לעזאזל איתם! למה הם קמים כ"כ מוקדם ../images/Emo4.gif
פעם אחת כמעט קיבלתי מהם דו"ח ב-7 בבוקר בדיוק בת"מ חדשה ת"א רק כי לא ציפיתי לפגוש אותם בשעה כזאת (חשבתי שהם בטח מתחילים ב-8...): הייתי על ב' ולא מגולח, נכנסתי לתחנה ולקחתי לי את העיתון ישראלי, הלכתי לרציף של האוטובוס אותו הייתי צריך והיו לי כ-20 דקות עד שהוא מגיע. עמדתי לי ברציף, קראתי עיתון ועישנתי סיגריה, פתאום בזוית העין אני רואה מ"צ ומ"צית עוברים כמה מטרים ממני. המ"צית מצביעה עליי ואומרת למ"צ "לך תבדוק אותו", הוא עונה לה: "עזבי זה מילואימניק..." (כולם תמיד אומרים לי שאני נראה בן 25-26 ולא פעם כשאנשים שלא הכירו אותי ראו אותי על ב' הם שאלו אם אני מילואימניק/איש קבע...
כמה פעמים ניצלתי מהמ"צים בדיוק תודות לכך אבל זה כבר סיפור אחר...). המ"צית דווקא לא השתכנעה והם ניגשו אליי, המ"צ שואל אותי "אתה מילואימניק, נכון?" אני עושה לו "כן,כן" ואז הוא הסתובב והתרחק כמה מטרים משם ואילו המ"צית המעצבנת המשיכה להציק לי: "תראה לי תעודת מילואים!" - אני אפילו לא מסתכל עליה, ממשיך לעשות את עצמי קורא עיתון ועונה לה "אין לי", היא עושה לי "אז תראה לי צו מילואים", אני עוד פעם עונה לה "אין לי" (בנימה של "מה את רוצה לעזאזל?"), היא לא מבינה מה הולך פה, שואלת אותי "אתה בשמ"פ?" (שרות מילואים פעיל), אני עושה לה "כן", היא:"תראה לי תעודה מזהה", אני כבר מרגיש שאני עם הגב אל הקיר, מרים את העיניים מהעיתון ואומר לה בעצבים: "אין לי שום צו, שום תעודה, תעזבי אותי כבר" וחוזר "לקרוא" את העיתון. ואז היא עומדת וחושבת מה לעשות וגם אני עומד וחושב איך לצאת מהצרה ופתאום הגיעה הישועה! אני רואה בזוית העין שהאוטובוס לשדרות נכנס לרציף המרוחק כ3-4 רציפים ממני, אני נשאר לעמוד עוד כמה שניות עם המבט תקוע בתוך העיתון ופתאום מרים את הראש, יוצא מהבניין ומתחיל לרוץ לכיוון האוטובוס לשדרות, המ"צית לא היתה מוכנה לזה ולא הספיקה להגיב, רק שמעתי אותה צועקת בהיסטריה "היי, בוא לפה!!!"
תפסתי מכסה בתוך האוטובוס למשך כמה דקות עד שהוא היה צריך כבר לצאת, המ"צים כבר עזבו עד אז, יצאתי הסתתרתי בחוץ מאחורי הקיר עוד כמה דקות ואז הגיע האוטובוס שלי ולבסוף ניצלתי
(אבל באופן זמני בלבד, כעבור כשבועיים מ"צים אחרים במקום אחר הצליחו לתפוס אותי אחרי מרדף ארוך ולתת לי דו"ח על גילוח (הייתי עם זקן צרפתי...) אך אני הצלחתי לצאת גם מזה בשלום - הדו"ח בוטל לבסוף אבל זה כבר סיפור אחר לפעם אחרת...).