מטרת החיים הרהורים

אברהם מ

New member
מטרת החיים הרהורים

לאדם המאמין באלוקים ומצוותיו מטרת החיים היא לעשות נחת רוח לבוראו ולציית להוראותיו שאלתי היא לאדם האתאיסט מה מטראתו במשך שהותו בעולם זה אם המטרה היא כל דבר זולתו הוא כגון עזרה לזולת או לבעלי חיים וכו אם כן מה היתה מטרתו אם הם אינם היו קיימים או אף אחד אינו היה נזקק לעזרתו אם מטרתו היא להגיע לסיפוקיו כגון אוכל מין וכו כמו כן מה היתה מטראתו של האדם המאמין אילו אלוקים לא היה מצווה לו כלום האם בזאת אנו שונים בבאלי חיים אחרים האם גם להם יש מטרה כלשהיא לעצמם האם יתכן שאין לנו מטרה כאן בעולם המדהים המופלא והיפה הזה
 

אברהם מ

New member
יש בדבריך כעס

ומרמור ייתכן שאני תועה אך אם יש לך דעה בעיניין אשמח לשמוע
 

bellarocks

New member
הרהורי תגובה ../images/Emo9.gif

"… אז אף אחד לא ראה את הרוח שפידרוס רדפו, אך חושבני שעתה יותר ויותר אנשים רואים אותו או קולטים נצנצים חטופים ממנו ברגעים הקשים; זהו רוח-הרפאים הקורא לעצמו שכליות, אלא שחזותו החיצונית היא חזות של אי-עקביות וחוסר –משמעות, חזות הגורמת לידי כך שהנורמליות שבפעולות היום-יום נדמות כמטורפות במקצת, משום שנטולות הן כל קשר אל דבר אחר כלשהו. זהו רוח-הרפאים של ההנחות היום-יומיות הנורמליות, הקובעות כי תכליתם העילאית של החיים, שהיא ההישארות בחיים, היא בלתי אפשרית, אולם בכל זאת היא תכליתם העילאית, ולפיכך חותרים מוחות גדולים ונאבקים לרפא מחלות למען יאריכו אנשים לחיות, אך רק משוגעים שואלים מדוע. אתה מאריך לחיות כדי להאריך לחיות; אין כל תכלית אחרת. אלה דברי הרוח…" (מתוך: "זן ואמנות אחזקת האופנוע" / רוברט מ. פירסיג) ובנוסף - תקרא את "המיתוס של סיזיפוס"/ אלבר קאמי. life's a piece of shit, when you look at it
 

bellarocks

New member
זה אומר

שאין לחיים תכלית שהיא מוגדרת מראש והיא התכלית היחידה. ומכאן - אין תכלית בכלל. הקיום הוא סתמי וארעי. לא בכדי פרויד רואה באמונה דתית באשר היא מפלט מהארעיות המפחידה והמאיימת שבקיום. להפנים את זה שאנחנו פה די סתם בסופו של דבר, זה באמת נורא מפחיד - קצת כמו לעמוד על קצה תהום עמוקה מאוד. אבל לדעתי, ואני מניחה שלדעת אנשים נוספים בפורום, זה עדיף מאשר לרמות את עצמך עם כל מיני תירוצים. בהקשר זה ישנו כמובן ז'אן פול סארטר (שגם ספריו מומלצים בחום), שדיבר הרבה על הבחירה שיש לאדם, שהיא די מאיימת. להאמין בכח עליון כלשהו - זה פשוט להתחמק בצורה מובהקת מאוד מאחריות ישירה ומחופש הבחירה של היחיד. אמנם בסופו של דבר גם אתאיסטים רבים הם לא שיא האותנטיות עלי אדמות (גם אני), אבל בכל זאת, לדעתי, זה עדיף. ואת "המיתוס של סיזיפוס" הייתי ממליצה לקרוא רק על בסיס רקע של ידע בדברים של פילוסופים אקזיסטנציאליסטיים - סארטר וקאמי הם המועדפים עלי.
 

ברינסלי

New member
האם חופש הבחירה הזה אינו נכון גם..?

לגבי בחירה אישית של כל אדם בתכלית/משמעות כלשהי לחייו? אמונה בכוח עליון היא רק אופציה אחת למילוי החיים בתוכן ובמשמעות. תכלית לא חייבת להיות קשורה לדת או אף לרעיונות "נשגבים" כלשהם, בתחום המוסר או בתחומים אחרים. ברור שאין מטרה או משמעות אחת, יחידה וברורה שנכונה עבור כולנו ושכולנו צריכים לשאוף להגשים אותה בחיינו. אבל עדיין, הקיום האנושי לא *אמור* להיות סתמי וארעי. צריך להשלים עם העובדה שהחשיבה האנושית "מתוכנתת" לחפש (או יותר נכון להמציא) משמעות/ייעוד, ברמה כזו או אחרת, לכל דבר שקיים ונקלט על ידיה. איך שאני רואה את זה, הדבר החשוב הוא לנתק את הקישור המיידי של משמעות או תכלית כזו עם רעיון הדת, ועם המחוייבות המרכזית שלנו עלי אדמות להשביע את רצונו של "בורא" חיצוני שמתגמל אותנו בהתאם להצלחתנו. משמעות החיים שלי נתונה לבחירתי בכל רגע ורגע. מטרת החיים יכולה להיות כל דבר שאני בוחר בו לשמש כמטרה כזו *בשבילי*, וגם הבחירה הזו יכולה וצריכה להשתנות מזמן לזמן, בהתאם למה שאני רוצה מעצמי בכל רגע נתון.
 

bellarocks

New member
מסכימה ולא מסכימה

אני לא יודעת עד כמה זה נכון לדבר על צורה כלשהי שבה החשיבה האנושית מתוכנתת לפעול. להגיד שהאדם "מתוכנת" לפעול באופן מסויים זה די דומה ללכסות תופעות תמוהות בהסבר כללי ומתחמק - מעין: -"למה?" -"ככה!". יחד עם זאת, המון אנשים משתמשים בטיעון הזה, ולדעתי, זה בגלל תחושת הצורך האמיתי ליצוק איזושהי משמעות ואיזשהו תוכן לריק היומיומי. ובצדק. כמו שכתבתי קודם, ההתמודדות עם הריקנות והארעיות היא קשה עד בלתי אפשרית. ואני מסכימה איתך שאנשים בוחרים משמעות לחייהם, ומן הסתם, זו זכותם המלאה לעשות זאת. בהקשר זה אגיד, שמבחינתי, כל עוד האדם יודע שאותה משמעות / תכלית שבחר לחייו היא משהו שהוא בחר, ולא משהו שנגזר עליו ושאין עליו עוררין - כבר טוב. אמנם אדם יכול לבחור גם באמונה דתית כלשהי כמשמעות לחייו, אבל זה כמו לוותר על הבחירה החופשית שיש לאדם באופן אינהרנטי. בעוד אדם שבוחר לראות, למשל, את המשמעות לחייו בגידול ילדיו או בעיסוק כלשהו, מודע לזה שכך בחר, והוא חש מידת אוטונומיה שמגולמת בבחירה זו, האדם הדתי (לא תמיד, אך לרוב) יאבד במוקדם או במאוחר את התחושה הזו ובמקומה ישאב את החלטותיו ו"בחירותיו" מהכח העליון. אך, כאמור, גם אני חושבת שעדיפה כבילה עצמית לחברה ולנורמות שלה, מאשר לאל, לפסל, או כל דבר מסוג זה.
 

אברהם מ

New member
האם כשאני רואה מיקסר

אני צריך לחפש או להמציא למה הוא קיים או מה מטרתו האם כשאני רואה מכשיר טלויזיה אני צריך ללחפש או להמציא את מטרתו למה שאני אם עצמי אצטרך לומר שאני אצטרך להמציא את סבת קיומי כאן או שאחשוב כאתאיסת שאני המכשיר המורכב והמופלא שאני צריך לשמור עליו בכל רגע ולמנוע ממנו בכח דברים שיכולים לקצר את חייו שאני אחשוב שאין לי מטרה מוגדרת האם זה הגיוני נ.ב. אין ברצוני להתנגח אלה רק לחלוק בהיהוריולנסות אולי להעזר בדעתם של אחרים
 

preacher

New member
זה עניין של דעה

התשובה שלי לכל השאלות: אין מטרה, אין תכנון, אין סיבה. אני לא מרגיש שיש תכנו או סיבה. אתה כאמור מרגיש שיש. זה פשוט... הרגשה אישית כזו. אם זה הגיוני או לא? וולאק לא יודע. גם הגיון זה דבר אישי, כנראה. העולם הוא לא הוכחה בגאומטריה עם טיעונים ונימוקים.
 
מה משחק המילים הזה

"המטרה של המיקסר"??? הייתה מטרה פשוטה לאנשים שהמציאו את המיקסר, לאנשים המייצרים אותו, לאנשים המוכרים אותו, לאנשים הקונים אותו, לאנשים המשתמשים בו. אבל למיקסר עצמו? זו הלצה? ההשוואה שלך עם מיקסר אולי נראית לך הגיונית. אולי נראה לך הגיוני שמישהו-משהו עשה אותך, בדיוק כמו שאנשים עושים מיקסר, למטרה מסויימת שלו. אפילו אם לך זה נראה הגיוני, אז פשוט לא ניסחתָ טוב את ההרהור שלך: לא התכוונתָ למטרה של האדם, אלא למטרה של מי שעשה אותו. והערה נוספת: מה אם כך מותר האדם על הבהמה, שרמזתָ עליו בהודעת הראש? הרי גם את בעלי החיים האחרים עשה אותו מי שעשה אותנו, וכמו המיקסר, גם בבריאתם הייתה לו מטרה מסויימת.
 

L7

New member
המצאת המיקסר כמו המצאת הדת.

צורך אנושי גרם להמצאת המיקסר צורך אנושי גרם להמצאת אלוהים והדת. שניהם מעשה ידי אדם.
 

L7

New member
המצאת המיקסר כמו המצאת הדת

צורך אנושי גרם להמצאת המיקסר צורך אנושי גרם להמצאת אלוהים והדת. שניהם מעשה ידי אדם
 

אברהם מ

New member
קראתי אתמול את

המיתוס של סיזיפוס על עיניין האבסורד והתאבדות והספר השפיע עלי נפשית לרעה . כנראה שאני במצב נפשי לא חזק במיוחד .בתקופה זו של חיפוש עצמי רוחני. לעומת זאת הספר השני זן ואמנות האופנוע הוא ספר יותר קל ואקרא אותו תודה רבה לך
 

bellarocks

New member
המלצתי

לפני כן לקרוא את "המיתוס של סיזיפוס" אחרי שיש רקע מסויים בהגות אקזיסטנציאליסטית. מה גם, שאני לא יודעת כמה זה אפקטיבי "לבלוע" את הספר ולקרוא אותו ביום אחד. נקודת מבוא טובה מהווה הספר - "מבוא לפילוסופיות הקיום" / יעקב גולומב. בכל זאת, יוזמה ברוכה, כמובן
. ו"זן ואמנות אחזקת האופנוע" נהדר, אם כי לא סיימתי אותו כשקראתי... תהנה!
 

L7

New member
דת מהווה חיזוק לבעלי מצב נפשי רעוע

כדאי לך לשקול ברצינות חזרה בתשובה.
 
למעלה