מחשבות על מוות
אתמול, אחרי הרבה מאד זמן, הלכתי עם אבי לבקר את סבתי בבית אבות. חטפתי את שוק חיי. אשה שהיתה לתפארת. יפה, חזקה, מלאת רוח חיים, תמיד עבדה, כעת מוטלת על מיטה במחלקה הסיעודית, הגוף היפה שהיה לה הפך להיות מצומק כשל ילדה בת 12, העיניים מזוגגות, בקושי מבינה את מה שאומרת. היא זיהתה אותי. המוח עוד עובד. לצערי (?) לצערה (?), כמה נורא. ואני חושבת, איך אפשר לשכב כל היום בחוסר מעש שכזה במיטה. או לשבת באיזו עגלה, לחכות למה? איזו דרך נוראה למות. דיברתי עם אבי. גילגלנו ביננו את נושא ההתאבדות. אני כמובן צידדתי לחלוטין בעד. הוא בדרכו: רק ה' קובע מתי ואיך נלך. "אבל אנחנו גם יכולים לקבוע, מי רוצה לחיות ככה?" אני אומרת, והוא מספר ששמע שעומדת כרגע הצעת חוק שמי שכותב צוואה שבה מבקש שכשיגיע למצב סופני, שלא יטפלו בו או יחיו אותו בכל מחיר. שיתנו לו למות. אני מרחיבה ואומרת: שיתנו לו להרוג את עצמו, ואם הוא לא יכול, אז שגם יעזרו לו! ככה אני הייתי רוצה.
אתמול, אחרי הרבה מאד זמן, הלכתי עם אבי לבקר את סבתי בבית אבות. חטפתי את שוק חיי. אשה שהיתה לתפארת. יפה, חזקה, מלאת רוח חיים, תמיד עבדה, כעת מוטלת על מיטה במחלקה הסיעודית, הגוף היפה שהיה לה הפך להיות מצומק כשל ילדה בת 12, העיניים מזוגגות, בקושי מבינה את מה שאומרת. היא זיהתה אותי. המוח עוד עובד. לצערי (?) לצערה (?), כמה נורא. ואני חושבת, איך אפשר לשכב כל היום בחוסר מעש שכזה במיטה. או לשבת באיזו עגלה, לחכות למה? איזו דרך נוראה למות. דיברתי עם אבי. גילגלנו ביננו את נושא ההתאבדות. אני כמובן צידדתי לחלוטין בעד. הוא בדרכו: רק ה' קובע מתי ואיך נלך. "אבל אנחנו גם יכולים לקבוע, מי רוצה לחיות ככה?" אני אומרת, והוא מספר ששמע שעומדת כרגע הצעת חוק שמי שכותב צוואה שבה מבקש שכשיגיע למצב סופני, שלא יטפלו בו או יחיו אותו בכל מחיר. שיתנו לו למות. אני מרחיבה ואומרת: שיתנו לו להרוג את עצמו, ואם הוא לא יכול, אז שגם יעזרו לו! ככה אני הייתי רוצה.
