אנושי , אנושי מדי.
מטרתנו הראשונית היא לחיות טוב (ע"ע יצרים), ולהעמיד צאצאים. זה התיכנות הראשוני שלנו, פרי דורות על גבי דורות של ברירה טיבעית, וכמובן אי אפשר לעשות זאת כאשר אתה לבדך. זהו טעמו של עץ החיים. אלא שהאנשים אינם מתקימים לבד בתוך עצמם, אלא הם חלק מאיזה קהילה. לכן ברור שחלק גדול מהמשמעות של בני האדם נעוצה בזולתם, במשפחתם, בהורים וילדים, באחים ובחברים, באהובים ובאויבים. יכול להיות שאלו יהיו אנשים שמעולם לא פגשת, אנשים שמתו מאות שנים לפני שנולדת אבל בכל זאת נוגעים בך. יכול להיות שאתה חושב על אלו שטרם נולדו ולא יראו אור לפני שתסגור את עיניך בפעם האחרונה. יכול להיות שזהו ידיד דימיוני שלא קיים שנותן לך משמעות, או אולי גיבור בסיפור בדיוני או בסרט. או אולי אלו הם ידידינו הקטנים (והגדולים) שאנו מזהים בהם את עצמנו, בעלי הפרווה או הקשקשים, או אולי הנוצות והמקור, או פשוט העור. זה באמת נכון שבדידות וניכור מביאים לאובדן משמעות אבל זהו בדיוק לפי מה שכתבתי, שהמשמעות נעוצה בזה שהאור הקטן שלך אינו מאיר לבדו בחושך אלא ישנם עוד האורות של האחרים.
