מטפלת בדיכי

מטפלת בדיכי

לפני מס' ימים החלפתי טיפול עם ידידה מקסימה-קולגה לעיסוי. אחת שהולך לה יפה ודי מצליחה. בפירסומים היא מזמינה מחייכת ואנרגטית. אבל-איך שפתחה לי הדלת ראיתי בעינייה שמשהו לא טוב עובר עלייה. הודתה שבסטרס גדול עקב מצב כלכלי, בעיות משפחתיות ועוד וגם-שחוקה. הרגשתי זאת גם בטיפול עצמו..

גם בביקור האחרון שלי בסניף קופ'ח לפני כחודש שם טיפלתי לפני שנים-ראיתי מטפלים שחוקים מה'סרט נע' ,שפופים ובלי ברק בעיניים. מודה שגם לי היו תקופות קצרות כאלו שם.

לדעתך מטפל/ת יכול/ה להיות בדיכי/דיכאון/שחוק/עייף נפשית ועדיין לתת טיפול איכותי(?) ללקוח/ה? כי בכ'ז צריכה להתפרנס..
 

0 אור 0

New member
שאלה חשובה מאד


אנשים רבים שמכירים אותי מהכיוון של רפואה משלימה לא מבינים למה בחרתי שלא להתפרנס מהתחום באופן מלא,
והשאלה שאתה מעלה בדיוק קולעת לסיבה המרכזית לכך.
אחרי שנים של טיפולים במינון נמוך במקביל לעבודה במחשבים, הגדלתי במשך תקופה מסויימת את המינון ל(כמעט ) יום מלא.
מצאתי את עצמי הרבה פעמים מתפשרת על להמשיך עם מטופלים שלא הייתי רוצה לטפל בהם (טיפול מזדמן בעיסוי שהפך להיות פתאום מרכיב מרכזי בסל הטיפולים שלי), מתאמת מספר טיפולים רב ליום - שזה לא נורא לזמן קצר, אבל ברור לי שיוצר שחיקה באיכות הטיפול אם זה קורה באופן רצוף ויומיומי,
ראיתי גם מטפלים אחרים במעגל הזה.
הדרך שלי להתמודד ולתת בכל זאת את כל הנשמה בטיפול , היתה הקפדה על הטיהור במים ובכמה נשימות בין מטפל למטופל,
על הפסקה לאחר מטופלים "קשים" (אנשים טעונים מאד רגשית או אנרגטית),
ועל חיבור לאדמה בתחילת טיפול ובמהלך טיפול אם יש נפילה.,
למרות שהרגשתי שהצלחתי לתת איכות גבוהה לכל אחד, זה עלה לי במחיר לא פשוט , שבגללו גם בחרתי לחזור להתנהלות הקודמת של עבודה + טיפולים, ומטפלת בפחות אנשים אבל כל אחד מקבל את ה 200% שלו
 

טאוֹ

New member
כולנו חכמים, נבונים ויודעים את התורה

ולעתים קרובות מדי שוכחים כנראה ליישם אותה בעצמנו, למרות שהידע שאנו משתפים עם זולתנו, כבר נמצא ברשותנו. אני לא חושב שיש מטפל מנוסה שלא עבר במקומות האלה, וזה מתייחס גם לשחיקה שתיארת וגם להיבטים ולהרגלים אחרים (תזונה מאוזנת ובריאה, פעילות גופנית עקבית וכדומה). השאלה "מי יטפל במטפל?", עולה אצלי לעתים כשאני משוחח עם מטפלים אחרים או עם עצמי במראה. איכשהו זה נראה לי קושי מובהק יותר אצל מטפלים במגע, אבל אני חושב שזה תקף לכל מטפל. גם פסיכולוג לא-קשוב לא ייתן מענה הולם למטופל שלו. אנחנו לא יכולים ולא רוצים להיות טכנאים.

כמובן שצריך להתפרנס, אבל יש הרבה גוונים בין הקצה האוטופי של מטפל נמרץ שמטפל בלי הפסקה ושומר על חיוניות גבוהה לבין הקצה הלא רצוי של מטפל שחוק ושפוף שמטפל בעל כורחו כדי להתפרנס. קרה לי מספר פעמים שביטלתי טיפולים בגלל שלא הרגשתי טוב, בגלל אירוע כזה או אחר שהתקשיתי להניח בצד ולטפל באופן ראוי. למחלה של ממש אני לא מתייחס, כי מובן מאליו בעיניי לא לטפל כשאתה עם שפעת, לדוגמה. אני מתייחס לדיכאון ולעייפות הנפשית הקשה שאתה מתאר, ומבחין בינם לבין דכדכת או מצב-רוח חולף. לפעמים זו בפירוש הזדמנות להתעלות מעל עייפות או "דיכי", כלשונך, ולטפל. ולא רק בגלל הפרנסה.

אני חושב שזה קל יותר למי שלא עובד בסרט נע. באידיאל שלי אני מטפל מבוקר ועד ערב מדי יום, אבל לאידיאל הזה אין שום אחיזה במציאות. ארבעה טיפולים ביום זה הרבה יותר מציאותי עבורי, וגם זה לא מדי יום. יותר מזה יתחיל להיות לי קשה וזה עשוי לפגוע בטיפולים שלי ובי עצמי. יש לי חבר שהתחיל לעבוד לפני חצי שנה בקופת חולים "מכבי", הוא מטפל מעל לעשר שנים ובחר לא לעבוד שם יותר מיומיים בשבוע, כדי לא להישחק. אם זה חד-פעמי זה בסדר; במתחמי טיפול בפסטיבלים ובימי טיפולים בצפון ובדרום (כמו זה) נתתי טיפולים רבים ביום, אבל התנהלות כזאת דרך-קבע זה משהו אחר לגמרי.

לי אישית היתה התנסות יוצאת-דופן בכל הסיפור הזה של טיפול בקופ"ח, כשלפני מספר שנים החלטתי ללכת להתנסות בטיפול שיאצו דרך קופ"ח. אחרי כמה דקות המטפלת נעצרה, שמטה את ידיה, בהתה באוויר ואמרה חלושות, "אני מצטערת, אני פשוט לא יכולה להמשיך". היא היתה באפיסת כוחות מוחלטת. בשארית הזמן שנותר לטיפול, אני טיפלתי בה. כשדיברתי איתה מאוחר יותר, היא סיפרה לי שהיא החליטה לעבוד יום אחד פחות בקופ"ח.

דוגמה שונה שאני נזכר בה כעת מתייחסת למטפל הקבוע שלי ברפואה סינית, שאמר לי באחד המפגשים שהוא לא מתכוון לגבות כסף על הטיפול. כששאלתי למה, הוא ענה שהטיפול הקודם שלו היה ממש גרוע. אני לא הבחנתי בזה - שכבתי כהרגלי בעיניים עצומות, קיבלתי את המחטים ונמנמתי בשלווה במשך כעשרים דקות. אבל הוא התעקש שהוא "לא היה שם" בזמן הטיפול.

אז אם אני חוזר לראשית דבריי, נראה לי שאחד המפתחות כאן הוא מניעה, כלומר לנסות להימנע במידת האפשר מלהגיע בכלל למצב כזה של שחיקה נפשית ועייפות שנובעות מעבודה אינטנסיבית ומחוסר במספיק דברים שממלאים את המצברים. לקבל טיפולים, לאכול נכון, לנוח מספיק ובאופן כללי להזין את עצמנו ככל יכולתנו בדברים שמרימים אותנו. זו לפחות הכוונה, וברור שהמציאות שאנו מכירים לא תמיד זוהרת באופן כזה כמו אותם פרסומים של הידידה שלך. אז כשאנחנו בכל זאת מתחילים להישחק, כדאי מאד לקחת הפסקה איך וכמה שאפשר, להתרענן ולבדוק אם אפשר לעשות את הדברים אחרת. כי גם אם המניע שלנו הוא הרצון לתת, לטפל ולעזור, וגם אם המניע הוא הרצון להתפרנס, התוצרת שאנו נותנים כשאנו ירודים כל כך גם היא ירודה, ובמוקדם או במאוחר זה יפגע בנו ובמניע שלנו.
 
בטיפול נכון המטפל חשוב יותר מהמטופל

ולכן חשוב לשים דגש רב על מקום המטפל בלימודים ואח"כ בעבודה.
ז.א.ללמוד כיצד לשמור על עצמו, שמירה הכוללת תחומים שונים
החל מיציבה והמשך במודעות לגבולות- מניעת "התערבבות" (פיזית/רגשית/אנרגטית/אחרת), קצב העבודה ועוד.

מטפל שיודע להפריד ולמנוע "התערבבות", יכול לתת טיפול נכון גם כשאינו במיטבו

ה
 
אכן תשובות נהדרות. ביחוד טאו שהרחיב וגרם לי

להיזכר בכמה קטעים מתסכלים (ויש גם מרגשים) מעבודתי אז בקופ'ח..
בהתחלה כטירון נלהב עבדתי 4 משמרות ולעיתים החלפתי אחרים. בהמשך ירדתי ל3 פעם בשבוע וכשביקשתי לרדת ל2 בשבוע-נגמר ה'רומן' עם הקופה.
היו משמרות שטיפלתי בעשרה איש בקלות ובכיף והיו כאלו שבשלב מסויים הרגשתי כזונה-מכונה.
בסוף זו שאלה של מינון, כימיה ובאיזה צד אנרגטי קמת..
ויצא לי לטפל גם בפסיכולוגיות ופסיכיאטר שבעצמם היו בסטרס גדול ושחיקה..
לפעמים צריך פשוט הפסקה,מנוחה,חופשה ולא להישאב למירוץ אחר הכסף/פרנסה.
אמש היה לי יום לא קל-מלוויה קשה, ביקור בביה'ח ועוד ובאופן נדיר דחיתי טיפול ליום אחר.
 

ינוקא1

New member


בהתחלה לא הייתי יודע האם מי שאומר לי "תטפל אפילו שאין לך מצב רוח" , זה היצר הרע או היצר הטוב.
היום אני יודע שזה בדרך כלל היצר הרע.


אך אין ספק שהכסף , הפרנסה , המחויבויות וכו' וכו' זה פיתוי גדול.
 
לא בהכרח

מתן טיפול או נתינה כלשהיא יכולים לחזק.
אם לא תחשוב רק על עצמך, "כמה אני מסכן/אין לי מצב רוח/חשק", אלא "כמה המטופל/ המקבל, יכול להנות ממה שיש לך לתת" התוצאה תהיה שונה.
גם "מצב הרוח" ישתנה, גם ההרגשה וכמובן איכות הטיפול.

וזה בדיוק ההיפך מהיצר הרע, זה להתמקד ביצר הטוב.
 
צודקת! כשאני מטפל בחדש/ה-אני פורח.אפילו

אם מדובר על שעה מאוחרת מאוד (אמש סיימתי כמעט בחצות..)
רק שיהיה תמיד/הרבה למי לתת/לטפל..
 

הילהל

New member
באמת שאלה מרתקת

מודה לך שהעלית אותה
מעניין לקרוא את התשובות
 
מחוייבות

לכולנו יש עליות וירידות בחיים, לעסוק במקצוע הזה, ככל מקצוע אחר, יכול להפוך גם למקור של דאגות (פרנסה, הצלחה) או לעומס שאנחנו לוקחים על עצמנו מתוך עבודה עם אנשים בעלי קשיים ומכאובים. זה טבעי לחלוטין אבל דורש התייחסות.

מצב הרוח שלנו ורמת האנרגיה הפיזית שלנו הם המשאבים החשובים והיקרים ביותר לנו. הם גם קובעים את מידת הצלחתנו. אני אישית לא הייתי רוצה להיות מטופל על ידי מישהו שמצב רוחו ירוד וניכר בו שהוא עסוק בבעיות של עצמו יותר מאשר הוא שם לב אליי כקליינט. כל אחד מאיתנו נמצא במהלכו של מסע אישי משלו אבל כשנכנסים לחדר העבודה ישנה מחויבות להיות בשיאך ולשים בצד את העניינים שלך.

אם אתה נקלע למשבר או מצב רוח ירוד שמשפיע עלייך ונמשך זמן, פשוט טפל בעצמך. בדוק מה מוריד אותך וזכור שבחרת במקצוע שהמהות שלו היא שמה שיש לך להעניק חשוב יותר ממך ומהעניינים הפרטיים שלך. אנשים באים אלינו מתוך תקווה להחלים ומשקיעים כסף וזמן - זה מחייב אותנו להיות במיטבנו כפי שאנחנו מצפים לתמורה הטובה ביותר להשקעות שלנו.

אני אישית עוד לא ראיתי מטפל מדוכא שמצליח. לא נראה לי שיש דבר כזה

כל טוב
בועז
 
למעלה