מטמורפוזה, פרק מספר 20
פרק מספר 20 בעוד אנו עומדים חבוקים, בחדרון העלוב שבקצה החניון הנטוש, נשמע לפתע רעש של צעדים וגרירת רגליים בכל רחבי החניון. מולנו מופיעים בפתח החדרון שני זקנים. הם נכנסים לאיטם, הדלת נסגרת אחריהם מעצמה כשהם מתקרבים לעברנו. אחד הזקנים אומר לנו "שלום יעקב, שלום רחל". אני מזהה פרצוף מוכר ואז נזכר, הזקנים הללו ישבו עמנו בפינת קרון הרכבת בעת שנסענו היום אחר הצהריים למרכז העיר. כבר אז חשתי במשהו מוזר במבטם בי. "שלום" אני ממלמל. הזקן השני פונה אלי בקול רך. "יעקב, האם אתה יודע מי אנחנו?" "אני מניח שאתם זה ´הם´". הזקן הראשון מחייך אלי. "אני מוכרח להחמיא לך על התושייה ועל מקום המחבוא שמצאת. אנו רוצים לדבר איתך על השליחות שלך. זוהי שליחות חשובה ביותר לנו ולכם, הגזע האנושי". אני שותק, המום. מה לעזאזל הזקנים רוצים ממני? "אנו גזע עתיק יומין בן מאות מיליוני שנים. את שתיים עשר מיליוני השנים האחרונות העברנו בחלל, בספינות חלל פרי הטכנולוגיה הייחודית של הגזע שלנו, אחת מהטכנולוגיות המזהירות ביותר ביקום כולו. הגזע שלנו עתיר תהילה ושבע הישגים. הישגים טכנולוגיים ומתמטיים, מיפוי מאות מיליוני כוכבים על מחצביהם, ידע מפליג על תרבויות וגזעים ברחבי הגלקסיות. הישגים של אומנויות נעלות והשגת אושר מוחלט בצד שיטות שלטון אופטימליות". הזקן השני מניף את ידיו ותמונת הולוגרמה זוהרת ומהממת מופיעה לעינינו בחלל החדרון. על רקע הכוכבים, צי בן אלפי ספינות חלל. במרכז התמונה מופיע ביניהם כדור הארץ. הזקן הראשון ממשיך לדבר. "במרוצת מאות מיליוני השנים הלך ואיבד גזענו את כושר הפרייתו. נכון להיום התרבותנו כמעט ונעצרה כליל. המצב הזה ציער אותנו עד מאוד אולם לא הצלחנו למצוא לכך כל פתרון רפואי או גנטי על אף כל מאמצינו. ככל הנראה ההזדקנות הגיעה גם אלינו. לפיכך, לפני כ12 מליון שנים יצאנו כולנו אל החלל העמוק בתקווה למצוא את הפתרון האופטימלי לזקנתנו, כדי למנוע את הכחדות הגזע שלנו". הזקן השני פותח את דלת החדרון הסגורה. הוא מורה לנו בידו לצאת לפתח החדרון. אנו ניגשים לדלת החדרון. החניון מבהיק באור חזק ודחוס באלפי זקנים, כולם גברים, העומדים דחוסים זה לצד זה, מביטים בנו בדממה. "עברנו על פני אלפי כוכבים עליהם מתפתחים חיים בדרגות התפתחות שונות" ממשיך הזקן "אולם לצערנו לא מצאנו אף גזע שיהלום את צרכינו. רצינו למצוא גזע שעדיין צעיר, בעל כושר הפרייה לעוד מאה מיליוני שנים לפחות. גזע שיש לו תרבות מפותחת, מוסר ושיטות שלטון מסודרות. גזע המפתח תרבויות שונות ומגוונות ולאחר נדודים רבים הגענו אליכם, אל המין האנושי". הזקן השני מנופף בידו ותמונת צי החלליות סביב כדור הארץ נעלמת. במקומה מופיעה עתה תמונה פנורמית מרהיבה של סליל די.אן.איי. הסליל מסתובב סביב צירו לאט לאט. "אתם תהיו ממשיכי דרכנו" ממשיך הזקן הראשון. "איננו מחפשים לבוא במקומכם, או לפגוע בכם בשום צורה. כמונו, גם אתם עומדים בפני כליה בתוך שנים מעטות. אנו שני גזעים הרוצים לחיות, האחד גזע צעיר, שלא ידע לשמור את סביבתו ועתה היא משמידה אותו והשני גזע זקן שזקוק להשתלבות הגנים שלו בגזע צעיר ומבטיח. בתוך השרשרת הגנטית שלכם. בהיותנו גזע נעלה, מוסרי ועדין נפש איננו באים אליכם בכפיה. הדבר זר לחלוטין לתרבותנו, לאמונות חיינו ולהיסטוריה שלנו. אי לכך אנו מציעים לכם את הדבר היחידי המתקבל על הדעת במצב שני המינים, שלנו ושלכם. התמזגות מרצון. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com לאתר אקטואליה בתפוז: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/sp/anashim.asp?id=54
פרק מספר 20 בעוד אנו עומדים חבוקים, בחדרון העלוב שבקצה החניון הנטוש, נשמע לפתע רעש של צעדים וגרירת רגליים בכל רחבי החניון. מולנו מופיעים בפתח החדרון שני זקנים. הם נכנסים לאיטם, הדלת נסגרת אחריהם מעצמה כשהם מתקרבים לעברנו. אחד הזקנים אומר לנו "שלום יעקב, שלום רחל". אני מזהה פרצוף מוכר ואז נזכר, הזקנים הללו ישבו עמנו בפינת קרון הרכבת בעת שנסענו היום אחר הצהריים למרכז העיר. כבר אז חשתי במשהו מוזר במבטם בי. "שלום" אני ממלמל. הזקן השני פונה אלי בקול רך. "יעקב, האם אתה יודע מי אנחנו?" "אני מניח שאתם זה ´הם´". הזקן הראשון מחייך אלי. "אני מוכרח להחמיא לך על התושייה ועל מקום המחבוא שמצאת. אנו רוצים לדבר איתך על השליחות שלך. זוהי שליחות חשובה ביותר לנו ולכם, הגזע האנושי". אני שותק, המום. מה לעזאזל הזקנים רוצים ממני? "אנו גזע עתיק יומין בן מאות מיליוני שנים. את שתיים עשר מיליוני השנים האחרונות העברנו בחלל, בספינות חלל פרי הטכנולוגיה הייחודית של הגזע שלנו, אחת מהטכנולוגיות המזהירות ביותר ביקום כולו. הגזע שלנו עתיר תהילה ושבע הישגים. הישגים טכנולוגיים ומתמטיים, מיפוי מאות מיליוני כוכבים על מחצביהם, ידע מפליג על תרבויות וגזעים ברחבי הגלקסיות. הישגים של אומנויות נעלות והשגת אושר מוחלט בצד שיטות שלטון אופטימליות". הזקן השני מניף את ידיו ותמונת הולוגרמה זוהרת ומהממת מופיעה לעינינו בחלל החדרון. על רקע הכוכבים, צי בן אלפי ספינות חלל. במרכז התמונה מופיע ביניהם כדור הארץ. הזקן הראשון ממשיך לדבר. "במרוצת מאות מיליוני השנים הלך ואיבד גזענו את כושר הפרייתו. נכון להיום התרבותנו כמעט ונעצרה כליל. המצב הזה ציער אותנו עד מאוד אולם לא הצלחנו למצוא לכך כל פתרון רפואי או גנטי על אף כל מאמצינו. ככל הנראה ההזדקנות הגיעה גם אלינו. לפיכך, לפני כ12 מליון שנים יצאנו כולנו אל החלל העמוק בתקווה למצוא את הפתרון האופטימלי לזקנתנו, כדי למנוע את הכחדות הגזע שלנו". הזקן השני פותח את דלת החדרון הסגורה. הוא מורה לנו בידו לצאת לפתח החדרון. אנו ניגשים לדלת החדרון. החניון מבהיק באור חזק ודחוס באלפי זקנים, כולם גברים, העומדים דחוסים זה לצד זה, מביטים בנו בדממה. "עברנו על פני אלפי כוכבים עליהם מתפתחים חיים בדרגות התפתחות שונות" ממשיך הזקן "אולם לצערנו לא מצאנו אף גזע שיהלום את צרכינו. רצינו למצוא גזע שעדיין צעיר, בעל כושר הפרייה לעוד מאה מיליוני שנים לפחות. גזע שיש לו תרבות מפותחת, מוסר ושיטות שלטון מסודרות. גזע המפתח תרבויות שונות ומגוונות ולאחר נדודים רבים הגענו אליכם, אל המין האנושי". הזקן השני מנופף בידו ותמונת צי החלליות סביב כדור הארץ נעלמת. במקומה מופיעה עתה תמונה פנורמית מרהיבה של סליל די.אן.איי. הסליל מסתובב סביב צירו לאט לאט. "אתם תהיו ממשיכי דרכנו" ממשיך הזקן הראשון. "איננו מחפשים לבוא במקומכם, או לפגוע בכם בשום צורה. כמונו, גם אתם עומדים בפני כליה בתוך שנים מעטות. אנו שני גזעים הרוצים לחיות, האחד גזע צעיר, שלא ידע לשמור את סביבתו ועתה היא משמידה אותו והשני גזע זקן שזקוק להשתלבות הגנים שלו בגזע צעיר ומבטיח. בתוך השרשרת הגנטית שלכם. בהיותנו גזע נעלה, מוסרי ועדין נפש איננו באים אליכם בכפיה. הדבר זר לחלוטין לתרבותנו, לאמונות חיינו ולהיסטוריה שלנו. אי לכך אנו מציעים לכם את הדבר היחידי המתקבל על הדעת במצב שני המינים, שלנו ושלכם. התמזגות מרצון. Thats all folks לאתר הבית ולסיפור מתחילתו: http://Thats_allfolks.tripod.com לאתר אקטואליה בתפוז: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/sp/anashim.asp?id=54