוב יותר.. בנתיים אני לא מתייחסת להערות שלהם, אבל הם תמיד גורמים לי להרגשה מבאסת ולא לרצות לספר להם שום דבר שקשור אליו. ממש קשה לי!!!! אני לא רוצה להיפרד ממנו! אבל אני לא יודעת מה לעשות! אני מרגישה שההורים ממש משתלטים לי הטריטוריה הזאת שהיא צריכה להיות רק שלי!! יש למישהו רעיון מה עושים!?
