מחשבות...

[דינה N]

מחשבות...

היי, בתהליך החזרה בשאלה כל יום מגלים דברים חדשים, שאלות חדשות, זוויות מבט אחרות עד דברים שפעם היו כל כך ברורים... היום חשבתי על זה שיש שני סוגים של חוזרים בשאלה. אלו שממש שונאים את העולם ממנו הם באו בצורה חד משמעית, והאחרים מכבדים את העולם ההוא אבל מעדיפים לחיות אחרת. בלי שנאה.לחלוטין... אני בודקת איפה אני... ואתם? איפה אתם בסיפור הזה?

 

[דער שייגץ]

אני לא שונא כלום

אני נהנתן לא מתעסק באמונה לטוב או לרע.מאמין בן מאמין וחוטא לבד.שום אנטי ושום שינאה.שינאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה.

 

[מובחרת]

אני שונאת חרדים

בגלל ההשתמטות מכל אחריות,אבל יש לי ביטחון בהשם,לא מקיימת מצוות.

 

[uri80]

אין בי שנאה לאף אחד.

איש באמונתו יחיה. (השדרוג שאני אוהב יותר ל"צדיק באמונתו יחיה")

 

[simlev1981]

לדעתי

זה גם תלוי בתקופה

 

[נמאס להתבחשש]

השנאה פוגעת בשונא הרבה יותר

מזה שהשנאה מכוונת כלפיו. לדעתי זה שלב, להבין שלהשקיע אנרגיה בלשנוא, זה בזבוז שיכול להיתעל לדברים שיעשו לך באמת טוב! כמו למשל לדוג עלוקות, לקלוע צמות לאלפקות, לצייר בחול, להביא שלום (ולהחזיר אותו למקום בתום השימוש, תודה!) טוב נו, בנימה רצינית. אני הרי אדם בוגר ורציני. עזבתי עם המון המון כעס, ובהחלט עם נגיעות קלות של שנאה. יותר כלפי אנשים מסוימים מאשר לדרך. וואללה, הבנתי שחבל על הכוח. לשנוא אנשים שהכי פחות מגיע להם שאחשוב עליהם בכלל. להתעלם זה הרבה יותר קל בקילוגמרי השקעה ומחשבה. חבל להעמיס, בסוף לא יהיה לי מקום להשקיע באהבה ‎:-@‎

 

[פנדיאני]

אחלה גישה

 

[R a c h e]

לא שונאת בד"כ

אבל הרבה פעמים כועסת ומלאת ביקורת על התנהגויות צפויות ואופייניות של הציבור הזה.

 

[boaZone]

פחד זה רגש כמו שמר זה טעם ../images/Emo62.gif

המשפט הזה עלה לי עכשיו לראש. לא החלטתי אם אני נגדו או בעדו. אחלתי לחייל הצלחה בהמשך שירותו. בברכה, ב.

 

[admor]

לא שונא

מכבד אנשים ואוהב אנשים משם (טוב יש גם כמה שממש לא אוהב). אבל את העולם החרדי בכללותו? לא שונא ובטח לא אוהב. די אדיש אליו. חושב שהעולם החדש שלי עשיר יותר, טוב יותר ונכון יותר (כמובן רק לי).

 

[דינה N]

העולם החדש עשיר יותר...

מאוד התחברתי למשפט הזה

 

[בעיקר כופר]

רוב האנשים עוברים תהליך

זה טבעי לגמרי להיות "אנטי" בתחילת הדרך. אך שנהיה מודעים לכך שתופעת האנטי חולפת עם הזמן. בתקופה הראשונה ליציאה בשאלה שלי לא הייתי מסוגל להכנס לבית כנסת, חיפשתי את כל התירוצים בעולם למה לא ללכת. אחי, שיצא כמה שנים לפני לא הצליח להבין אותי "מה, אתה לא מתגעגע לבית הכנסת של סבא? לאווירה המיוחדת, לניגונים המוכרים?" אז עכשיו גם אני מתגעגע, אחרי 3 שנים. באותה תקופה שנאתי את זה, רק רציתי לברוח מהטקסים המשמימים שכפו עלי להשתתף בהם. אצל רוב האנשים, גם אם לא מדובר בשנאה ממש, הרי שמדובר ברגשות שליליים החולפים עם הזמן אני אישית עדיין מרגיש אנטי כלפי הציבור החרדי. הרבה פחות מתקופת היציאה עצמה, אבל עדיין לא הגעתי לשלב שבו אני מתייחס אליהם בשוויון נפש

 

[creo ergo sum]

זה נראה לי קצת לא יעיל

לשנוא "עולם" עדיף למקד את השנאה לאנשים ספציפיים, לא כולם ראויים לשנאה שלי. גם זה לא חייב להיות מהעולם הדתי, גם מתקופת הצבא עולים לי הרבה אנשים לתעב ובראשם המ"פ שהיה לי. באותה מידה גם כבוד אי אפשר לתת באופן כללי, אני יכול לכבד אנשים (מעבר לנימוס ראשוני) רק אחרי היכרות מסוימת.

 

[פנדיאני]

ואני תמיד משתמש עם המטאפורה דלקמן:

משל למה הדבר דומה? לחללית שנשלחת מן העולם הזה אל החלל החיצון. על מנת להתנתק מהאטמוספירה/כח המשיכה על החללית להיות מונעת בכח עצום כלפי חוץ. אולם משעה שהניתוק נעשה והחללית משייטת לה בחלל, היא "נרגעת" ועכשיו היא כבר יוצרת קשר רציף עם כדור הארץ, שיחות וידאו, צחוקים וכו'.

 

[משאלה2]

מהו העולם החרדי???

האנשים? או הדת? וגם שם יש הפרדה. גם באנשים יש לחלק כי יש אנשים טובים ורעים בכל מקום. אני בגדול גם שונאת את הגישה של האנשים שם, הלחץ החברתי המטורף והחיים כל הזמן סביב המה יגידו...וגם עלהדת עצמה יש לי חלקים שאני כועסת ושונאת, דברים שמפלים נשים לרעה, שהם נגד הלב והראש, "חוקים". מנוגדי הגיון ורגש. תגידו זה עובר???

 

[יוצאת מזה]

אני מעדיפה לא לשנוא

מה יצא לי מזה? עצבים כל פעם שאני רואה חרדי? לא אוהבת, לא שונאת... לא רואה את עצמי גם בהתנגשויות מיותרות איתם במהלך החיים... סה"כ כל אחד עושה מה שטוב לו... ואם זה טוב להם, או שהם מאלצים את עצמם לחשוב שזה טוב להם, זו הבעיה שלהם בלבד!!! אני לא צריכה לכעוס עליהם בגלל זה!