אני לא חושבת שהורים לא צריכים לשבח ברבים
אבל שיהיה לשבחים בסיס במציאות...
בואי נאמר שאני קצת מתקשה להאמין שהרבה ילדים היום הם "בעלי חוש צדק מפותח ונחלצים תמיד לעזרת החלש" (לא זוכרת את הניסוח המדוייק שאמאyyy ציינה). זה די שונה ממה שאני רואה סביבי.
והם לא חייבים להיות ילדים "רעים" כדי לא לענות על הדרישה לעיל. פשוט נראה לי שהרבה ילדים/נערים היום פשוט אדישים. אולי לא רעים, אולי לא ינסו לפגוע בכוונה (לפחות הנחמדים מביניהם), אבל גם לא ממש יעשו משהו מעבר.
גילוי נאות: השנה, כמו גם בשנה שעברה, אני מתנדבת בפרוייקט עם ילדי כיתה ט', אותם אני רואה על בסיס שבועי. ילדים טובים דווקא, אבל שוב - לא רואה אותם יוצאים מגדרם כדי לעשות משהו לטובת מישהו אחר. הם בעיקר אדישים.
כך שאני אומרת את זה לא בגלל שאני מוזנת מתקשורת עויינת, אלא כי כך התרשמתי מהפעילות הבלתי אמצעית שלי איתם בשנים האחרונות. כמובן שאני מניחה שיש ביניהם גם כאלה שכן יעזרו ויתרמו ויהיו קצת פחות אדישים. אבל נראה לי (לצערי) שהם מיעוט.
