כשנסעתי חזרה היום מחיפה חוף הכרמל אז עליתי על רכבת שאמורה לנסוע לדרום - הרכבת הייתה במצב שהפליא אותי איך היא לא התפרקה בדרך - קיצר, בגלל החדשנות שלה והאמצעים הטכנולוגיים המאוד מפותחים בה שמעתי מאווווווד טוב כשהדבר הזה אמר ברמקול שכל מי שרוצה להמשיך לחדרה אמור להחליף רכבת בבנימינה. אז כמובן שנשארתי לשבת ברכבת שבה הייתי - ורק אחרי שהתחלנו לנסוע נפל האסימון - אמנם מאוחר מדי, אבל גם משהו. ראיתי את תחנת חדרה מערב חולפת על פנינו במהירות [או יותר נכון, הרכבת חולפת על פניה] וככה הגעתי מחיפה עד תל אביב בנסיעה אחת וממושכת.. ועל -זה- אני אומרת: "מוי כיף!!!". עזבו את זה שלצאת מהדבר הזה בתל אביב לא היה כזה פשוט כי כנאמר הרכבת הייתה מימי הביניים, הכל ידינו בקושי הספקתי לעוף ממנה כבר התחלתי לרוץ לרכבת לכיוון ההפוך שעמדה ברציף ממול. לא נראה לי שהייתי יותר שמחה לראות את התחנה של "חדרה מערב" מימי... אם לחשוב על זה - עברתי היום קרוב לאיזה 200 ק"מ ברכבת. לזה אניקוראת צו ראשון
. נראה לי הנסיעה בכלי תחבורה שונים לקחה יותר זמן מאשר השהייה בלשכה עצמה.
אני לא הכי מבינה בכל ענייני הצבא וזה אבל לפי מה שהבנתי לא מיינו אותם עדיין, ייתכן? כאילו, לפי מה שהבנתי, הביאו אותם לאיזה חור נידח שעתיים מחיפה דרומה באוטובוס, הקימו אוהל וחתכו לקיריל את השיער..