מחשבות על מחשבות

מחשבות על מחשבות

הבטחתי לעצמי רק לפני זמן קצר, לתת לחיים יותר לזרום. אני באמת מנסה לעמוד בזה, אם כי לעיתים חולפים להם הימים בדכדוך קל. יום כזה היה היום. אני לומדת כרגע בתוכנית של יועצים ודנו היום בנושא של מחשבות. מחשבות לא רציונליות. מה המקורות שלהם, איך הן מתגנבות אלינו ואיך הן משפיעות על הרגשות שלנו והמעשים. ומילת המפתח היתה טוטאליות. המחשבה שלי של "צריך" היא המכאיבה. "אני צריכה להיות כבר אמא" (היום הייתי צריכה ללדת, מספירת ההריון הראשון) היא סתם מחשבה מייסרת וקורעת, שכן היא לא עוזרת לי להתקדם. "אני תמיד צריכה להיות בקונטרול", זה גם לא רציונלי, מותר לי לפעמים קצת לתת לדברים להתרופף. אני חווה המון כאב בזמן האחרון, לפעמים ממש נותנת לו לשרוף לי את קצות העצבים ומחזיקה בו חזק חזק שיזרום עד אחרון נימי הדם שלי. מרגישה שרק אם אכאב עד הסוף אוכל לצמוח בחזרה. אבל הכאב הזה הוא כאב של ידיעת האין, כאב של אובדן. לא כאב של "צריך". הרבה אנשים מנסים להיכנס להריון ועוד לא ממש מוכנים לזה, הם חושבים על זה ועם ההריון מגיעה ההשלמה עם הרצון להיות הורה. אני מרגישה בכל חושיי שאני כמהה לכך כל כך, ושעשיתי דרך ארוכה ארוכה כדי להרגיש את זה. מקווה שכל יום אכן מקרב אותי אל הילד שלי. סליחה על ההשתפכות הזו זוהרה
 

עמית@

New member
סלחתי

זוהרה- אני לא ממש מאמינה ב"גאולה דרך הביבים" (דהיינו צריך לעלות דרך הסחי והשפך על מנת לגאול את הנשמה ואת הגוף) יש פה אישהיא סתירה בין הרצון לשפוך ולמרק ומכאן והלאה לצאת ובין הרצון להתכנס ולשמור, לאמץ את שאריות הכאב לתוכך (או לתת למחשבות לרוץ ולהשתמש בהן) אין לזה ממש פתרון חוץ מהידיעה שהרגש וההגיון הם אולי שכנים אבל בשום פנים ואופן לא שותפים, אני לא רואה סתירה בין ההתקדמות הלינארית הישרה של ההגיון לעבר מסקנות ומחשבות על מחשבות ובין הזרימה הפתלתלה של הכאב. אז אין לי פתרון כבר אמרתי? כל יום מקרב אותך לשם זה בטוח. אם תרצי או לא תרצי (להתקדם לקראת מה שלא יהיה) והצורך להיות בשליטה (מוכר עד כאב) לעיתים מאפיל על מה שמתרחש באמת (מה שלא תאמר לך המילה "אמת" בהקשר הזה) בילגנתי. שלך עמית
 
עמיתי שלי

גם אני לא מאמינה בגאולה דרך הביבים. אבל, אני חושבת שכשעצוב לי וכואב לי, אני צריכה לתת לזה מקום. הבעיה שלי עם הטוטאליות היא שאני רציונלית עד אימה, עם נימוקים, תשובות ומידע לכל שאלה. אבל כל "תשובה" כזו אני נותנת לעצמי ולאחרים עם המון רגש ואמוציות... כך שאצלי הם שוכנים יחד. אני לא מחפשת פתרונות, אני רק מקווה לעבור את התקופה הזו כשאני מחוזקת, וגם מאפשרת לעצמי יותר. יודעת שגם עלייך עוברים ימים לא קלים המלווים בכאב. רוצה להאמין שכל יום מורכב וקשה יביא אחריו ימים טובים יותר. זוהרה
 
מה שאת כותבת... הוא קשה מאוד

כשדיברתי לפני כמה ימים, עם חברה שמנסה אף היא, אם כי באופן טיבעי, היא אמרה שכשהיא חושבת על הריון/ילד/תינוק לעומק, היא לא ממש רוצה להשמין, ולא ממש רוצה לשמוע בכי או לנקות קקי ולא לישון בלילות. ואני מצטערת. כי אני לא מבינה אותה כלל. כי רק תנו לי בכי, קקי, להיות ענקית עם בטן תופחת, לא איכפת לי כלל. ואני דיי בטוחה שהיא תהרה במהרה (לבריאות לה) ותקטר המון, ואני אהיה עדיין בתוך הבוץ של הטיפולים האלה. והלוואי שהיו טיפולים... בטח אני אהיה עדיין בשלב תיקון הפאשלות שביצעו בי הרופאים. אם אני אגיד לך לא לשים לב לתאריכים, זה יעזור? אני מתארת לעצמי שלא. ואולי זה גם טוב להתמודד עם דברים ישר בפנים
נקווה שיהיה טוב מהר. ושיהיה לך ילד אחד... ונכון שזה לא במקום האובדן, כי תמיד תהיי אמא של הילדים האלה, אבל זה יקהה קצת את התחושות הכואבות הללו. שלך תמיד. אוהבת מאוד. סאני.
 
סאני שלי

הפעם זה היה לא דווקא מהמקום של "למישהו אחר יש", אלא באמת מכאב אמיתי שלי אין. פשוט אין. היה ואיננו. וזה כל כך כואב, שכבר לא אכפת לי מאלו שעקפו אותי בסיבוב בלי לאותת.... לפעמים כל יום שעובר הוא זיכרון מכאיב של מה שהיה וגם געגוע. אני יודעת שיהיה חדש, אבל תמיד אשא אתי את הכאב הזה, אולי בעוצמות מופחתות, אבל הוא שוכן כאורח של "כבוד" בלבי. את בוודאי מבינה למה אני מתכוונת. מחזיקה לך אצבעות יקרה זוהרה
 

love joy

New member
זוהרה וסאני ,

מבינה ומסכימה לכל מילה, הכאב הוא לא כי למישהו אחר יש אלא על האין העצמי. הלב (והעצבעות להצלחה) איתכם. אוהבת וחושבת עליכן LOVE JOY
 

GALITDOL

New member
כשמך כן הצלחתך החודש

זה רק עניין של זמן. זה מה שאני מנסה להגיד לעצמי שעוד מעט כולנו נפגש עם תינוקות להשתפך על החוסר שינה בלילות:"אוי כשהאחד נרדם השניה מתעוררת" ועל האהבה שאי אפשר לתאר במילים ליצורים הקטנים האלו.
 

GALITDOL

New member
ועוד דבר

חשוב ששכחתי. מצטערת מאוד מאוד על מה שעברת .
 

anat eitan

New member
כל כך ברור. כל כך מובן.

וכל כך כואב לי לקרוא. תהיי חזקה , אבן יקרה. הרי תהיי אמא , הרי זה יתממש - וזה מה שיפיג את הכאב. עד אז - הכאב לא מתנדף. הוא לא כוריגון 2,500 לצערנו. ענת.
 
ענתי

נכון, הכאב הוא לא כמו כוריגון, אבל אני מאמינה שלפחות בעוצמות הוא ילך ויפחת עם הזמן. אני מנסה להיות חזקה, אבל יודעת שברגע שבחרתי לא להיכנס עם הראש מתחת לשמיכה, אחווה גם כאב. הוא כל כך כאן וממשי כרגע, אבל גם בעוצמה זו הוא כנראה ארעי. הזמן בוודאי ירפא את הפצעים, אבל הצלקת כנראה תישאר. תודה על תמיכתך האין סופית. זוהרה
 

רומי^^

New member
זוהרית יקירית -

אווווווווווווווף. כל כך מבאס ואמיתי לקרוא את מה שאת כותבת פה. כשפגשתי אותך אצל חנה וליאור אמרתי לעצמי:ואו, עם כל מה שהיא עברה, איזה אופי חזק יש לה...." באמת, נראיית לי אז ממש אופטימית, ואהבתי את זה. אז מתוקה שלי - קבלי הרבה חיבוקימים ונישוקימים ממני, ומקווה שבפעם הבאה תצליחי לסיים 9 חודשים נפלאים!!!!! באמת היה לי כייף לפגוש אותך
 
רומי יקירתי

גם אני שמחתי לפגוש אותך אצל חנה וליאור. שמחה שיצא לנו לדבר ולהכיר. מקווה ששתינו נעלה עכשיו על דרך המלך, את כבר מתחילה.... רק טוב זוהרה
 

רומי 007

New member
זוהרה

זו תובנה נורא חשובה העניין של הטוטאליות ושל ה"צריך" אני חושבת שהם מאפיינים של אנשים שהם מאוד פרפקציוניסטים ואני מוכנה להתערב שכמוני גם את כזו. אולי מה שצריך לעשות זה קצת יותר "לזרום" ואולי לעבוד על עצמנו ועל מודעות לעניין הזה, שלא "חייבים" ושמותר גם הפסקה ושזה בסדר לבכות. זה הכל דברים שנועם כבר אמרה לי ולאחרות כאן מזמן אבל הייתי צריכה זמן בשביל להבין. הצד השני של הפרפקציוניזם הוא היכולת להתמיד - וכאן אני בטוחה שזה ישתלם לך (ולי). אני משוכנעת שתצליחי.
 
רומי

קראת אותי כמו ספר פתוח... יש לך מייל? אני רוצה לשאול אותך משהו. אני אנסה ואם לא תשלחי לי כתובת ל [email protected] ד"א פגשתי את ניצן במפגש וקשקשנו. תודה על מילותייך זוהרה
 

רומי 007

New member
ממש שניה לפני שכיביתי

- ראיתי. יש לי מייל בוואלה [email protected] תכתבי לי ואענה לך מחר בצהריים (לפני כן לא אהיה ליד המחשב) או שתקחי מניצן את הפלאפון שלי. מחכה בסקרנות. לילה טוב
 
זוהרה יקרה

כל מה שכתבת מראה שאת אנושית ונוגעת בעצמך וברגשות שלך בלי בעיה וזה אחלה, כי מזה את גודלת וצומחת, רגישה ואוהבת והילדים שלך יזכו לאמא מדהימה. אוהבת אותך הרבה
 
למעלה