מחשבות על מוות

זה יפה מאד על הנייר

ובדרך כלל ממש לא פני המציאות. הציפיה למוות הוא הסבל הגדול ביותר שיכול לחוות אדם. אני כבר סובל 22 שנה.
 

Le Fay

New member
../images/Emo16.gif שלא תדע עוד צער

וזה
לִשמי.
 

בחור ע2i3

New member
יוצא נחמד

לקחת רטלין היום? סתם.. לא התכוונתי.. אבל, ברצינות.. מדברים איתך עניני, תשתדל גם לענות עניני
 
לא לקחתי!

למה שאקח? אתה חושב שכולם ``עצובים`` כמוך וצריכים רטלין? אם אתה לוקח כדורים זה לא אומר על כולם אבל ברצינות תיקח את זה בציניות לא קשה וברצינות ברצינות אתה כתבת שאת מצדד בעד שמי שלא הולך לו ילך יתאבד אז אני אומר לך תתאבד כי אתה קורא לעצמך עצוב ואפילו אחרי שאמרת שזה רק סמלי אבל אתה בטוח לא שמח כי חרדי לא יכול להיות שמח מכלום ואני אומר לך את זה מנסיון אז תיקח רטלין ותתאבד
 

בחור ע2i3

New member
אתה רוצה לקחת

רוצה לשדוד מהזקנים את האוויר של העוד רגע שהם רוצים לשאוף! אני אומנם שומר תורה ומצוות, אני שונה בנוף החרדי! שונה את הבלון הנפוח הנקרא צ`יבצ`קייט.. ותתפלא לשמוע `כיף לי בחיים ואני שמח`! ואת נושא הרטלין תשאיר לרגע בצד! אני לא באתי ואמרתי `כתוב בתורה`, אמרתי אל תדון את אותה סבתא הרוצה לחיות עד שתגיע למקומה! הוספתי שאם רגע של כאב אמור לגרום לאדם להתאבד, אזי כל בחור צעיר צריך להתאבד!
 

laife

New member
לא מכיר חולה ALS שיצא מזה

גם לא חולה אלצהיימר / שאר מחלות סופניות. מהמחלקה הגריאטרית יש רק יציאה אחת - לחדר מתים.
 

שמש קרה

New member
גם אני מרבה להרהר בזה...

השאלה שלך קשה וחזקה מאד. אני (נדמה לי) כצת יותר מבוגר ממך, אמא שלי היא סבתא והלוואי שתחיה בבריאות עד 120. אבל אני לא מעט חושב על זה וגם על עצמי. גם יצא לי להתנדב עם קשישים ולראות כלמני מצבים ממשלא סימפאטיים. והשאלה זועקת לשמיים: "בשביל מה כל זה???" "אם ככה לסיים את החיים אז למה בכלל לחיות???". כמבון שאף פעם אין ליתשובה... מצד שני, להתאבד? שאני אפסיק את החיים שלי או של מישהו אחר? אני לא בטוח שזה טוב יותר? זה יכול, לדעתי להרוס לגמרי את אמות המידה המוסריות בחברה. זה עלול להפוך אותנו ממש לחבה מושחתת וקטלנית מאד (קראתי כמה ספרים על זה - אבל זה יכול להפוך למציאות). מי יכול לקבוע היכן זה יעצר. מי יהיה ערב לכך שזה תמיד יהי ברצון ובהסכמה. - סתם מצב לדוגמה: מישהו (נגיד בן זוג) רואה את השני בסבל ויסורים נוראיים, הוא/היא מחליט/ה על דעת עצמו/ה להרוג אותו. מה זה? חסד או רצח? (ועד כמה נוכל לבדוק אם לא היו שיקולים נוספים, תועלתיים למיניהם למעשה הזה?). מסתבר שעם כל הקושי הנורא והבלתי מובן הזה, אופציית ההתאבדות/המתת חסד לא ממש מהווה פיתרון עדיף!!! מה שעוד מתריט אותי זה - האם זה באמת עוזר? אין לי מושג מה קורה אחרי שמתים???!!! אני לא מדבר ח"ו לפי ההסברים של הדתיים. אני מדבר מבחינה פיזית/מנטלית גרידה. אנחנו לא יודעים כי רואים גופה מתה ללא תנועה ואינה מגיבה לעולם החיצון - אבל מי יודע מה אדם שמת מרגיש???!!! מי יכול להוכיח שבאמת לא סובלים אחרי המוות, ואולי הרבה יותר!!!!!! אולי אני נשמע מוזר, אבל תחשבי על זה רגע, את ממש בטוחה שלא? האם מדענים ומומחים שנמצאים בצד הזה של המתרס יכולים באמת לקבוע מה קורה בצד השני. פעם חשבו שצמחים לא מרגישים ולא מודעים, היום כולם יודעים שצמחים אפילו יכולים לחוש אם אדם רע (כזה שפגע בהם בעבר) נכנס לחדר בו הם נמצאים - מדהים! אז כל הספקות האלה שלי די מרתיעות אותי מלחשוב על התאבדות/המתה פתרון לצרות של החיים (בהתייחס גם למי שהגיב לך לפני...) ואני גם מחזק את דברי זה שעיר שצריך גם לחשוב על אנשים אחרים שמאד יצער אותם אם נברח להם פתאום מהחיים. ועוד דבר - כידוע שהתאבדות אחת גורמת לגל של התאבדויות אחרות, אז הנזק כבר לא אישי וקטן כל כך. כן, לפעמים אנחנו ממשיכים לחיות לא ממש בגלל שאנחנו מעוניימים בכך אישית אלא בגלל שאנחנו מבינים את האחריות שלנו כלפי הסביבה. ולאור עובדה זו - אולי כבר כדאי לנסות ולהתאמץ כן למצא הרבה הרבה סיבות טובות להמשיך לחיות כל עוד זה מתאפשר, ולהשתדל שזה יהי כמה שיותר חיובי ומועיל לסביבה האנושית שאנו חלק ממנה. מחשבות...
 
מה שאני חשבתי פעם

שכל אחד הוא אדון לגופו ולנשמתו.אבל אחרי מחשה מעמיקה וכמה גו'ינטים,הגעתי למסקנה שיש בנו ניצוץ אלוהי ורק הוא יכול ליטול את חיינו.ותאמינו לי שכשאמא שלי עליה השלום התאבדה לפני 12 שנים , דווקא בהתחלה הבנתי את המעשה שלה, ועכשיו אני רואה איזה השלכות המוות שלה גרם למשפחה שלי ולצערי הרב אני כועס עליה.לכן אני חושב שכל אחד צריך להתאמץ לשפר את חייו,אם לא למענו אז בשביל הסובבים אותו.
 

justchip

New member
מסכימה איתך

אבל זה לא אומר בוודאות שסבתך גם כן חושבת ככה, אולי היא מעדיפה כל טיפת חיים ללא קשר לאיכותה. כל אחד יכול לשקול רק לעצמו לפי הקריטריונים שחשובים לו בחייו ולכן גם הייתי נזהרת עם ההצעה לעזור לאחר למות מכיוון שבעינינו כבר אין לחייו ערך והוא רק סובל, לא בטוח שזה באמת רצונו אלה רק ץפיסה שלנו של הרצון שלו. באופן אישי הייתי רוצה למות לפני שאאבד את תפקוד מערכת העצבים המרכזית והזכרון אבל בוודאי יש אחרים שלא חושבים כך וירצו לחיות בכל מחיר.
 
גם מי שמחליט להתאבד

לא יצליח לעשות זאת בהכנסת הראש מתחת למים... האינסטינקטים המוטבעים בנו יגרמו לנו להרים את הראש בשניה האחרונה. גם הסבתא שרוצה למות כשדעתה צלולה, לא בטוח מה תרצה כשתהיה פחות...
 
זה רק מראה ש...

רוב ההתאבדויות נובעות מדחף רגעי חזק ולא מהחלטה מחושבת.כלומר בן אדם יכול להיות בדכאון תקופה ארוכה,אבל מעשה ההתאבדות זה סוג של שבריר שנייה של מצב נפשי קשה
 

מתלבט13

New member
עקרונית מסכים, אבל

לא ברור לי שרע לה כמו שנראה לך. המציאות היא שאנשים שנמצאים במצב גרוע מאד רוצים לחיות הרבה יותר ממה שהם עצמם חשבו קודם. ז"א שאלו אדם "אם תהיה נכה במצב X תרצה שימיתו אותך? והוא ענה שהוא רוצה. כשהוא במצב המדובר הוא מעדיף לחיות יש כאן: במציאות אנשים מתרגלים להרבה מצבים. והרבה יותר טוב להם ממה שהיה נראה להם בתיאוריה. ועוד נקודות שאינני זוכר כרגע.
 

uri80

New member
נגד מוחלט.

לאחרונה יוצא לי לצערי לבלות די הרבה בבתי חולים ממספר סיבות, דומות מאד למקרה שהזכרת. עם כל הצער והסבל הכרוך בדבר, כל עוד הדעת נשמרת תקינה, לא הייתי מוותר בשום פנים ואופן על כל רגע ורגע כאן. כל עוד אני מסוגל לראות, לקרוא ספר, לראות את בני משפחתי המבקרים אותי-הייתי נאחז בכל שביב של חיים שעוד נותר לי.
 

uri80

New member
בדיוק בגלל זה כתבתי ש"אני" לא

הייתי מוכן לותר על כך. לאנשים אחרים יש שיקולים אחרים. סטיבן הוקינג חי? לדעתי כן. מאד. חי הרבה יותר מאשר הרבה אנשים אחרים בריאים בגופם. יהיה נצח של זמן לכלום שבא אח"כ. הזמן שכאן הוא הקצר בעיני.
 

boten d

New member
זה לא שחור לבן

מאוד מאוד מאוד אפור, עם פסים ורודים וכתמים ירוקים לא מזוהים. מצד אחד, יש לכבד את רצונו של אדם. אם הוא מחליט בהחלטה שקולה ואמיתית שאין עוד טעם לחייו. חולה סופני, חשוך מרפא שמבקש שלא יאריכו את חייו בצורה מלאכותית - יש מקום למלא את רצונו. ובכל זאת, אם הוא לא נעזר במכונות אלא "חי" באופן עצמאי, מטעמי פוליטקלי קורקט, חברה ומוסר כליות אין מקום להמית או לעזור לו להתאבד. השאלה היא בעצם: האם יש לאדם את הזכות להחליט שהספיק לו? דוד של אמא שלי, כאשר שכב בבי"ח חולים בידיעה ברורה שזהו זה, לא היה מוכן לקבל מבקרים (מלבד אשתו וילדיו). פשוט לא רצה שיזכרו אותו ככה. הוא שכב כך כחודש עד שנפח את נשמתו. אפשר להבין. אפשר היה להבין גם אילו היה מבקש שינתקו אותו מהמכשירים. כמו רוב האנשים גם אני לא מעוניין להיות נטל. אם חלילה יקרה משהו, לא רוצה לשכב צמח 13 שנה כשההורים מגיעים כל יום ומקווים לראות תזוזה של איזה עפעף. סבל מיותר לכולם. אז למה לא לנתק? אבל מכאן ועד להגיד "שיתנו לו להרוג את עצמו, ואם הוא לא יכול, אז שגם יעזרו לו" הדרך רחוקה. נגמר לי, בלי סיכום. אין לי דעה נחרצת כנראה.
 
פרדוקס

מתי שבן אדם בהכרה צלולה הוא לא רוצה למות ומתי שהוא מעורפל חושים וכבר רוצה למות הוא לא יכול לומר את זה. צריך חקיקה בעניין.‏
 
לסבל יש ערך

תדמייני עולם ללא סבל זה מה זה משעמם. חוץ מזה בזכות הסבל יש לנו המון דברים בעולם. בגלל הסבל אנשים יצרו ועשו דברים מועילים שלא היו עושים אותם ללא סבל.
 
למעלה