מטמורפוזה, פרק מספר 28
פרק מספר 28 "הדבר יגרום לשינוי בלתי הפיך של כל מה שקוראים לו הגזע האנושי" אומר פרופסור לוי. "האם יש לנו סיבות טובות להיות כה גאה בגזע האנושי הזה?" אני מחייך חיוך מר "על עוולותיו, חמדנותו, יצר ההרס שלו וטירוף המלחמה שבו?". ראש הממשלה מזדרז להשיב. "יש אכן סיבות שליליות אך מה עם הטובות? המוסיקה, הדת, הפילוסופיה והאומנויות? האהבה? מה עם האהבה?" "אלה יישארו גם בעולם החדש. לא ייגרע מהמין האנושי מאומה" אני מביט לעיניו של ראש הממשלה. כאן מתערב הקצין ובזלזול מופגן אומר לי. "מאיפה לך שבעוד דור או שניים לא נהפוך כולנו לקרפדות סגולות? או אולי למקקים גדולים? אין לנו שום שליטה על כך. אולי זו מזימה שטנית?" אני לא יכול שלא לגחך. "אם הם היו רוצים לפגוע בנו או להשתלט עלינו הם היו עושים זאת בלי שנדע על כך אפילו, אבל הם באים ופונים אלינו בצורה רשמית, הוגנת ומוסרית". כאן מתערב הרב הראשי. "אם יורשה לי לומר, אדם נברא בצלם אלוקים. אין לנו שום זכות לשנות את עצמנו. הדבר מנוגד ליסודות אמונתנו העמוקים ביותר. אם עלינו להיכחד אז זה גורלנו אלא אם בהתגלות אלוקית יבוא הקדוש ברוך הוא בעצמו להציל אותנו או אם האנושות תמצא את הפתרון, כמו שידעה עד היום, לטהר את האטמוספירה, לאפשר למין האנושי להישרד על כדור הארץ גם נוכח המחסור ההולך וגדל בחמצן". אני תוקף אותו כי הוא מרגיז אותי. "מאיפה לך כבוד הרב שהחוצנים הללו לא באו ´כהתגלות האלוהית´ שעליה אתה מדבר? הרי אנחנו רגע אחד לפני הכליה?" ראש הממשלה מהרהר בקול רם. "האם ניתן לתת לאנשים תרופה בלי ליידע אותם מה החומר הזה בדיוק? מעין חיסון המוני?" אני מזדעזע מעצם המחשבה. "חס וחלילה. פעולת ההטמעה תהיה טובה רק אם היא תבוא בצורה רצונית ולא כפויה, תוך הקפדה על האמת ובלי להוביל את האנשים בכחש. המוסר של החוצנים הללו גבוה מאוד. הם הבהירו לי כי אי עמידה בתנאים אלה תגרום לתוצאות חמורות מאוד". הקצין עדיין מדבר בבוז מצלצל. "איני יכול לערוב לתוצאות המעשה. התוצאה עשויה להיות בלתי הפיכה. אנו יכולים לדעת את האמת רק על פני כמה דורות. הסיכון שאנו לוקחים על עצמנו גדול מידי". "בשביל זה יש לכם אותי, את רחל ואת תומר" אני משיב לו. "תבדקו אותנו, תעקבו אחרינו. אתם הרי יודעים שהמדענים כולם מאוחדים בדיעה שבתוך לא יותר מעשר עד עשרים שנה תיכחד האנושות כולה בזיהום שהיא עצמה יצרה והמצב מחמיר מיום ליום! אנחנו נהיה שפני הניסיון שלכם". פניהם של ראש הממשלה, פרופסור לוי, הרב הראשי והקצין מביטות בי בריכוז רב. "אין ספק שזו הצעה מדהימה אך השאלה האם האנשים ברחוב מסוגלים לקבל זאת? לעכל את הרעיון שהם לא יהיו יותר ´אנשים´ במובן המקובל?" שואל אותי ראש הממשלה. "דווקא האנשים הקטנים ברחוב, יהיו מוכנים לכך" אני מציץ עמוק בעיניו של ראש הממשלה. "אני יודע כי אני טיפלתי ומטפל בילדיהם הגוססים, כבוד ראש הממשלה. ילדיהם שוכבים בבתי החולים ונאבקים על כל נשימה ומתים כמו זבובים. מה אתה חושב שאנשים יתנו תמורת הזכות, תמורת הידיעה כי ילדיהם יוכלו להמשיך לחיות בעולם בריא באמת?" אני משתתק לרגע, ונושם אוויר. "הם יתנו הכל, ובאהבה". הרב מתערב. "זהו רעיון שטני של ממש. מישהו זר שישתלט על גופינו ונשמותינו?" "מה כל כך שטני בשיתוף פעולה בין מינים שונים הנמצאים על סף הכחדה? הרי החוצנים עצמם נותנים לנו הרבה יותר משהם מקבלים. והם לא באים אלינו בכפייה. הם מבקשים בכבוד את הסכמתנו תוך מתן תשורות מדהימות למין האנושי. מה יותר מוסרי מכך?" זעמי הולך וגואה. "אולי חוסר היכולת שלך להיאבק באמונות ובדעות הקדומות שלך?" אני תוקף את הרב. פרופסור לוי גוער בי. "אל תעביר את הויכוח לפסים אישיים בבקשה". "אני, רחל ותומר לא מרגישים כי אנו שונים ממה שהיינו קודם". Thats all folks לאתר אקטואליה בתפוז: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/anashim.asp?id=54 לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com
פרק מספר 28 "הדבר יגרום לשינוי בלתי הפיך של כל מה שקוראים לו הגזע האנושי" אומר פרופסור לוי. "האם יש לנו סיבות טובות להיות כה גאה בגזע האנושי הזה?" אני מחייך חיוך מר "על עוולותיו, חמדנותו, יצר ההרס שלו וטירוף המלחמה שבו?". ראש הממשלה מזדרז להשיב. "יש אכן סיבות שליליות אך מה עם הטובות? המוסיקה, הדת, הפילוסופיה והאומנויות? האהבה? מה עם האהבה?" "אלה יישארו גם בעולם החדש. לא ייגרע מהמין האנושי מאומה" אני מביט לעיניו של ראש הממשלה. כאן מתערב הקצין ובזלזול מופגן אומר לי. "מאיפה לך שבעוד דור או שניים לא נהפוך כולנו לקרפדות סגולות? או אולי למקקים גדולים? אין לנו שום שליטה על כך. אולי זו מזימה שטנית?" אני לא יכול שלא לגחך. "אם הם היו רוצים לפגוע בנו או להשתלט עלינו הם היו עושים זאת בלי שנדע על כך אפילו, אבל הם באים ופונים אלינו בצורה רשמית, הוגנת ומוסרית". כאן מתערב הרב הראשי. "אם יורשה לי לומר, אדם נברא בצלם אלוקים. אין לנו שום זכות לשנות את עצמנו. הדבר מנוגד ליסודות אמונתנו העמוקים ביותר. אם עלינו להיכחד אז זה גורלנו אלא אם בהתגלות אלוקית יבוא הקדוש ברוך הוא בעצמו להציל אותנו או אם האנושות תמצא את הפתרון, כמו שידעה עד היום, לטהר את האטמוספירה, לאפשר למין האנושי להישרד על כדור הארץ גם נוכח המחסור ההולך וגדל בחמצן". אני תוקף אותו כי הוא מרגיז אותי. "מאיפה לך כבוד הרב שהחוצנים הללו לא באו ´כהתגלות האלוהית´ שעליה אתה מדבר? הרי אנחנו רגע אחד לפני הכליה?" ראש הממשלה מהרהר בקול רם. "האם ניתן לתת לאנשים תרופה בלי ליידע אותם מה החומר הזה בדיוק? מעין חיסון המוני?" אני מזדעזע מעצם המחשבה. "חס וחלילה. פעולת ההטמעה תהיה טובה רק אם היא תבוא בצורה רצונית ולא כפויה, תוך הקפדה על האמת ובלי להוביל את האנשים בכחש. המוסר של החוצנים הללו גבוה מאוד. הם הבהירו לי כי אי עמידה בתנאים אלה תגרום לתוצאות חמורות מאוד". הקצין עדיין מדבר בבוז מצלצל. "איני יכול לערוב לתוצאות המעשה. התוצאה עשויה להיות בלתי הפיכה. אנו יכולים לדעת את האמת רק על פני כמה דורות. הסיכון שאנו לוקחים על עצמנו גדול מידי". "בשביל זה יש לכם אותי, את רחל ואת תומר" אני משיב לו. "תבדקו אותנו, תעקבו אחרינו. אתם הרי יודעים שהמדענים כולם מאוחדים בדיעה שבתוך לא יותר מעשר עד עשרים שנה תיכחד האנושות כולה בזיהום שהיא עצמה יצרה והמצב מחמיר מיום ליום! אנחנו נהיה שפני הניסיון שלכם". פניהם של ראש הממשלה, פרופסור לוי, הרב הראשי והקצין מביטות בי בריכוז רב. "אין ספק שזו הצעה מדהימה אך השאלה האם האנשים ברחוב מסוגלים לקבל זאת? לעכל את הרעיון שהם לא יהיו יותר ´אנשים´ במובן המקובל?" שואל אותי ראש הממשלה. "דווקא האנשים הקטנים ברחוב, יהיו מוכנים לכך" אני מציץ עמוק בעיניו של ראש הממשלה. "אני יודע כי אני טיפלתי ומטפל בילדיהם הגוססים, כבוד ראש הממשלה. ילדיהם שוכבים בבתי החולים ונאבקים על כל נשימה ומתים כמו זבובים. מה אתה חושב שאנשים יתנו תמורת הזכות, תמורת הידיעה כי ילדיהם יוכלו להמשיך לחיות בעולם בריא באמת?" אני משתתק לרגע, ונושם אוויר. "הם יתנו הכל, ובאהבה". הרב מתערב. "זהו רעיון שטני של ממש. מישהו זר שישתלט על גופינו ונשמותינו?" "מה כל כך שטני בשיתוף פעולה בין מינים שונים הנמצאים על סף הכחדה? הרי החוצנים עצמם נותנים לנו הרבה יותר משהם מקבלים. והם לא באים אלינו בכפייה. הם מבקשים בכבוד את הסכמתנו תוך מתן תשורות מדהימות למין האנושי. מה יותר מוסרי מכך?" זעמי הולך וגואה. "אולי חוסר היכולת שלך להיאבק באמונות ובדעות הקדומות שלך?" אני תוקף את הרב. פרופסור לוי גוער בי. "אל תעביר את הויכוח לפסים אישיים בבקשה". "אני, רחל ותומר לא מרגישים כי אנו שונים ממה שהיינו קודם". Thats all folks לאתר אקטואליה בתפוז: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/anashim.asp?id=54 לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com