מחפשת פורום...

[צינקוומילה]

כנראה עדיין אין פורם כזה...

אבל אשמח להיות לעזר, כי בנערותי קראתי "יותר מדי" ספרים, והספקתי גם "להסתובב ברחובות" יותר מדי. עם זאת, למדתי רבות מאנשים שונים, מבלי להיות "מושפעת" מחבורות שונות ומשונות. בעבר, הורי חשבו שאני מוזרה, אך כעת הם יודעים את אשר בליבי, זו עבודה שדורשת המון זמן ומאמץ של שני הצדדים. בהצלחה גם לכם. ומסרי לבנך, שינסה להמשיך בנתיבתו עם קצת יותר פתיחות אליכם, כי אתם מדליקים לפחות כמו מי שבספרים ומחוץ לבית. אני פה, אם יש שאלות. אם תספרי קצת על מנהגיו אוכל אולי לעזור. אני בת 30 פלוס עם גישה חיובית.

 

[הרדיו שלי]

סמסרה יקירתי ../images/Emo121.gif../images/Emo121.gif../images/Emo121.gif

האינך מתביישת? אני בטוח שגם מעבר לפעילותך הנעלה והדיסקרטית בפורומים השונים של תפוז את גם לוקחת משרה נוספת בטרורצייה ביתית של בנך ואולי גם משליטה פחד בבעלך. את לא עוזרת לבנך !!! לפחות סיפרת לו על התכתבותך ארוכת הזמן בפורומים? לפחות סיפרת לו שאת חושבת שהוא "זקוק" לכפייה פסיכיאטרית? סיפרת לו שאת כל-כך רוצה את טובתו כל-כך שאת משפילה אותו בפורומים ורק בכדיי לעזור, ועוד בשם האהבה והדאגה רחמניי ליצלן? אני בטוח שזה לא נגמר כאן. וחבל שאת בנך אהובך תפטמי בשנאה רבויית כאב ומחסור. תעזבי אותו, לא נח לך לראות אותו יורד מהפסים, אז שלחי את נפשו לעולם. בא לי להגיד לך "למה מי את?" מי את שתמררי ותמסמרי אותו? לא חבל? זהו והכל בנימה חיובית

 

[סמסרה1]

חייב טיפול/עזרה דחוף אחר"כ יהיה מאו

שלום לכל המתלהמים והמשמיצים. הכיצד אתם מעיזים לדבר עלי דברים כאלה? הלוואי שאותכם היתה מגדלת אמא חמה תומכת ואוהבת כמו שאני. אני בספק אם אלה המסקנות החפוזות שהגעתן אליהן. גם החברים שלו אומרים בפרוש שאולי הם עושים נזק ולא פועלים נכון אך הם רוצים לנסות. אין לי שום אפשרות לתת לו טיפול תרופתי מכיוון שהוא לא מבין שיש לו בעייה. והאם אתם חושבים שכל כך בכייף חשבתי לעשות זאת? והאם אתם חושבים שזה על דעת עצמי? הרי כתבתי כאן שהתייעצתי עם פסיכיאטר ולפני כן עם פסיכולוגי שהיפנה אותי לפסיכיאטר. והפסיכיאטר הוא זה שיעץ לי לעשות זאת. ודחוף. הוא איש המקצוע ולא אני. ואגב, גם בפורום יעוץ פסיכולוגי כאן בתפוז שטחתץי את בעייתו של בני וגם הפסיכולוג ענה לי שבני זקוק באופן דחוף לטיפול כי אחר כך זה עלול להתפתח ולהתדרדר יותר ממה שזה מדורדר ויהיה בלתי אפשרי לרפאו. עניתם לי בצורה שאינני רוצה להביע במילים מה אני חושבת. מה אני לא אוהבת את בני? הרי הוא הדבר היקר לי מכל? אינני ישנה בלילות וכל כולי דאגה לו!

 

[jinjetta]

היי סמסרה,

אנשים בפורומים לא אחת מתלהמים ומתרגזים מבלי שהם מודעים לכל הפרטים. בעיניי זו חכמה קטנה מאוד להתנפל על אנשים בצורה כזו, בלי להכיר אותם ובלי להבין את המצב בו הם נמצאים. יחד עם זאת, כפיה פסיכיאטרית היא נושא מאוד שנוי במחלוקת. פסיכיאטרים לפעמים ממהרים להמליץ על אשפוז, ולא תמיד יש צורך בזה. לכן אני מציעה לך לנסות ולשוחח עם בנך, ולא להסתמך רק על מה שפסיכיאטר או פסיכולוג שלא נפגשו עמו ממליצים לך לעשות. שום טיפול שאינו מציל חיים אינו בגדר דחוף. גם אם המצב קשה זה לא אומר שלא ניתן יהיה לטפל בזה גם בשלב מאוחר יותר (אבל יכול להיות שזה יהיה יותר קשה). אני משוכנעת שכל מה שאת עושה נעשה מתוך דאגה כנה לבנך ולרווחתו, אבל תמיד כדאי לוודא שאכן זה הדבר הנכון. ספרי איך הדברים מתקדמים והיי חזקה

 

[סמסרה1]

לג'נג'טה היקרה

בוקר טוב תודה רבה על התמיכה והפירגון. ברור לי, שאת מבינה את מצבי ומצבו של בעלי. את כאב הלב, הדאגה וחוסר האונים.

 

[jinjetta]

אדון "הרדיו שלי"

אני חושבת שלא מתפקידך לעשות ניתוחים "פסיכולוגיים" שכאלה על גבי הפורום. אנשים מתמודדים עם קשיים שונים בחייהם ובטיפול בקרובים להם. גם אם לדעתך סמסרה טועה, או לא רואה את התמונה במלואה, הטחת עלבונות לא תשיג את המטרה.

 

[ניר אייל]

תגובה ../images/Emo24.gif../images/Emo31.gif

 

[ניר אייל]

../images/Emo24.gif../images/Emo101.gif לאם הפטרונליסטית ...

אלוהי שמור אותי מאוהבי , משונאי אשמר בעצמי

הדרך אל הגיהנום רצופה בכוונות טובות

הפסיכיאטריה בישראל מסוכנת לציבור

 

[סמסרה1]

לניר אייל הפסיאכיאר הדגול../images/Emo46.gif

 

[סמסרה1]

אייל, המצב הוא כזה

בני סובל מתהליך של התדרדרות שנימשך מאז שחרורו מצה"ל, היינו מזה כשלוש שנים, שכולל: התכנסות, הסתגרות, ניתוק, ניתוק קשרים עם העולם החיצון, עיסוק במיסטיקה, פילוסופיה וחיפוש עצמי. לפרקים אומר ביטויים לא הגיוניים פרנואידליים כלפי בני משפחתו, שמעידים על בעיית שיפוט קשה. הוא מסוכן לעצמו הואיל ובהתנהגות חסרת שיפוט משוטט כנווד ברחבי הארץ וניצפה בשעות לא מקובלות במקומות מסוכנים. וכל ניסיון לסייע לו הביא להתנהגות אלימה מילולית מצידו. בנוסף, ביתנו הפך להיות כלא עבורנו הואיל ואנו מאויימים על בסיס יומי מבחינה מילולית ולפרקים אף היתה התפרצות בעלת גוון אלים פיזי. זה על קצה המזלג. אייל, האם יש לך רעיון כיצד לעזור לו?

 

[ירוןןן]

סמסרה1

1.עיסוק במיסטיקה וחיפוש עצמי מאד נפוצים כיום בכל שכבות האוכלוסיה והם בהחלט אינם מעידים על מחלת נפש,בטח לא כזו שמאפשרת אישפוז בכפיה. 2.את כותבת שבנך אומר ביטויים פרנואידיים כלפי בני משפחתו,נו למה את מצפה, את(ואולי עוד אנשים) פועלים מאחורי גבו בכדי לאשפז אותו,הוא בטוח יודע או לפחות חושד בכך...את מכירה את האימרה -"כל פרנואיד באמת נרדף בסופו של דבר" (או משהו בסגנון)? תמשיכי בדרך הזו ובאמת תהפכי אותו לפרנואיד. 3.זכותו להסתובב היכן שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה כל עוד הוא אינו עובר עבירה.חופש תנועה זו אחת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר וצריכה להתקיים עילה בעלת משקל רב ביותר בכדי לשלול מאדם זכות זו. את בטח שמעת על כל אותם כתות ותת כתות של חרדים\משיכיים שמסתובבים בלילות בכל מיני מקומות מבודדים ומדברים\צורחים למישהו\משהו בשמיים(רק אלוהים יודע למי...)-אז מה למה שלא נאשפז גם אותם? הסיבה היא שאנו חיים במסגרת דמוקרטית ופלורליסטית (או לפחות מתיימרים) ואין לנו את הזכות להתערב בדרך חיים של אדם או קבוצה גם אם דרך חיים זו לא נראית בעיננו. 4.בנוסף את כותבת שבנך אלים. בעניין זה חשוב להבין שלפי "חוק טיפול בחולי נפש" אכן ניתן לאשפז אדם במידה שהוא מסוכן לעצמו או לאחרים-אבל המסוכנות חייבת לנבוע ממחלת נפש! החוק עצמו אינו מגדיר מהי מחלת נפש אבל ניתן להקיש מחוקים אחרים ומהפסיקה שהמונח מחלת נפש במובנו המשפטי מתייחס אך ורק למחלות נפש פסיכוטיות חמורות ביותר-סכזופרניה,מניה דפרסיה,דכאון קליני-כולן נמצאות על ציר 1 של ה-DSM (זהו ספר "הקטלוגים" הפסיכיאטרי) שזהו הפרק המתייחס למחלות נפש פסיכוטיות.כלומר בכדי לאשפז בכפייה צריכה להתקיים מחלת נפש ולא הפרעה נפשית כל שהיא.(חוק טיפול בחולי נפש מבחין בין מחלה והפרעה כשמדובר על קטינים-אז מספיקה הפרעה בכדי לאשפז בכפייה.) במידה והפסיכיאטרים יתחילו לאשפז כל אדם רק בגלל שהוא מסוכן אז אפשר להרוס את בתי הכלא ולבנות בתי חולים, ולבטל את ספר החוקים הפלילי ולהחליפו ב-DSM או ICD.(בפועל הפסיכיאטרים מאשפזים גם כשהם יודעים שאין להם סמכות חוקית לכך). 5.אני חושב שהברירות הקיימות בידייך הם: א.לנסות ולאשפזו בכפייה-דבר שעלול להוביל לנזקים חמורים ובלתי הפיכים,ובנוסף לניתוק קשר עם בנך לתמיד. ב.להמשיך לא להסכים אם דרכו ולנתק או לצמצם את הקשר עמו אם זה עד כדי כך מפריע לך.כך לפחות תשאירי אופציה לקשר טוב יותר בעתיד. ג.לקבל ולכבד אותו כמו שהוא ולחיות את חייך כמו שאת בוחרת.

 

[SchizoFriend]

סמסרה1 , אותי מאוד מעניין...../images/Emo101.gif

,וצריך לעניין גם אותך... את מתארת לנו מצב שבו נימצא בנך, ואין לי ספק שהוא במצוקה קשה. יש המון אנשים שאיבדו את דרכם ונכנסים לתהליכי חיפוש אישי. חלקם אף מסתובבים במקומות מסוכנים בארצות רחוקות ,מסוכנים בהרבה מהמקומות בהן בנך מסתובב. חסר אנשים שמעדיפים את השעות הקטנות של הלילה לפעילות? אני כזה כמו רבים אחרים... מה לזה ולאשפוז או תרופות ??? כל מה שאת מתארת לא נישמע כמחלת נפש... גם תופעות המוגדרות "מחלות" הם בעלי אפיון מיוחד. אפילו העובדה שיש לו חברים שמתנהגים דומה לו מחזקת את דעתי שמדובר בכלל במשבר חברתי ולא מחלה של המוח. אולי חבל לך שהוא עם החברים המדורדרים של היום ולא עם החברים הישנים שהלכו ללמוד באוניברסיטה והם עסוקים מאוד. אבל להיות חלק מקבוצה אפילו אם היא קבוצה שלילית זה לא מחלה, תרופות לא עוזרות וגם לא אשפוז, למרות שלפעמים להיות חבר של אנשים לא נכונים זה מסוכן מאוד.(ואני לא אומר שזה המצב) על מה שנישמע לך כחוסר הגיון אפילו אחד מחוקרי המוח החשובים ביותר בזממנו אומר כימצוטט בכתב ומצורף בקובץ קול) "months of the year evoke colour, December is yellow, January is red, February is indigo. No wonder people thought they were crazy! But remember, if you're a clinician you know when somebody sounds crazy it usually means you're not smart enough to figure it out. He isn't crazy. o " ועכשיו לשאלה שבעצם רציתי לשאול ושכל כך צריכה לעניין אותך גם. נניח הבן שלך יסכים להתאשפז או יאושפז בכפייה. נניח הוא יגיע לפסיכיאטר ויקבל תרופות. מה הן הציפיות שלך מהטיפול , מהאשפוז מהתרופות?. איזה שינוי לטובה את מייחלת שהאשפוז ייצור?, מה בהתנהגות שלו את חושבת ישתנה לטובה בעקבות קבלה של תרופה זו או אחרת? את אומרת המצב לא טוב. את רוצה שהוא יהפוך לטוב. איך בדיוק את חושבת המצב ישתפר דרך אשפוז ותרופות? מה טיפול כזה יעשה בבנך שישנה את מצבו בכיוון שאת רוצה? מה את באמת חושבת שייקרה לו בהשפעת תרופה (תני תיאור של ההשפעה הטובה ושל השינוי, בהתאמה חלק חלק , טיפול כלפי שיפור)... אולי את סומכת שהרופאים יודעים דברים שאת לא מסוגלת לדמיין. אולי את מאמינה שתעבירי להם את המושכות והם יובילו את בנך למקום טוב. את כנראה לא יודעת שאין באמת תרופה שמרפאת מחלת נפש. כל התרופות רק משנות את מאזן האנרגיה בגוף. המחשבות תחומי העניין והדעות נשארות כמו שהיו. אולי כאן זה פורום תמיכה... גם אחת המנהלות דיברה על הצורך במתן תמיכה לך .. אבל אני ואחרים, לא נגיד לך:"אוי מסכנה, תתעודדי , יהיה טוב." גם לא נגיד לך ש:"את אימא נהדרת וזו לא אשמתך שבנך הוא כמו שהוא." ענו כן אומרים לך את האמת הכואבת, אמת שאת מכנה אותה במילים :"השמצות וגידופים". אבל זו האמת, ואני לא מבין איך אפילו המנהלת (שאם יש לה במשפחה פגוע נפש) לא נזעקת כלפי רצונך להכניס את בנך למקום ומצב , שהוא אחד הגורמים לכך שהמשפחות עצמן של פגועי הנפש עוברים סבל רב אף יותר. אימא שלי הייתה חוזרת הביתה מכל ביקור , ובוכה בכי היסטרי על כך שהבן שלה נימצא במקום כל כך זוועתי. אבל היא לפחות בניגוד אליך גם עם אבא שלי, נלחמו, רבו, צעקו, ועשו הכול כדי שהרופאים יוציא אותי מהאשפוז , "כבר אתמול". הורים ומשפחות לפגועי נפש עושים הכול כדי להוציא את היקר להם ממקומות שכאלה, ואת רוצה דווקא לשים אותו שם ?!?!?! רק תגידי לי קודם... מה את חושבת שהדרך שאת רוצה באשפוז ותרופות תשנה את המצב לכזה שיספק אותך או אפילו יהיה אפשר לקרא לו "שיפור" ?

 

[SchizoFriend]

המצב הוא כזה ../images/Emo12.gif ../images/Emo35.gif

סמסרה1 ככל שאת כותבת ומתארת יותר כך אני יותר מרחם על הבן שלך. ככל שאת כותבת יותר אני רואה איך את לוקחת ומשתמשת בכל מיני תיאוריי התנהגויות שנפוצות מאוד במיוחד אצל אנשים צעירים, ואלה יוצאות מהפא שלך דבוקות באופן תמוהה, למילים אחרות מפרשות כמו "ניתוק מהמציאות" , "לא הגיוני" "פרנואידליים" , "חולני", ומילים נוספות שהם כבר איבחן שלך ודעה שלך לגבי התנהגות, שאת עצמך במילים שלך מתארת, וגם עם התיאור שלך ברור שאין ההתנהגויות האלה אפילו חריגות. כשאת מצרפת פרשנות שכזו, עם מנה נכבדת של לחץ והיסטריה כשאת מדברת עם פסיכולוג או פסיכיאטר , זה לא פלא שהם מתבלבלים וחושבים שיש משהו בדברייך. אחרי הכול גם הם בני אדם, וידוע שיש הורים שרצים עם ילדיהם לחדר מיון על כל פיפס קטן והרבה פעמים אפילו גורמים לכך שהרופאים נותנים להם טיפול לא חיוני , ואפילו מזיק או פולשני. לפעמים זו אפילו מחלה. האימא מאמינה שהבן חולה ובאופן שיטתי דואגת שיקבל טיפול, כשהרבה רופאים "אנשי מקצוע מומחים" נופלים בפח האמונות של האם. מכל התיאורים שלך, וכמו שאמרתי , כמה שאת מתארת יותר, כך אני מתחזק בדעה, שהרופאים שדיברת איתם, (אם באמת סיפרת להם את אותם הדברים ובאותה צורה שסיפרת כאן), ייעצו לך על טיפול תרופתי או אשפוז. אם כך תיארת גם לרופאים, משתמע מכך שהם הרופאים, הם... או חירשים או פושעים. בכלל , העובדה שרופא דרך תיאור שלך (יד שנייה) מחליט ואומר לך מה הצעדים הנכונים לטיפול בבנך , זה רשלנות רפואית. כל רופא שבכלל מוכן לומר לך מה יש לבנך ולייעץ לך מה לעשות איתו, בלי להיפגש איתו לפחות לפגישת אבחון של שעתיים, זה רופא פושע שכדאי לך להתרחק ממנו. זה אפילו אחד הדרכים שלי היום לאבחן איכות או אי-איכות, אצל רופא, דבר שלמדתי לעשות , כי "זה בנפשנו" .!.!

 

[סמסרה1]

אם כך../images/Emo31.gif

מה אגיד לכם אם כך: בשביל מה צריך אנשי מקצוע??? דבר נוסף, אני מקווה שאינני טועה בזה שאני לא ממלאת אחר הוראותיו של הרופא. המצב נמשך הרבה זמן. מבני הבית, האדם היחיד שעוד לפעמים הוא יוצר קשר זו דוקא אני. אגב, שכחתי לציין שהוא לא עובד ולא לומד. נקווה לטוב. אגב, התגובות שקבלתי מכמה אנשים כאן לטעמי הן אפילו לא ראויות שאתייחס אליהן, מכיוון שהן מתלהמות, משמיצות מבלי לדעת מה קורה באמת, מוחקות סתם אנשים שבעצם לא מכירים, אולי הם מקסימים... אך פשוט אומללים רוצים להושיע. וזה מחזיר אותי למסקנה שהגעתי ממזמן שאין טעם לדסקס בנושאים רציניים כאן באינטרנט, כי מקבלים עצות אחיטופל. כל טוב לכם

 

[SchizoFriend]

חוץ מהאמפטיה לסבל שלך...

איזה עיצות את חשבת לקבל? שוב פעם את אומרת... "אגב, שכחתי לציין שהוא לא עובד ולא לומד." נו באמת ! ... קשה לי להאמין שאת לא עובדת עלי עכשיו...את לא רצינית !?!?! והעיצות שקיבלת כאן לגבי מה לעשות ומה לא לעשות הן עיצות מעולות. הם פשוט לא תואמות את מה שאת רוצה לשמוע. אני אזכיר לך שתי עיצות. 1. תעזבי אותו לנפשו, הוא ילד גדול, תני לו לחיות את החיים שלו בעצמו, תני לו לעשות את הטעויות שלו בעצמו, תני לו למצוא את דרכו שלו. 2. תמנעי מכל סוג של טיפוי בכפייה, על אישפוז אין בכלל על מה לדבר, זו חוויה טראומתית שלא מועילה , ויוצרת נזק כבד שקשה להשתקם ממנו אם בכלל. שתי העיצות האלה שנאמרו לך כמה פעמים בכל מיני צורות , ושלא הפנמת אותן הן שונות מהעיצות שקיבלת מהרופאים והפסיכולוגים. ההבדל הוא באחריות ... את רואה את עצמך אחראית עליו (בנך) ושוקלת להעביר אחריות למוסדות המדינה. אנחנו רואים את האדם (בנך) אחראי לעצמו ולגורלו. יש גם רופאים אחרים, וזו אולי עיצה ששווה לך להבין כי היא שווה זהב. 3. אם למצוא מטפל (בהסכמה שלו עצמו, ובלי לחץ שלך) אז מטפל שהוא נגד אישפוז או טיפול בכפייה, שהוא רואה במטופל כאחראי למצבו . מטפל שלא נותן הצעות מה לעשות ואיך , או מאבחן את האדם, על ידי שיחה עם אימא שלו, בלי להכיר את הבחור אישית במשך תקופת זמן מספקת. אם תקבלי אפילו אחת משלושת העיצות האלה את כבר משפרת את סיכוייו בעתיד להיות מאושר.

 

[סמסרה1]

ל-S.F

לא הבנתי ממש, האם זה לא חשוב שבין יתר הבעיות בני לא עובד ולא לומד ולא עושה כלום? או שלא האמנת לי שהוא לא עובד ולא לומד? ואגב, בלי ואני בתחילה היינו אצל פסיכולוגית שהגיעה למסקנה של אותו פסיכיאטר שאמר מה שאמר. וגם (אך זה לא חשוב) בפורום יעוץ פסיכולוגי הפסיכולוג שמנהל את הפורום אמר לי, שבני חייב לקבל תרופות ולא אישפוז... בכל אופן, לי לא היה האומץ לפקסס את המכתב שבו אנו ההורים מבקשים אישפוז לצורך איבחון. ולא שלחתי אותו. אך גם אין מצב שהוא יסכים לפגוש פסיכיאטר. אני מקווה שאולי דברים יזוזו ככה ושאיני עושה נזק.

 

[SchizoFriend]

לי היה קשה להאמין...

שאת מכניסה קשר בין לא לעבוד או ללמוד ומחלת נפש... שכמובן אין שום קשר... אני מבין שאת בתור אדם שמאמין באורך חיים של מסלול קידום לכיוון חיובי רואה באדם שלא עובד ולא לומד , ומעביר את זמנו בפעילות שלא מקדמת אותו לשום מקום, כאדם שנימצא על מסלול של התדרדרות והרס עצמי... קשה לי גם עם הסטירות שבדבריך... את אומרת שיש לו חברים שליליים אבל את גם אומרת שהוא מכונס? הוא גם מסתגר וגם מסתובב בכל מני מקומות ? הבעיה שלו, אם היא באמת קיימת לא יכולה להיקבע על ידך, אפילו ההתפרצויות האלימות שהן בכלל מילוליות, אתם כנראה גרים באזור בו אוכלוסיה מאוד תרבותית יחסית למדינה, כי מי שמסתובב וחי בשכונות ובערים, רואה ושומע צרחות ויכוחים קללות איומים, וזה בכלל לא קשור למחלת נפש. עזבי את האלימות... מה היה תוכן הדברים שלו? הרבה פעמים אנשים פונים לביטוי אגרסיבי כולל איום כאשר הם מרגישים שאי אפשר להגיע לאוזניי אדם אחר בצורה נעימה... הוא דיבר חריף... אבל מה הוא ניסה לומר לך?... על מה הוא כעס?... תעשי לשניכם טובה ואל תבטלי את זה בתשובה של דברים חסרי הגיון... בדרך כלל אנשים מתפרצים כאשר לא מקבלים אותם כשהם מרגישים שכמו שמים אותם בסיר לחץ, שמונעים מהם דברים, כשלא מבינים אותם... יש הרבה סיבות למה אנשים מאימים ומתפרצים... העובדה שהוא לא דפק לכם מכות מראה שהוא לא אלים... הפה שלו ברשותו, גם אם הוא מפחיד אותך. מה? את יודעת איזה צרות אני הייתי עושה להורים שלי? ולא רק אני, כל החברים שלי התנהגו כך, זה עצוב מאוד היה אבל מחלות נפש לא הולכות יחד כקבוצת אנשים, ותרופות לא עוזרות. את אומרת נעלם ולא מטלפן?

זרקו אותי מבית ספר בכיתה יא ולא המשכתי ללמוד, הוצאתי פטור מהצבא, אני הייתי גונב את המכונית, נוהג שיכור לגמרי, נעלמתי כמה פעמים לתקופות של כמה חודשים,יושב עם חבר לילות כימים וקורא קבלה, מדבר על דברים מטורפים, מעשן 8 קופסאות נובלס ביום ואוכל רק חלה עם מרגרינה הרבצתי לאנשים, הסתובבתי עם גנבים,פורצים,נושאי נשק ללא רישיון, סוחרי סמים, ומרסקי פרצופים. ציירתי קעקועים על עצמי ועל חברים שלי, חיררתי להם פיטמות עם עגילים, חברים שלי עוד עשו דברים גרועים בהרבה... כל זה כבר בגיל 17 כמעט אף אחד מהחברים שלי לא עשה צבא, או למד באוניברסיטה... ואם את חושבת שאני מגיע ממשפחה בעלת רקע סוציו אקונומי נמוך... אז אני יכול לספר לך שאבא שלי רופא, הורים של חברים שלי היו מנהלי בנקים, אנשי עסקים, אנשים שחלקם היו מוצפים בכסף, וחלק החזיקו תפקידים רמי דרג בשירות המדינה. הם לא היו חולי נפש... תרופות לא יעזרו להם... שלושה מהחברים שלי כבר מתו... שניים כתוצאה מדרך החיים שלהם... אני מסוגל להבין שאת רואה את הבן שלך , לא לומד ולא עובד, ומפחדת שהוא הולך לאותו כיוון שאני מתאר. משהו עם הבן שלך נשמע מסובב... אבל זה לא נישמע כמו מחלה... זה משהו הרבה יותר מורכב, זה נשמע לי כמו ריקבון של משמעות. מה שאת חושבת לדברים טובים אני לא חושב שהוא מוצא בהם טעם. בדיוק כמו שלך קשה למצוא טעם בדברים שהיום מעניינים אותו.. אני לא מבין... הוא כן עם חברים... אפילו שליליים ... או שבלי בכלל?... כמה לחץ הפעלת עליו כדי שינתק איתם מגע ?... מה שאת מתארת זה מיקרה קלאסי..!. יש לך בן, שיודע ומכיר את כל מה שלימדת וחינכת אותו כטוב... בן שבעצם קם ושואל את עצמו ואתכם : "מה העבודה הזו לכם?" אבל הוא לא הבן הרשע... הוא כן גילה משהו... טוב ורע, משמעות וחוסר משמעות, זה הכול אשליה... יש לדבר ערך, יש לו משמעות, הוא יישאל למה? ואופס זה נעלם!. ---------------------------------------------- אני מבין שיש לך הערכה גדולה אל בעלי מקצוע, מומחים שסיימו אוניברסיטה. אני כבן לאבא רופא, יודע מקרוב עד כמה שיש רופאים שאין להם מושג בכלום, יודע ומכיר עד כמה יש רופאים שעושים נזקים נוראיים למטופלים. רופא זה לא איזה תואר שמעלה אדם לדרגה אחת מעל כולם. יש אותה כמות של זבל בין הרופאים כמו בין האינסטלאטורים. פרדוקס אבל... בדרך כלל כמה שיש יותר תארים על הקיר ככה הם מראים פחות איכות מקצועית. רופא או פסיכולוג שמסוגל להגיד לך בלי לראות את המטופל אפילו פעם אחת, סתם מסיפורים שלך, כי הוא במצב חמור או זקוק לטיפול או אשפוז... את לא מבינה שזה איום ונורא ??? זה כמו רופא שיחליט שיש לך סרטן כי מישהו יספר לו שכואב לך ברגל... בטח מישהו דרך האינטרנט... אבל אלוהים!!! קובעים מצב של מטופל בלי לראות אותו? הוא כבר יודע שהוא זקוק לתרופות? שהוא במצב חמור? את לא מסוגלת לראות עד כמה זה מצב לא הגיוני ? לפעמים רופאים יושבים מספר שבועות עם מטופל והמצב שלא נישאר לא לגמרי ברור... אני עם רופא שאחרי חודש ושעות יחד שאלתי אותו אם יש לי בעיה פסיכיאטרית, והוא אמר לי:"אני חושב שלא" הוא אפילו לא היה בטוח אחרי תקופה...ואחרי היכרות אישית קרובה. ואת מספרת כאן על רופאים שאומרים לך מה הבן צריך ומה המצב שלו בלי לראות אותו?...פשוט קובעים דברים לפי הסיפורים שלך ?... זה איום ונורא !!! איך את מסוגלת בכלל לקבל עצה של רופא שמוכן להגיד לך דברים כאלה בלי לבדוק את הבן שלך??? רופא שעושה דברים כאלה זה רופא שחייבים לברוח ממנו!! איך ? איך? איך את לא מבינה את זה ? איך ?

 

[סמסרה1]

לסכיזופרנד ../images/Emo140.gif

היי לך האמת האמת, אם כל מה שכתבת נכון, אז מאוד היה קשה לי לקרוא. מודה אני. הבן שלי הוא ביסודו נשמה טובה, יש לו לב זהב (על כל לא רק אני מעידה אלא כל המכירים אותו), הוא מקסים ואני מתה עליו. הוא לא יכול להזיק לזבוב, נשמה טובה. אני רואה שכתבתי פעמיים נשמה טובה. אני יודעת ואנשים המכירים אותנו אומרים, שתמיד נתתי לו לעשות הכל, שכמעט ואולי בכלל לא אמרתי לו לא, שלא הצבתי כמעט בכלל קווים אדומים, והכי גרוע שעשיתי עבורו הכל. הוא לא היה זריך להזיז אצבע. ואני מתביישת לספר גם שעורים ועבודות לביה"ס הכנתי הרבה פעמים. גם את התרמיל של הצבא הכנתי עבורו פיקס. הוא לא היה צריך להתמודד עם כלום. ואני יודעת שזה לא טוב. כי אדם צריך לעשות בילדותו דברים לבד וכך הוא לומד. אך זה היה, עבר, ולא ניתן להחזיר את הגלגל. מזה שספרתי כאן שהכנתי עבורו התרמיל לצבא כל חופשה אתה מבין שהוא שרת בצבא, ולא רק שהוא שרת הוא היה בסיירת. לא חשוב שכיום הוא שינה דעותיו לחלוטין ולא היה חוזר על זה כנראה. אך זכותו. אבל, פניתי לעזרה מקצועית, בעצם פנינו אביו ואני, מכיוון שהרבה דברים מאוד לא טובים קורים ואנו דואגים לו. מותר לי לשאול אותך, בן כמה אתה היום? בקשר לחברים, עם החברה הטובים שהוא גדל איתם הוא ניתן קשרים אך כיום הם מיוזמתם שבו אליו. והחל להתרועע עם "משיחים" (סליחה כך אני מכנה אותם). אנשים שמנותקים מהחיים. ותתפלא, לא גרשתי אותם. ואם יצא או יוצא, שמישהו מהם מגיע עם התרמיל (תרמיל הנוודים) לביתי אני מלינה אותו. כי כל מה שקשור בבני אני מקבלת. ךאחרונה אחד המשיחים שהה בביתי כשלושה שבועות . והוא לפחות מדבר ולא מתכנס. ובשיחותיי איתו הוא אמר שאף איתו בני כמעט ולא מרבה לדבר... וכל מה שתארתי קודם. אגב, בזכות החברים הישנים ישנם כמה תזוזות וכולי תקווה... בכל אופן איתי הוא החל שוב קצת לתקשר. ועם אביו הוא לא מדבר עדיין. ועם אחותו בקושי .

 

[SchizoFriend]

אני ממש לפני תזוזה מהבית

היום עוד 50 דקות אני יש לי פגישה עם הרופא שלי, אני כבר 4 שנים אצלו, וכל פעם , כל שבוע כשאני יוצא מהחדר אני עם חיוך מאוזן לאוזן. אני היום בן 31 , וכן מה שסיפרתי זה האמת, האמת החלקית כי את האמת כולה או אפילו קצת יותר מהמעט שסיפרתי אני מפחד לכתוב כאן... אבל האדם שאני אראה עוד פחות מ50 דקות אמר לי כבר מזמן, שזה איום ונורא מה שעבר עלי, זה ממש אסון שקרה לי(כמו להרבה אחרים) שהגעתי לאישפוז ורופאים קלוקלים, אבל יחד עם זאת בגלל חוסר הבנה וכישורים לגבי התמודדות עם החברה והחיים, יכולתי בקלות למצוא את עצמי בכלא או בקבר. אני רק רציתי לומר משהו, נקודה למחשבה... כשאת אומרת מנותק מהחיים, את בעמם מתכוונת למנותק מדברים שאת קוראת להם חיים. אבל כל מה שבן אדם עושה כל החיים זה להתמודד עם החיים. כל מה שיש זה החיים. יהיה זה טוב, יהיה זה רע, זה לא ניתוק, זה הליכה בתוך החיים עצמם. אני יכול לספר לך שאני בגיל צעיר למדי גיליתי שדברים ואידיאולוגיות שחונכתי עליהם , הם לא דווקא האמת היחידה. ועוד גיליתי קסם, יופי, אמת, ומשמעות בדברים שלי אמרו כל החיים שהם רעים... זה קורה הרבה פעמים לאנשים שנופלים לסמים... מלמדים אותם שסמים זה איום ונורא, הם מנסים קצת ומגלים שזה לא נורא כמו שסיפרו להם, אז הם מחליטים לבדוק עד כמה מה שסיפרו להם זה תופש במציאות, ולפעמים הם בודקים דברים כאלה ואחרים עד מצבים איומים. אבל לך כהורה אין אפשרות אמיתית לעצור או להחזיר חזרה תהליך בו, התפוררה אצל אדם אחר תמונת העולם שלו, והא מנסה לגבש תמונת עולם חדשה ואולי מציאותית יותר ממש שלימדו אותו... דיברתי עם אבא שלי לפני חצי שעה ושאלתי אותו על ההבדלים בין פסיכיאטריה לתחומים אחרים... הוא זרק לי נקודה ואמר, שאם לדוגמא יש לך סיבוך בניתוח או ברפואה של הגוף, מייד מעבירים אותך לרופאים טובים יותר וכשדבר מסתבך את בדרך כלל מגיע למקום טוב יותר... בפסיכיאטריה, ככל שהדברים יותר מסתבכים כך עוברים דווקא למקומות פחות מועילים ויותר מזיקים, המהירות בה מגיע מטופל לפסיכיאטריה למקומות בו נותנים לו להתדרדר פשוט תחת השגחה , ומקבלים את הדירדור הזה כחלק בילטי ניפרד ובילטי נימנע מהמחלה שלא היא מפחידה.... רופאים פסיכיאטרים ידם קלה על התרופות ועל הוראות האישפוז... להסתבך בפסיכיאטריה זה קל, וקשה לצאת... זה ממש סכנה של הרס החיים ולא רק "ניתוק"מהם. רק שהפעם ההרס הוא אמיתי והחיים הם עדיין החיים אבל מאוד אומלילים... טוב אני חייב לצאת כדי שלא אאחר לרופא... אני אפילו אין לי זמן לבדוק שגיעות כתיב או ליקרוא את מה שכתבתי לפני שאני שולח את זה ... יום טוב.

 

[סמסרה1]

האם?

שאלה מעצבנת, האם רפואת הפסיכאטריה לא עזרה לך? אולי בזכותה חזרת לעצמך?