חלק מהייאוש התהומי מוצג פה
הי אריק, לאחרונה מדובר בחרדות על בסיס הגוף, לדוגמא מאז שקראתי על אפשרות בשבר הפין לאחר מין אגרסיבי ואינטסיבי, אני מת מפחד בכל סיטואציה שקשורה באיבר המין שמה אקבל את השבר הזה, אני דוחה את הפעולה כמה שיותר, (דבר שרק מגביר את החרדה) ושאני כבר עושה את זה אני פשוט מרגיש כאילו לקיתי בשבר הזה. אתמול אפילו הדבר בא במישור החזותי - פשוט ראיתי את האיבר מכווץ לגמרי וישר קשרתי את זה עם השבר. אחד הקשיים האחרים הוא ביסי אנוש, במיוחד בעבודת צוות בעבודה, אני לא מצליח לקיים שם שיתופי פעולה, לדרוש למשל מעובד חדש שיעשה דברים מסוימים (כבר התעמתתי איתו) ובעצם התעמתתי שם עם כולם עד כדי שמישהו שם כמעעט תקף אותי. אני לא מבין מה הגבול, מה אני צריך לעשות, כמה, מתי, עם מי??? הכל מבולבל לי שם, בעיה עם גבולות כנראה. אני מניח שעם בעבודה היה יותר טוב,אז הייתי שמח יותר... עם החברים - פשוט לאט לאט אבדתי כמעט את כולם, יש כאלה שלא עונים לטלפון, כאלה שאני רואה אותם רק בתנאי שזה מעורב בקבוצה גדולה של חברים - כלומר מפגש אישי לא מתאפשר, וכאלה שרואה לעיתים רחוקות או באופן מקרי יותר, אני משתדל לעניין ולא להיות מרוכז בעצמי, אך כנראה שלא מצליח לי, וגם עם נדמה לי שאני מצליח, אף אחד מה כבר לא קשור אלי. היתה תקופה אחרת, שבה הייתי בקשר עם יחסית הרבה אנשים והרגשתי שהם רוצים בקרבתי שאני מעניין אותם, זהו זה נגמר. חוץ מזה אני נטול כוחות, מלא באי שקט ודאגה ומדוכא עד עמקי נשמתי משהו נדפק ואין לי מוג מה זה, והדבר הכי חשוב ומפחיד הוא העניין המיסטי-קרמתי (קארמה) כאילו לא משנה מה אני עושה שום דבר לא משתנה, למרות שהכל לפעמים נראה תקין ומאוזן (עבודה, בית, אוכל, כושר, ספרים...) במוח נשאר דפוק. והכי גרוע ומיסתורי הוא שגם יש כבר מפגש עם חבר או בחורה, אני מרגיש כאילו אני לא מצליח לרגש ולסחוף, כי גם לאחר מפגש עם בסיס רגשי כלשהוא, אני מרגיש כאילו לא השארתי שום חותם והראייה באה אחר כך, שבעצם אין שום בקשה נוספת להיות איתי, אתה מבין למה זה מיסתורי??? כאילו אבדתי את זה לגמרי!!! מקווה לאיזו הצלה, גמור ומיואש.
