מחשבות

[neophile]

אפשר לקבל רושם שכזה

שאם שוהים במחשבה מסויימת אז היא "מייצרת" או גורמת לעלייה של רגש אבל זה לא קשר של סיבה ותוצאה אלה קשר אסוציאטיבי בלבד .

כל מה שחווים במצב כזה זאת ההזדהות עם המחשבה והזדהות מכל סוג היא איזה שהיא נעילה רגשית בבסיסה .

לדעתי אין בכלל טעם לנסות למצוא קשר בין מחשבה לרגש כי זה מלכתחילה נעשה מתוך הזדהות והיא היא הקשר האובייקטיבי היחיד . שאר הקשרים הם סובייקטיבים - אסוציאציות מקריות .

שאלה מאוד חשובה היא - מה המטרה שלך ?

 

[נציב המים]

זה מעניין אותי

זו המטרה שלי בכל העניין, זה מעניין אותי לראות איך אני פועל.
בעניין מה שאמרת עכשיו - שהקשר בין מחשבה לרגש הוא הזדהות.
איך הגעת לזה? איך אתה יודע את זה?

 

[neophile]

אם אתה מחפש קשר בין מחשבה מסויימת

להרגשה מסויימת - אתה "תמצא" רק את מה שההזדהות עם המחשבה מאפשרת לך כי זאת פעילות מחשבתית .

אין יותר מדי וריאציות באופן שבו הפעילות המחשבתית הזאת גורמת לך להרגיש .

מה יעזור לך לדעת באופן מנטאלי ולקטלג איך מחשבה מסויימת גורמת לך להרגיש ? איך הנתון המנטאלי הזה יכול לבוא לכדי שימוש כלשהוא ?

 

[נציב המים]

לא ממש מחפש קשר ספציפי

לא התכוונתי ל-"איך מחשבה מסוימת גורמת להרגיש" מבחינת איזה רגש נוצר עם איזה מחשבה.
דיברתי על הקשר בין דמיון/זיכרון/מחשבה, כלומר מילים ותמונות שעוברות לי בראש, לבין רגש חזק שלעתים מתבטא אפילו באופן פיזי (דמעות או צחוק למשל).
הקשר הזה מעניין אותי כי אפשר ללמוד ממנו על ה"התמסרות" הזו למחשבות והמצאות, ועל ה"זליגה" של האזור החושב הזה לתוך חלק אחר בתוכי שמייצר רגשות כמו עצב ושמחה.
הרי אם אני יושב ומדמיין למשל שמישהו קרוב אלי נפגע, או לחלופין נזכר באיזה אירוע שנהניתי בו מאוד או באיזו חוויה חיובית שעברתי,
אז הפעילות המחשבתית הזו בעצם "חוצה את הקווים" (שלא באמת קיימים, זו רק דרך לדמיין את עצמי) ונוצר רגש כתגובה אליה. התגובה הזו מעניינת אותי, כי שם נמצא ה"אוטומט".
להכיר את הנקודה האוטומטית מאפשר לי גם לשחק עם התודעה של עצמי ו"לבחון" אותה בתנאים כאלה ואחרים,
וגם, בשלב מאוחר יותר, לראות את האוטומט פועל, כלומר לראות את הרגש נוצר.
כך אני יכול למשל לגלות כי הוא בכלל לא נוצר מתוך המחשבה המקורית, אלא שיש איזו משאלת לב/דמיון פנימי/אמונה שהמחשבה מנוגדת לה/מזוהה איתה, והרגש הוא בעצם "ייצוג פיזי" של אותה התנגדות או הזדהות.
למשל במקרה הנוכחי, מדובר במחשבה על "אובדן", אבל עצם העצב כתגובה ל"אובדן" מקורו אולי באיזו אמונה על איך "טוב שהדברים יהיו", או באיזה רצון מנחם לשימור המוכר (שגם הם כמובן נושאים להתבוננות).
אינני יודע מן הסתם מה מקור העצב אצל ינוקא, לכן הצעתי לו למצוא אותו בעצמו, אבל מחשבה איננה מקור העצב, היא רק מפעילה משהו שמייצר אותו, לכן מעניין למצוא את המשהו הזה, ולהבין מאיפה הוא נובע.
זו הייתה כוונתי ב"קשר בין מחשבה לעצב", שאין ביניהם, לפחות לא ממה שאני מצאתי עד כה, קשר ישיר של סיבה ותוצאה, אלא שיש בדרך משהו שמתווך, ומעניין למצוא את המשהו הזה ולהכיר אותו גם.

 

[neophile]

דמיונות זה תפקוד מוטורי

בוא אני אגיד לך דבר כזה - כשאתה מדמיין משהו רע שקורה לך או ליקירך הרגש נמצא עוד לפני שהספקת לדמיין .

הרגש הוא לא תוצאה , אפילו לא אסוציאטיבית , הוא כבר נמצא שם ..לפני הכל .

הרגשות הן אלו שזולגות ליתר התפקודים ואתה לא רואה אותם נוצרים כי אין מה שיראה ... רק רגש יכול לראות רגש .

אין נוכחות ללא רגש , אין מצבי תודעה גבוהים ללא רגש.

מה שקוראים לו "התנגדות" זאת פשוט הזדהות ואי אפשר להתבונן בהזדהות המכאנית אם אתה לא מתנגד למכאניות .

דוגמה להתנגדות למכאניות זה תוך כדי המדיטציה להרגיש שקט ושלווה ושלמות - זה נסיון ל ה י ו ת

יש גבול מאוד מוגדר לכמה שבן אדם יכול לדעת את עצמו - וזה הגבול של כמה בן אדם הווה .

זה גם משהו שאתה צריך להתבונן ולראות בעצמך בכנות - האם אתה באמת הווה את הידע שיש לך ?
ואיך בכלל תוכל להוות את הידע הזה שאתה כרגע מתעניין בו ?

 

[נציב המים]

בנוגע לדבר האחרון

כל הידע הזה הוא סתם תיאור בדיעבד של חוויות.
אני לא הווה את הידע, אלא את מה שעובר עלי.
אם אני זוכר להיות בתשומת לב בעת החוויה, לעתים אני מסוגל לתאר אותה במילים כאלה ואחרות, ואם אני כנה מספיק, אז אפשר לכנות את זה "ידע".
בכל מקרה מדובר בתיאור מילולי/מחשבתי של דברים, שחלקם במקור כלל לא היו כאלה, כלומר רמת האמינות שלהם נמוכה למדי.
לכן בהחלט אין צורך לחשוב שיש לי מושג על מה אני מדבר.
זה רק ניסיון לתאר באופן מחשבתי תחושות ו"מסקנות בדיעבד" שנוצרו לאחר חוויה זו או אחרת.

בעניין שאר דבריך, איך אתה יודע את כל זה?

 

[neophile]

איך אני יודע את כל זה ?

בדיוק כמוך נחשפתי\קיבלתי את הידע הזה ואז ווידאתי אותו .

לדוגמה יצא לך לקרוא על תפקודים נכון ? תפקוד שיכלי, רגשי , מוטורי ואינסטנקטיבי .

על פניו זה עוד ידע שאתה לא יכול לשפוט אם הוא נכון או לא נכון .. לכן צריך לוודאות אותו , להשתמש בקטגוריות האלה במהלך ההתבוננות העצמית שלך - ואז הידע הזה הופך להוויה ויש לך אפשרות להבין .

לזה אני מתכוון בלהפוך את הידע להוויה .

 

[נציב המים]

זה לא עלול להפריע לראות את החוויה?

חלוקת החוויה באופן שכלי לתפקודים כאלה ואחרים מצד אחד עשויה לתרום להבנתה, אך מצד שני עלולה גם להגביל את ראיית הקשר בין התפקודים האלה.
אם אני משייך איזה חלק בי ל"תפקוד" זה או אחר, מיד אני מלביש עליו תכונות מסוימות והסברים מסוימים. כלומר אני מסביר אותו באופן שכלי בהתאם לאיזו אמונה שיש לי לגבי עצמי.
בפועל התפקודים האלה פועלים במקביל אך גם משפיעים כל הזמן אחד על השני, ולעתים החלוקה ביניהם בתוך החוויה לא ברורה כל כך.
כאשר אני מוודא דברים מסוימים אני בעצם מגביל את עצמי לבחינת החוויה רק באור הדברים האלה, דבר שאולי יוצר "שכבה" מיותרת בין המודעות לבין החוויה עצמה.
אינני יודע כיצד הופכים ידע להוויה, אלא רק להפך - ההוויה היא מה שיש, והסתכלות עליה בתשומת לב ובכנות יכולה לייצר "ידע" לגביה, שהוא כאמור סוג של מחשבות על ההוויה עצמה.
מניסיוני עד כה, ככל שאני יודע/מאמין פחות על החוויה מראש, כך הידע שאני יכול "לייצר" ממנה נקי ומדויק יותר.
לכן אני מעדיף שלא לנסות "להתאים" את מה שאני רואה בעצמי לרעיון חיצוני שקראתי/שמעתי/חשבתי עליו בעבר,
אלא "לייצר" רעיונות חדשים כתוצאה ממה שאני מוצא בתוכי.
כמובן שחשוב מאוד להיזהר משקרים עצמיים, כי הידע ה"חדש" הזה יכול בקלות להיות איזו אמונה או משאלת לב.
לכן עלי לבחון אותו שוב ושוב ו"לעדכן" אותו אם מתגלה לי כי אינו מדויק מספיק.

 

[neophile]

זה עלול להפריע למחשבות על ראיית החוויה

אין צורך להכניס לזה הבנה כרגע , הבנה היא עוד רחוקה - היא באה לאחר שכבר ההוויה שלך מתעצמת .

עד שזה קורה אנחנו עובדים מהמחשבה , עם ידע - מתבוננים בעצמנו , מוודאים שאנחנו יודעים את התפקודים השונים - תפקודים רגשיים שונים , תפקודים מוטוריים שונים , תפקודים חשיבתיים שונים . וכמובן את ההבדלים בינהם - למשל ההבדל בין תפקודים מוטוריים לאינסטנקטיבים ובין רגשיים למחשבתיים .
כל זה הוא ידע של המיינד וזה האמצעי שיש לנו לעבוד איתו .

בשלב הזה יש צורך לעבוד על התפקודים בנפרד - להחליט - היום אני מתבונן ברגשות שלי , היום אני מתבונן בתחושות שלי וכו' ... זה תהליך ארוך .

לא צריך לייחס חשיבות רבה למסקנות של המחשבה בשלב הזה , אלה רק להתנסות ולהסיר כל ספק לגבי פעילות המכונה .

עניין נוסף שצריך לשלב בהתבוננות הזאת היא ההתייחסות למצב התודעה האם אני ישן יותר או ער יותר .

תודעה היא אור ותפקודים הם מכונות - והם עובדים טוב יותר באור .

 

[נציב המים]

תהליך ארוך

התהליך בהחלט עשוי להיות ארוך, אבל חשוב לזכור שהוא גם רציף.
הלימוד העצמי, כמו כל לימוד אחר, לא באמת מחולק לשלבים, אלא מדובר ברצף התפתחותי.
בדיוק כמו שילד הלומד לדבר לא עובר משתיקה לדיבור שוטף ביום אחד, כך גם תהליך הלימוד העצמי הוא רציף.
כשאתה עוסק באיזה "שלב" אתה נמצא, ומה אתה אמור או לא אמור לעשות בשלב הזה, אתה מגביל את עצמך לאמונה שלך בנוגע למבנה התהליך.
זה מאוד עוזר בתחילת הדרך, כי זה נותן הכוונה ו"מבניות" לתהליך. אבל בשלב מסוים זה מתחיל להפריע.
ברגע שאתה לומד כיצד להבחין בין שקר/דמיון לבין מציאות, ומוודא שאתה יודע לזהות מתי אתה משקר לעצמך ומתי לא, עליך לעזוב את הספרים והרעיונות, ולהפסיק לנסות "לוודא" את הידע החיצוני שלך.
במקום זאת, עליך להתחיל להתבונן במה שאתה מייצר ולאילו "מסקנות" אתה מגיע באפן עצמאי.
סביר שחלקן הגדול יהיו שקריות בהתחלה, אך אם למדת כיצד לוודא ידע בתוך עצמך, הרי שתוכל לזהות זאת ואף ללמוד מכך.
כל עוד אתה מקפיד על תשומת לב וכנות לאורך כל הדרך, אין סיבה להתעלם ממחשבות או רעיונות שעולים בך, רק כי לא קראת אותם קודם במקום אחר.
אם עושים זאת בשלב מוקדם מדי, כשעדיין לא יודעים להתבונן פנימה בצורה כנה, כשעדיין לא יודעים לזהות אמונות והזדהויות כאלה ואחרות, אז זה מעכב ועלול אף לעצור את התהליך.
אבל בשלב מסוים בדרך, שרק אתה יכול לדעת אם הגעת אליו או לא, מגיע הזמן להשתחרר מגלגלי העזר החיצוניים.
במילים אחרות, הזדהות עם שלב כזה או אחר משאירה אותך בדיוק בשלב הזה, כך שבכדי להתקדם בתהליך עליך להפסיק להגדיר אותו על פי רעיונות חיצוניים.

 

[neophile]

אתה זה שצריך לראות את פעילות התפקודים בעצמך

, אף אחד לא יכול לעשות את זה בשבילך . הידע לגבי התפקודים רק נותן לך קטגוריות שאתה צריך לוודא בעצמך .

לגבי גלגלי עזר .. זה תרגול ראשוני , אחרי שאתה מתמיד בזה זמן רב מצטבר בך משהו , המשהו הזה בסופו של דבר יעזור לך להיות בזכירה עצמית.

מתוך מצב תודעה גבוה יותר אתה כבר לא מוגבל לפעילות רצונית מנטאלית בלבד ואתה מסוגל להיות קשוב באופן ישיר יותר לתפקודים - אתה לא תצטרך לומר לעצמך שאתה מרגיש משהו שאתה מסתיר מעצמך .. אלה אתה פשוט תוכל להרגיש בלי המיסוך הזה ..ובמקביל לחוש את הגוף שלך ועוד כל מני אפשרויות .

 

[נציב המים]

אנחנו מדברים על אותו הדבר

כמובן שאף אחד לא יכול להתבונן בעצמי בשבילי, אבל גם החלוקה לקטגוריות היא משהו חיצוני, ואינני רואה שום סיבה לדבוק בה מהרגע שאתה מסוגל להתבונן בצורה כנה ולוודא אם אתה משקר לעצמך או לא.
מהרגע הזה אין יותר צורך בקטגוריות או שלבים שהיו או שיהיו, יש את מה שאתה חווה עכשיו, ומתוך זה אתה יכול ללמוד על עצמך.
החלק האחרון אולי נכון, אבל אתה מדבר בזמן עתיד.
לכן אני שואל כיצד אתה יודע זאת? אתה מאמין שיקרו בך כל מיני דברים ב"עתיד", שהתהליך הזה יוביל לאיזו מטרה, לאיזה רצף אירועים מסוים.
האם זו אמונה בתהליך שמקורה בידע חיצוני, או האם חווית זאת בעצמך?
אם לא חווית זאת עדיין בעצמך, אז זה בדיוק אותו הדבר כמו כל מילה אחרת שקראת ולא וידאת באופן אישי.
אני מעדיף להתבונן במצבי הנוכחי, במקום לעסוק באיפה אהיה או איפה כבר הייתי, ובמקום לדרג את עצמי כנמצא ב"שלב" זה או אחר.

 

[neophile]

אני חווה את זה

החלוקה לקטגוריות היא עניין חיצוני רק בהתחלה כמו כל ידע - כשאתה מוודא אותה היא הופכת לחלק ממך .

אין שלב שבו הידע הזה הופך ללא רלוונטי אלה הוא מעמיק הלאה - לכל מרכז יש שלוש קומות .

לגבי הדירוג העצמי , מילה טובה יותר היא הערכה עצמית
אנחנו צריכים להעריך את פעילות התפקודים .
ישנם תפקודים שהם טובים , ישנם כאלה שהם רעים ( כמו רגשות שליליים)
ולפי מה שופטים מה טוב ומה רע ? לפי המטרה של להגיע למצבי תודעה גבוהים יותר או לפי המטרה של להיות פחות מכאני למשל .

התפקודים שמשרתים את המטרה הזאת הם טובים ואלו שמזיקים לה הם רעים ..

אגב לא כל מה שמזיק הוא בהכרח רע - כי מה שמזיק לתפקודים הרעים הוא טוב ומה שמועיל לתפקודים המזיקים הוא רע ..אבל זה רק בתנאי שיש לך מטרה שאתה שופט לפיה .

אם אין לך מטרה אז אתה תהיה כלוא באסוציאציות המקריות של טוב ורע ובטח שלא תצליח להגיע למצב שאתה נמנע מביטוי של רגשות שליליים שזה תנאי לזכירה עצמית .

אם תלך לאיזה מנזר מרוחק ושקט ושליו לא בטוח שיהיו לך יותר מדי רגשות שליליים .. בגלל התנאים אבל כשתחזור ל"מציאות" כמו שאומרים אתה גם תחזור לרגשות השליליים ותשכח את עצמך ..

 

[neophile]

כמו כן

אמרתי את זה במלים אחרות ואני אומר זאת שוב - חווה עלינו לדרג את עצמנו !!
כלומר - להבחין במצב התודעה הנוכחי שלנו .

זה בא בד בבד עם ההתבוננות בתפקודים .

אתה מדבר על לא לשקר לעצמך אבל אתה מעדיף להימנע מסיטואציה שבא אתה תשקר לעצמך ולכן אתה נמנע מלדרג את מצב התודעה שלך ?

 

[נציב המים]

אינני בטוח שכוונתי הובנה

יש בהחלט צורך להבחין במצב התודעה בו אתה נמצא.
דיברתי על שאין "שלבים" ו"קטגוריות" במובן של חלקים נפרדים באופן מוגדר זה מזה.
במקום זה יש רצף. יש רצף של התפתחות, הוא לא מחולק, אצלי לפחות, לשלבים מוגדרים.
חוץ מזה, יש הבדל מאוד משמעותי בין לדרג לבין להבחין או להתבונן.
דירוג הוא תוצאה של שיפוט. כלומר אתה בעצם אומר שעלינו לשפוט את מצב התודעה שלנו.
בעצם להשוות את מצבנו האמיתי למצב תודעה מדומיין שאנו מאמינים בקיומו, ואף בכך שהוא "טוב יותר" או "גרוע יותר" מהמצב האמיתי?
מניין לך מהו מצב תודעה "טוב" או "לא טוב"?
מדוע בכלל לעסוק במצבי תודעה אחרים משלי?
התבוננות במצב התודעה לא כוללת בתוכה שיפוט והגדרה שלו, לפחות לא אצלי.
אני משתדל לראות את מצב התודעה שלי כפי שהוא באמת, כי אין לי כל מצב אחר להתבונן בו.
כל שאר המצבים הם דמיונות, בין אם כאלה שקראתי על קיומם ובין אם כאלה שדמיינתי לבד.
שיהיה סוף שבוע נהדר!

 

[neophile]

לפי מה אתה מתבונן במצב התודעה שלך ?

מה הן האינדיקציות למצב התודעה שלך ?

 

[נציב המים]

לא הבנתי את השאלה

לפי מה אתה מבונן ברגשות או בתחושות שלך?
אין "אינדיקציות", אתה פשוט מתבונן במה שיש, לא?
איך אתה יודע שאתה "עצוב" או "כועס"?
יש לך אינדיקציות מחשבתיות לכך?
איזו אינדיקציה יש לך לכך שאתה שומע מוזיקה?
באותה המידה, יש מודעות לדברים מסוימים.
המחשבות הן פרשנות שלה, אבל המודעות עצמה היא לא בדיוק מחשבה, היא יותר "צלילות" או "ראייה", כלומר היא דומה יותר לחוש פנימי מאשר לרגש או למחשבה.
כך היא אצלי לפחות, אולי אצלך היא אחרת.

 

[הקוסמת הורודה2]

תשובה מעולה אהבתי !!

 

[lightflake]

הכל משתנה

זו המציאות ואין לך כל שליטה על מה שמתרחש

 

[ינוקא1]

אני חושב שכאשר מקבלים את זה שהכל משתנה

ואין שליטה , מגיעים לשליטה.

כאשר מפתחים "אי היצמדות" , אתה נשאר יציב למרות השינויים מסביבך - כי אינך נצמד למשתנה.