מטרה לתרגול
האם יש מטרה לתרגול שלי ? האם מטרה היא נחוצה ?
התשובה המיידית של כל מי שתופס את עצמו כ"מבין במדיטציה" היא לומר שלא צריך שום מטרה , שמטרה באה מהמיינד ושכל מה שצריך זה להוות את מה שאנחנו כבר .
אם בהמשך לזה אני אשאל אם אפשר לקחת את "להוות את מה שאנחנו כבר" בתור מטרה - אז התשובה תהיה לא מהדהד מסיבות שאין צורך לפרט אותן .
אבל עדיין יש תקווה ... אולי אי אפשר לקחת בתור מטרה את ההוויה עצמה כי זה הכי אנטי-טזה לno-mind אבל אולי כן אפשר לקחת מטרות אחרות שאיתן המיינד ישרת תפקיד מועיל שאכן יובילו אותנו להוויה באופן עקיף ואם נחשוב על זה נגיע למסקנה שאין כל דרך אחרת מלבד אותן דרכים עקיפות .
לעבוד במנטאליות של דרכים עקיפות זה שונה לחלוטין מעבודה במנטאליות של דרכים ישירות שלרוב נידונה לכישלון .
למשל התבוננות עצמית זה סוג של תרגול עקיף מפני שזה מתחיל מהמיינד , מאיזה שהיא החלטה לתרגל את ההתבוננות הזאת . והרבה פעמים נגלה שגם אחרי שהגענו להחלטה כזאת אנחנו לא מצליחים לצאת מהמיינד שזאת התבוננות רבת ערך שיש להוקיר ולהעריך ואז יכולה להשאל שאלה נוספת .. מה בנו מתבונן בזה שגם אחרי שהגענו להחלטה להתבונן עדיין לא הצלחנו להמלט מהמיינד ?
רגעים שכאלה תמיד ילוו במאבק פנימי בין השינה לעירות ובייחוד ברגעים האלה כדאי לשאול - מה היא המטרה שלי ?
ולהתבונן
מה בי מתוח? מה אני מרגיש ? לא לפחד להכנס לתוך השינה , להיות מודע לה ולהיבטים התפקודיים השונים שלה - לאופן שבו אנחנו חושבים , לאופן שבו אנחנו חשים .
התבוננות רבת ערך במיוחד שהבחנתי בה היא האופן שבו התפקודים משבשים את הפעילות אחד של השני .
*סביב מה התפקודים שלנו פועלים ? מי מפעיל אותם ? תחת איזה תנאים הם יכולים לפעול בהרמוניה ?
האם יש מטרה לתרגול שלי ? האם מטרה היא נחוצה ?
התשובה המיידית של כל מי שתופס את עצמו כ"מבין במדיטציה" היא לומר שלא צריך שום מטרה , שמטרה באה מהמיינד ושכל מה שצריך זה להוות את מה שאנחנו כבר .
אם בהמשך לזה אני אשאל אם אפשר לקחת את "להוות את מה שאנחנו כבר" בתור מטרה - אז התשובה תהיה לא מהדהד מסיבות שאין צורך לפרט אותן .
אבל עדיין יש תקווה ... אולי אי אפשר לקחת בתור מטרה את ההוויה עצמה כי זה הכי אנטי-טזה לno-mind אבל אולי כן אפשר לקחת מטרות אחרות שאיתן המיינד ישרת תפקיד מועיל שאכן יובילו אותנו להוויה באופן עקיף ואם נחשוב על זה נגיע למסקנה שאין כל דרך אחרת מלבד אותן דרכים עקיפות .
לעבוד במנטאליות של דרכים עקיפות זה שונה לחלוטין מעבודה במנטאליות של דרכים ישירות שלרוב נידונה לכישלון .
למשל התבוננות עצמית זה סוג של תרגול עקיף מפני שזה מתחיל מהמיינד , מאיזה שהיא החלטה לתרגל את ההתבוננות הזאת . והרבה פעמים נגלה שגם אחרי שהגענו להחלטה כזאת אנחנו לא מצליחים לצאת מהמיינד שזאת התבוננות רבת ערך שיש להוקיר ולהעריך ואז יכולה להשאל שאלה נוספת .. מה בנו מתבונן בזה שגם אחרי שהגענו להחלטה להתבונן עדיין לא הצלחנו להמלט מהמיינד ?
רגעים שכאלה תמיד ילוו במאבק פנימי בין השינה לעירות ובייחוד ברגעים האלה כדאי לשאול - מה היא המטרה שלי ?
ולהתבונן
מה בי מתוח? מה אני מרגיש ? לא לפחד להכנס לתוך השינה , להיות מודע לה ולהיבטים התפקודיים השונים שלה - לאופן שבו אנחנו חושבים , לאופן שבו אנחנו חשים .
התבוננות רבת ערך במיוחד שהבחנתי בה היא האופן שבו התפקודים משבשים את הפעילות אחד של השני .
*סביב מה התפקודים שלנו פועלים ? מי מפעיל אותם ? תחת איזה תנאים הם יכולים לפעול בהרמוניה ?
