ציPור לילה
New member
מחשבה/ תהייה/ הגיג
כמה פעמים קורה לנו שאנחנו שופטים או מגבשים דיעה על אנשים אחרים מבלי לזכור שגם לנו זה קרה/קורה או יכול לקרות. ולמה אני שואלת ? אני קוראת מייל מהידיד החרדי שלי בו הוא מספר לי על הנכד שלו שנולד לביתו , זאת שאך לפני שנה ילדה בן וכבר בן שני לה, אני יודעת שהבת הזאת הביאה את הילד מרצונה החופשי ובאהבה אבל בכל זאת כאם וכאשה אני מרחמת עליה ואף קצת כועסת על החברה החרדית כולה שרואה בזה נורמה מבורכת בלה בלה בלה . עוד מחשבותיי רצות ופתאום אני קולטת את עצמי שבעצם היא בת 24-25 בערך בעוד שאני הייתי בת 20 כשהיו לי כבר שתי תינוקות ואני לא משתייכת לשום חברה שכפתה עליי מצב זה , איך אני יכולה לשפוט אותה ולרחם עליה בזמן שאני עברתי את החוויה הזאת עוד כשהייתי צעירה ממנה . עם כל הקושי של אז , הייתי מאושרת וגם היום אני שמחה בתוצאות כשהילדים גדולים. סיפרתי את הסיפור בכדי להמחיש כיצד באה לי התהייה שבמשפט הראשון בקטע זה. הייתי רוצה שלא תתייחסו לעצם הדוגמא שהבאתי אלא לעצם התהייה והשאלה : האם אתם מוצאים את עצמכם לפעמים כועסים/ שופטים/מרחמים וכו...על אדם אחר כשבעצם אתם יכולתם או הייתם בדיוק במצבו ? במילים אחרות : האם אנחנו רואים את הדבשת שלנו ? אמנם לא קשור להכירויות אבל רציתי לשתף אתכם במחשבותיי לפני שאני רצה לאוטובוס ..
כמה פעמים קורה לנו שאנחנו שופטים או מגבשים דיעה על אנשים אחרים מבלי לזכור שגם לנו זה קרה/קורה או יכול לקרות. ולמה אני שואלת ? אני קוראת מייל מהידיד החרדי שלי בו הוא מספר לי על הנכד שלו שנולד לביתו , זאת שאך לפני שנה ילדה בן וכבר בן שני לה, אני יודעת שהבת הזאת הביאה את הילד מרצונה החופשי ובאהבה אבל בכל זאת כאם וכאשה אני מרחמת עליה ואף קצת כועסת על החברה החרדית כולה שרואה בזה נורמה מבורכת בלה בלה בלה . עוד מחשבותיי רצות ופתאום אני קולטת את עצמי שבעצם היא בת 24-25 בערך בעוד שאני הייתי בת 20 כשהיו לי כבר שתי תינוקות ואני לא משתייכת לשום חברה שכפתה עליי מצב זה , איך אני יכולה לשפוט אותה ולרחם עליה בזמן שאני עברתי את החוויה הזאת עוד כשהייתי צעירה ממנה . עם כל הקושי של אז , הייתי מאושרת וגם היום אני שמחה בתוצאות כשהילדים גדולים. סיפרתי את הסיפור בכדי להמחיש כיצד באה לי התהייה שבמשפט הראשון בקטע זה. הייתי רוצה שלא תתייחסו לעצם הדוגמא שהבאתי אלא לעצם התהייה והשאלה : האם אתם מוצאים את עצמכם לפעמים כועסים/ שופטים/מרחמים וכו...על אדם אחר כשבעצם אתם יכולתם או הייתם בדיוק במצבו ? במילים אחרות : האם אנחנו רואים את הדבשת שלנו ? אמנם לא קשור להכירויות אבל רציתי לשתף אתכם במחשבותיי לפני שאני רצה לאוטובוס ..