מחר השלושים

yamkachol

New member
כן מירי, כאב האובדן הוא קשה, איום ונורא,

אלה ימים מאוד קשים. אולי תעזור לך הידיעה, שמדובר בתקופה קשה. ההרגשה היא שהכל שחור משחור. אולם זה זמני. אח"כ יגיעו אליך ימים יותר רגועים, של חזרה לשיגרה החדשה . לבנית השיגרה החדשה. ההתמודדות עם האובדן היא דרך חיים. כאב לילדים, שהיו במותה של אשתי, בני 14, 12,10 ושני בני 8 שנים, הגדרתי לעצמי, עם הזמן (שהרי מדובר בהתליך הפנמה של דבר, שלי היה מאוד מופשט. לא נתפש ברגש. בשכל, כן - אולם האובדן נוגע בכל כך הרבה תחומים), שראשית - יותר ממה שאני מסוגל לעשות - איני מסוגל. זה הכי טוב שאני יכול לעשות. דבר שני, אני צריך לשמור עלי - כדי שהילדים ימשיכו לתפקד. חשוב לאכול ולישון. לשמור על כוחותי שאוכל להיות פנוי לילדים. אוכל להיות להם זמין, ואם אפשר עם חיוך, עם התבדחויות. אח"כ דאגתי שגם הילדים ילכו לישון - שינה טובה. נראת לי נכונה החשיבה שלך- שאת דואגת ראשית לעצמך, לפני חמותך. הייתי נוהג כמוך. את שומרת על עצמך - וזה חשוב מאוד. את מוצאת את דרכך בין נפתולי החיים האחרים שהתחלת לחיות. איני מתפלא שאת מחכה שיום השנה כבר יעבור - זה באמת מאוד קשה. לגבי "מה שאנשים אומרים" - למדתי לקחת את מה שהם אומרים, מזוית של נסיון להתיחס אלי. הם פונים אלי מתוך רצון שיהיה לי טוב. הם משתתפים בצערי ורוצים לעזור - אך לא תמיד יש איך. אני מתמודד עם האובדן וזו ההתמודדות שלי. רק שלי. שמרי על עצמך, ותעשי רק מה שיש לך כוח לעשות לעשות. מה שמתאים לך. כל טוב. ד"א, האם חשבת ללכת לסדנא להתמודדות עם אובדן בן / בת זוג? כל אחד מגיע לשם - כשמגיע לשם - מתי שהוא לאחר האובדן. איתי היו אנשים שהתאלמנו לפני שלושה וארבעה חודשים, אני הייתי כעבור שנה, והיתה גם אחת אחרי שלוש שנות אובדן. כל אחד כשהוא בשל לכך. לי היא עזרה מאוד. מקוה שעזרתי.
 
../images/Emo24.gif

מבינה את הקושלי לנהוג עד באר שבע, אולי תשקלי לנסוע ברכבת זה קל יותר אמא שקוברת ילד ולא משנה מה גילו לרוב מגיב נפשית בדכאון עמוק , אז אמו מתקשה לעכל , והנוכחות של הילדים עושה לה טוב על הנשמה , לכן היא מבקשת שתשארי השיקול לקבור אותו רחוק ממגורייך מאד מקשה עליך להגיע לשם אבל זה רק פעם בשנה להגיע לאב ילדייך ואם הילדים מבקשים עשי אתם חסד וסעי אתם לשם חשוב שירגישו שיש אמא שתומכת ונמצאת לידם בכל מצב אין לך מושג איזה העצמה זו לילדים? שולחת לך המון כוחות לעשות את זה עם הילדים להגיע לסבתא המתקשה לחזור לשגרה
 
../images/Emo24.gifמירי יקרתי

את הדרך הנכונה להתמודדות שלך את תקבעי ,ואל תראי בזאת אגואיסטיות ..את זקוקה לדרכך למען שפיותך ולמען ילדיך ,אימו עם כל הכאב והעצב ,צריכה למצוא את דרך התמודדות שלה ..תהיי אמפטית לרגשותיה ,אבל באסטרטיביות תסברי שאת קובעת את דרכך...הנסיעה קשה לך עם הילדים אז אפשרי ויזמי הרבה שיחות טלפון של הסבתא ונכדה ,שתפי אותה בחייהם בשיחות ..אבל חייך בידייך ומקום מגוריך את קובעת .. שמרי את כוחתייך הנפשיים להתמודדיות בתא המשפחתי שלך ,והשתדלי להיות ולעשות מה שטוב לך ,כי כשלך טוב לסובבים אותך טוב ... ומצרפת את שירה של לאה גולדברג שיר המדבר על עוצמתנו .."את תלכי בשדה " את תלכי בשדה לבדך, לא נצרבת בלהט השרפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם. וביושר לבב תהיי ענווה ונכנעת כאחד הדשאים, כאחד האדם. בהצלחה מירי ..
 
מחר השלושים

איך הזמן עובר מהר כבר שלושים ואני מרגישה שרק לפני שבוע ישבתי לידו בהוספיס . עברו שלושים יום ספוגים בקשים של כול אחד בלתפוס את מקומו הילדים ואני בלהבין שאני כאן ראש המשפחה שאני קובעת את החוקים. מחר אנו עולים לקבר לגילוי מצבה .לאחר מכן יהיה דבר שהוא לא לפי הבנתי ארוחת מצווה כולם באים לאכול לחגוג.שהוא לא כאן . היו לנו ארבעה שבתות של אכילה יחד אם משפת בעלי הילדים כול כך שמחים שזה נגמר הם רוצים לחזור לשגרה למשפחה שלנו אני והם יחד ביום שישי. היום תחושה של מתח בבית כולם מתרגזים על כולם סתם כך על כלום.
 

emmy5

New member
ציפי אליתים ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

שלא תדעי יותר צרות .. אני מבינה אותך ,אבל הדעת שלנו ,עשוי כך שנוציא את הכל בתקופה זו .. ממחר את יכולה ,לשים את החוקים שלך , את עכשיו אבא ואמא . תשתדלי להיות דיפלומטית .הכאב זה של כולם . חיבוק חם ממני !!!
 
|../images/Emo51.gif אל../images/Emo24.gif

לים ההולדת תהנו מ
ותכבי את
והרבה שנים מוצלחות בכול אשר תרצי.
 
../images/Emo24.gif

חמודה הזמן עובר מהר , במיוחד ה30 אני מציעה לאסוף את כולם לחיבוק גדול לאיחוד לפני החשיפה למשפחה המורחבת, תמיד יש דריכות בגלל האזכרה , הרגשות בכוננות אצל כולם כי כולם רוצים לחזור לשגרה , אבל בזהירות כי שם מחכה השקט והגעגוע הארוחה היא חלק מהתפילה וסיבה לברך שוב ולומר קדיש לעילוי נשמתו , היא מוגדרת ארוחת מצווה שולחת לך ים של כוחות לעטוף אותך באהבה גדולה מזלי שהדודים שלי, האחים של אמא והאחיות שלה , אמרו בלי ארוחות רק מזונות את הקניות עשיתי עם הדודות שלי , ובעלה של חברה עזר לי לאסוף ולנקות אחרי כולם את האזכרה של השנה ארגן השליח ציבור בבית הכנסת ,ושוב רק פירות ומזונות הגענו לשם ישר מבית הקברות ארגנו שם שתיה חמה עבורנו , וזה היה כמו לבוא הביתה, בית כנסת הזה מאד קטן ומסודר יפה , עזרתי בשיפוץ אז אוהבים אותי מאד שם ואני שלמתי את ההוצאות של הקניות לאזכרה . , בסיום האזכרה אחרי שהדודים שלי נסעו הבנתי שזה מקובל מאד, לי היה נוח מאד כי לא הינו צריכים לחפש מניין כי אצלנו זה בעיה חוץ מזה אני לא הייתי במצב ללכת ולארגן את הדברים לאזכרה
 
תודה נסיכת כוכב

היום אנו אוכלים ארוחת ערב רק אני והילדים .את אתמול עברנו כבר היה מתח באוויר שהתפוצץ שבני בן 15.6 הלך להסתפר ולהתגלח .גיסי כעס למה לא שאל צריך לאשאר עד יום ראשון .ואני אמרתי תעזבו את הילד כול הזמן מנסים לחייב את הילד לדברים שלא רגיל הלהם.היום שוכב במיטה לא קם לבית הספר כואבת לו הבטן.הבת הלכה לעבוד רגיל עד 18.00 הקטן הלך לבית הספר אתמול שאל אותי מתי אבא יחזור עניתי אולי שיגיע המשיח ואז אמר לי אם יקום שוב יהיה חולה ויהיה לנו קשה.הסרטן לא יעזוב אותו ושוב ימות. אלוואי עלי שהיה רק מזונות הגיסים שלי רצו ארוחה כך היה שכמנו מהשבעה כך אתמול ובעוד 10 חודשים שוב .
 
ציפקוש מתוקה 3 פעים וכל פעם זה שונה

הבן בטח מרגיש את הלחץ לכן הכאבי בטן , תכיני לו תה של לואיזה וזה ירגיע אותו לקטן תגידי כמו שאמרנו לקטנה של אחי שבפברואר תהיה בת 4 שבתא בשמים כך אמרה לה אחותה בת ה15 שכולם עזבו אותה אצל השכנה ובאו להלוויה מאז היא חוזרת על זה כמו תוכי, וגם אומרת שהיא מאד מתגעגעת לסבתא אז מראים לה תמונות ומחבקים אותה וזהו ותביני היא פעם בשבוע ראתה את סבתא גם שאחי היה מאושפז פעם בשבוע הבאנו את הקטנה לסבתא ההפרש בניהן 77 שנים , הקטנה הזו נכדה באה בגיל שבדרך כלל מגיעים נינים והסבתא סרגה לה אפודות בלי סוף שגם היום אחרי שנה וחצי שהיא לא איתנו האפודות עדיין עולות עליה אנחנו מפגש של מזרח ומערב ,שאחותי נפטרה הרימו פה ארוחות , מרק תימני ועוד כל מיני דברים , האמת כל יום הגיע אוכל מבושל לבית , כמו שנוהגים התמנים , שלא לדבר על מספר המתפללים , היו פה כמה מנינים אבי התפלל בבית כנסת תימני , הכירו אותו האנשים בבית הכנסת למרות שאנחנו ספרדים , הם דאגו שיהיה לנו מניין כל ערב , לכן ערכנו סעודות לפי קהל המתפללים .אבא שלי אז ארגן עם אשת אחיו ביום השנה גם היתה אזכרה גדולה אבל רק עם מזונות מלפפונים ביצה קשה ,ואחת הדודות מצד אבא הביאה אורז הבית היה מלא אנשים , בקושי הספיק האוכל לכולם שאבי נפטר , ישבנו בבית ,ודודה באה ובישלה לנו מהבית מה שיש , האחיינים היו חולים היו אז 3 ילדים קטנים הדודים באו לתפילה והלכו אחרי זה , אני כבר לא בדיוק זוכרת כי הייתי משש חולה באותה התקופה ואחי טפל באמא ובי בסיום השבעה ארגנו מזונות וזהו וככה גם בשנה, לשנה היתה בעיה למצוא את העשירי למנין אז נוצר הקשר עם הבית הכנסת ,שעשה את האזכרה לאבא ואחותי כל שנה ואנחנו ארגנו לאחרונה הם מארגנים הכל ואני ממנת את העלות לפעמים לא מגיעה לבית הכנסת תלוי איך אני מרגישה מאז אין לי בעיה של מניין , מתאמתץ עם שליח הציבור שם לאמי לא היה מניין אז רק בסיום השבעה הצלחנו לארגן תפילה בבית , בשאר הימים אחי הלך לבית הכנסת ואני רתחתי בבית לקראת ה30 הדודות באו ניקו את הבית ועשינו קניות שוב מזונות ובורקסים וזהו , ובני משפחה ומתפללים מבית הכנסת השלימו מניין , תודה לאל עבר בשלום , ראינו את כל הבני דודים שהגיעו אלינו אמא באה ממשפחה מאד צנועה למרות שהם משפחה ידועה בקהילה שלה , וזה הקל משמעותית בכל הארגון של הדברים אבל את 11 חודש עברנו בשקט זה היה בשמחת תורה , אז את השנה של אמא דבר איתי האיש מבית הכנסת אני זרוקה במיטה בקושי מרימה ראש, הוא ארגן הכל ממש יפה כמו שהחלבים יודעים לארח , הדודים היו מרוצים ואחר כך נסעתי לאחי להיות עם האחיינים שלי , הקטנה הלכה וחזרה ולקחה מהדברים שהבאנו הביתה מהאזכרה עבורם ששאלתי אותה מה את עושה שם אמרה לי אני לוקחת ממה שסבתא שלי שלחה לי , רואה עבורם זה פשוט מאד
 
ציפי יקרתי ../images/Emo24.gif

כל הכבוד לך שתמכת בבנך ,את חיבת להיות אסטרטיבית ולהעמיד דברים במקום כמו שלך נח ,האבל הוא אומנם של כולם אבל קחי את המושכות לידיך,בלי מלחמות תבהרי שזאת דרכם להתאבל ... הכנסי שגרה נעימה לחייך ,וארגני סועדה לאהוביך ...הכתבי את דרכך ... בהצלחה ...
 

BennyKa

New member
הזמן עובר מהר, אבל הימים עוברים לאט

זה מן פרדוקס כזה....... יש לו לזמן כל מני תכונות מוזרות חלקן טובות והאחרות פחות למשל הזמן זז כל הזמן לא עוצר לעולם הזמן מרפא הכל ומשכיח הרבה הזמן מיפה דברים מחד ומכאיב מאוד מאידך ובכל זאת אין ברירה הזמן לוקח אותנו איתו אל העתיד מילת המפתח עכשיו היא שיגרה סוף סוף אפשר להיכנס לשיגרה אמיתית ולא לשיגרת חירום מלאי לך את הימים וגם את הלילות המשיכי בדרך היי חזקה ובאופק - באופק יש ספינה ........
בני
 
כמה אתה צודק

שהכול ענין של זמן הכול יעבור אך שהדברים קוראים באותו רגע אתה לא חושב על הזמן שמרפא את הפצעים . על התמודדות חדשה .באמת צריכה למלואת את יומי כך שמרוב עסוקים הגיעה לסוף היום עיפה .
 

ליגה76

New member
קבלי חיבוק ענק

תהיי חזקה אישה יקרה. אני לא עברתי את התהליך הזה... הייתי בבית חולים חזרתי להכרה שבועיים קודם לכן. אז לא יודעת מה זה. רק שזה נשמע כ"כ לא פשוט, כ"כ קשה אבל הזמן עובר, עובר לו מהר. הזמן מצד אחד מרפא ומצד שני מכאיב... את עכשיו אמאבא, את צריכה לחבק את כולם ולקחת את ההגה לידיים שלך. בהתחלה זה יהיה קשה אבל לאט לאט - עם הזמן - כולם יתרגלו. תהיי חזקה, וכשבא לך לפרוק ולהישבר מותר לך לבוא לפה ולבכות. יש פה אנשים עם כתף רחבה ומותר מדי פעם ליפול - אח"כ קמים במדרגה גבוהה יותר.
 
../images/Emo24.gifציפי קבלי חיבוק

כל כך מבינה אותך .. כל כך מבינה את המצב של המתח והתרגזיות ... והחוסר הגדול ואי השקט הפנימי שנוחת עלינו .. זה עובר יקרתי ... רק תמיד זכרי שגם את זקוקה לשקט שלך ,לפינוקים .. כי את מעכשו אמאבא כל יכול ..ואת עושה רק את הכי טוב שאת יכולה .. ואם לא תקבלי ותדאגי לעצמך לא יהיה לך מה לתת .. ושוב חוזרת לדוגמא גם שהולכים להנשים משהו קודם שואפים אויר לעצמינו ...
 

yamkachol

New member
כן, כן ציפי, את עוברת מה שאנו עברנו,

את מתמודדת עם מה שאנו התמודדנו. "את עלית לכתה א'" בבי"ס של החיים. את יוצאת ל"מסע של החיים"... החיים שלך. את כעת הרבה עם עצמך, עם המודעות שהולכת וגוברת אל עצמך. אל מי את? מה יכולותיך? יהיו לך עליות וירידות - ולפעמים אפילו "רכבת שדים"... מה שלי עזר, בין השאר, היה כשאמרו לי (והזכירו לי) שמדובר בתקופה. כמה שאיום ונורא - זו תקופה , זה עובר. נוכחתי שזה נכון. את חזקה, ואת יכולה. את ובעלך, בניתם משפחה (שאני מרגיש שלא אטעה אם אומר - נהדרת), וכעת את ממשיכה לבד את ששניכם התחלתם. הכל דיבורים... את תתמודדי ותראי, כשתסכלי וותבחני את ההתמודדות שלך עם האובדן, כשתסכלי אחורה, תוכלי לראות את חצי הכוס המלאה שלך - שאת מילאת אותה במעשיך, במחשבותיך, חיבוק.
 
אני כאן ללמוד ממכם

בעלי הנסיון שכבר עברתם את השנה הראשונה .כפי שכתבת רכבת שדים רק שלא תדהר מהר מדי.ואפול ממנה .
 
אשלח לך יד לאחוז בך

הכל תלוי בך בילדים בקצב העיכול שלהם את השינוי ואנחנו כאן לתמוך בך
 
למעלה