מחפשת פורום...

[SchizoFriend]

הפסיכיאטריה גרמה לי לנזק עצום...

רק היום דיבר איתי הרופא שלי על הנזק הבילתי הפיך שגרמו לי התרופות. ועל כך שלא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה הוא תאר לי את זה כ... עכביש שבנה רשת נפלאה מקורים עדינים. ובא אדם ובלי כוונה עשה חור ברשת... ואז הוא אומר לעכביש , אוי סליחה סליחה תן לי אני אתקן לך את זה... והוא שולך אצבעות ומושך קצת מכאן קצת משם, ובשום אופן לא מצליח להחזיר את הרשת למצב בו היא הייתה בהתחלה. הוא כן דיבר על אפשרות (ואמר לי שהוא יודע שאין איתי על מה לדבר) , של ניסיון לתקן את הנזק של התרופות(קשיי ריכוז) על ידי ריטלין. והוא צחק ואמר שהוא יודע שזה נשמע דפוק , לתקן נזק של תרופות עם תרופות אחרות. אמרתי לו שבשום אופן לא . אמרתי לו שעל תרופות אין תחושה טיבעית בגוף, והוא אומר ברור שלא תהיה עם תרופות תחושה טיבעית.... סמסרה1 אני כבר ארבע שנים אצלו ועשיתי כבר דרך ארוכה בשיקום הנזק שניגרם לי בעקבות הטיפול הפסיכיאטרי הקודם... זה עוזר לי מאוד... אבל אפילו הפסיכיאטר הכי טוב שפגשתי עד היום, (הוא מהיום) לא מסוגל לתקן בצורה טובה רשת קורי עכביש קרועה ולהחזיר אותה למצב הקודם... הפסיכיאטריה לא החזירה אותי לעצמי... הפסיכיאטריה שללה אותי מעצמי, ועכשיו הרופא הזה עוזר לי תשקם את הנזק... אני רחוק ממה שהייתי מבחינה של יכולת מנטאלית מלפני שבאתי במגע עם הפסיכיאטריה... הגעתי אדם מתוסבך מאוד אבל עם ראש פנטסטי, ויצאתי בעל מיגבלות מנטליות, בייחוד חוסר שקט קשה ואי יכולת להתרכז למשך יותר מכמה דקות. כל זאת ועדיין כל התיסבוכים נישארו לי... במקום ללמד אותי בשיחות אין להתנהג כדי שיהיה לי טוב... פשוט כיבו לי את המוח והשאירו אותי בלי חלק גדול מהכלים שהיו לי .

 

[סמסרה1]

לסכיזופרנד (יש אולי שם אחר?)

בוקר טוב לך האם אושפזת בעבר בכפייה? הכדורים שהפסיכיאטר רצה שאתן לבני כל לילה הם דיפרסקה. אמר, שאין תופעות לוואי פרט לכך שקצת משמינים וישנים טוב בלילה ואז המוח לא עובד שעות נוספות. אך אין דרך שאצליח לתת לו התרופות. ואין מצב שאצליח להביאו לפסיכיאטר אפילו לשיחות. א. הוא לא יכניס שום דבר כימי לגוף. ב. הוא לא חושב שיש לו בעייה. לאחרונה שמעתי על מקרים שהפסיכיאטריה כן עזרה. מקרה אחד, אחד מהחברים הנחמדים מהעבר סיפר לי, שלפני כשנה הוא היה בדיכאון עמוק אך הוא הרגיש שמשהו השתבש. והוא פנה מיזמתו לפסיכיאר וקיבל שני סוגי כדורים שאותם לקח במשך ארבעה חודשים. וזה מאוד עזר לו. מקרה שני, גיסתי עברה משבר עקב טיפול אינטנסיבי בהוריה החולים והזקנים, שהם גם אנשים קשים מאוד. התמוטטה, הגיעה למצב שכמעט ולא יצאה מהיטה וכמעט לא היה עם מי לדבר. בהתחלה היא הלכה לרפואה אלטרנטיבית לתקופה די ארוכה אך זה היה כמו כוסות רוח למת. אחר כך פנתה לפסיכולוג, שגם זה לא עזר. ואז פנתה לפסיכיאטרית, שנתנה לה תרופות, חצי כדור כל יום למשך כמה חודשים ובאמת זה עזר, היא התאוששה וחזרה לעצמה, ובעלה אומר שהוא קיבל אשה חדשה... אז איך זה שבמקרים אלה הפסיכיאטרייה והתרופות עזרו? אין לי שום רעיון כיצד להביא את בני לפחות רק להיפגש עם הפסיכיאטר. אין לך מושג איך מצער אותי לקרוא את מה שעוללו לך. איך קורה כזה דבר? האם הסובבים אותך לא יכלו להבחין אז שהטיפול לא טוב? ואולי אפילו מזיק? כמובן שאסור לבוא בתלונות לסובבים, אני בטוחה שכוונתם היתה רק לעשות טוב. אז איך אתה מסתדר? אתה גר עם ההורים? או לבד?

 

[סמסרה1]

הרופא הנוכחי

האם הרופא הנוכחי שאתה נפגש איתו הוא פסיכיאטר? איך מצאת אותו?

 

[SchizoFriend]

שאלת כמה שאלות... חלק א

אני אנסה לענות לך על כולם כולל על השאלות האישיות כי אפשר ללמוד מהן הרבה... אני אתחיל דווקא עם השאלה האחרונה... כן. הרופא הנוכחי הוא פסיכיאטר. העובדה שהכרתי אותו(בשבילי) זה מזל גדול, כי הכרתי וטופלתי במשך השנים על ידי עשרות רופאים(אני וכל מי שניכנס למערכת הפסיכיאטרית של המדינה) אחרי כחמש שנים של טיפול במרפאה ציבורית , החלטתי להפסיק טיפול, ולא להגיע יותר למרפאה. אבל גם רציתי גיבוי, רציתי למצוא איש מקצוע שייקבע שאני לא חולה כמו שאמרו לי במשך שני, ועל ידי כך לחזק את הטיעון שלי נגד הצורך בטיפול הקודם, כדי שלא אקבל אותו בכפייה. חבר אחד המליץ לי על פסיכולוגית שהוא הלך אליה, והיא פשוט אמרה לי בסוף הפגישה שהיא לא מסוגלת לעזור לי, ואמרה לי שלדעתה אני חייב לחזור לרופאים שלי לדבר איתם ולהגיע איתם להבנה, ויעצה לי למצוא מהם מישהו שיש לי אמון בו , כי היא רואה שאין לי אמון יותר באף רופא. כמובן שגם היום אין לי שום אמון באף אחד שעובד בתוך המערכת!!! אל הרופא הנוכחי הגעתי גם על ידי חברה שאמרה לי שכדי לי לנסות ללכת אליו, זה היה כשבוע אולי פחות אחרי שהלכתי לפסיכולוגית. הגעתי אליו אחרי שכבר חודש בערך הייתי בלי תרופות, הייתי כולי פקעת עצבים, באטרף רציני, עם כעס שמרגיש שכל רגע הולך לפרוץ החוצה בזעם. דיברתי איתו, הסתיימה הפגישה, הוא לא הציע לי תרופות, אבל כן הציע לי משהו קטן להרגעה כי הוא ראה שאני כולי בעצבים. הוא הציע ואבן ואני נתתי לו כתגובה מבט של רצח בעיניים. והוא אומר לי,:" נכון. אתה תשתה כוס תה , וזה אותו דבר." מעבר לכך לא דובר יותר חמש שנים על תרופות. וזאת על אף העובדה שאני לא נחשב לאדם מתפקד לפי קריטריונים חברתיים. עברתי גם תקופות שהרגשתי איום ונורא, אבל תרופות לא עוזרות להרגשה רעה. וכאן אני יעבור לעניין של התרופות באמת ולטיפול בתרופות. ----------------------------------------------------- זיפרקסה.?. השאלה שאני אשאל אותך קודם כל... היא : "כמה זמן הבן שלך כבר שומע קולות?" ומכיוון שהבן שלך לא שומע קולות , אז תעזבי אותך מזיפרקסה. לפני שהתחילו לתת לי זיפרקסה, הבטילו לי שאין לתרופה תופעות לוואי. דיברנו בפורום דיי לכפייה פסיכיאטרית על התרופה הזו, אני יחזור כאן על כמה דברים... קודם כול, כשרופא אומר לך שאין לתרופה הזו תופעות לוואי, הוא משקר במצח נחושה. בהשוואה לתרופות מהסוג הקודם זו אכן תרופה שגורמת פחות סבל עכב תופעות לוואי, אבל העובדה שהיא גורמת לפחות כאב לא אומרת שהיא לא הורסת את הנפש והמוח בעדינות ובלי ששמים לב. הרופא אמר לך:"שקצת משמינים וישנים טוב בלילה ואז המוח לא עובד שעות נוספות." אכן משמינים מזיפרקסה ולא מעט, אני הגעתי ל117 קילו הייתי 79 והיום אני 85. למה את חושבת שמשמינים מזיפרקסה? אנשים לפעמים חושבים שהתרופה מאיטה את קצב חילוף החומרים, אך זו לא הסיבה. רופאים יגידו שהיא גורמת לתאבון, וזו הסיבה, אבל מתוארת בצורה חיובית. זה נכון על זיפרקסה לא מצליחים לסתום את הפא, אבל לא מרגישים תאבון, לא מרגישים שובע, ומאבדים לחלוטין את היכולת להינות מהאוכל! את לא מרגישה סיפוק, כאילו לא אכלת כלום וכמה שתוכלי זה לא עוזר, את במשך יום יומיים מרגישה שאת עוד לא אכלת והיום יומיים האלה נימשך כמה שנים, ואת מאוד מישתדלת כן לאכול. בדיוק , אבל בדיוק כמו שמאבדים את היכולת להפיק איזו שהיא הנאה מהאוכל, כך בדיוק מאבדים את היכולת להפיק הנאה מכל דבר אחר... חסר לך כיף, את רואה טלוויזיה וזה משעמם אותך, את קוראת ספר(מנסה) וזה לא עושה לך כלום, את הולכת לבלות עם מישפחה או חברים ולמרות שאת מאוד רוצה וזה חסר לך, זה בכל זאת על זיפרקסה לעולם לא מצליח לגעת בך... בגלל שהזיפרקסה שוללת ממך כל יכולת הנאה, ולא את ההיזקקות להנאה, היא משאירה אצלך שיעמם, וחוסר שקט קשה, כל הזמן את מרגישה שאת חייייבת משהו לפני שאת יורדת מהפסים , אבל את לא מצליחה לקבל את זה... את בחוסר שקט זוועה, אבל מה שאנשים ורופאים רואים עליך זה לא את החוסר שקט הפנימי, אלה את תופעת לוואי השנייה של הזיפרקסה. מה שרואים מבחוץ זה::"ישנים טוב בלילה ואז המוח לא עובד שעות נוספות." שאלה מילים נחמדות לתאר מצב שבו מנומנמים גם כל היום, את ניראת נפולה וסחוטה, המחשבות באמת זזות לאט , לפעמים כל כך לאט שהתסכול שאת לא מצליחה לחשוב ולהבין דברים כמו שיכולת לפני התרופה רק מוסיף לחוסר שקט ולשעמום. יש אנשים שבנויים שהמוח שלהם יעבוד שעות נוספות וזה לא נכון לתת להם זיפרקסה. כמה זמן הבן שלך כבר שומע קולות??? עכשיו אני רוצה להבהיר לך, שיש שוני עצום , תהום של הבדלים בין טיפול בבעיות של מצב הרוח (דיכאון), לבין טיפול בפסיכוזות (סכיזופרניה). למרות שאני לא קיבלתי תרופות נגד דיכאון רק נוגדות פסיכוזה (כמו זיפרקסה) אני לא יכול יד ראשונה לתאר את השפעתן, אבל אני מכיר מסיפורים כי ההשפעה של נוגדי הדיכאון היא לא קשה כמו נוגדי הפסיכוזה. וכן אנשים רבים מספרים לי שתרופות אלה עזרו להם כשהיה צורך אמיתי, למרות שגם איתם מאבדים את התחושה הטבעית של האישיות, וגם תיארו לי כי אחרי תקופה של שנתיים על תרופות השמחה שהתרופות נותנות יורדת, ונשארים עם הרגשת "סתם דכדוך" לא לפה ולא לפה. אני מעולם לא אמרתי שיש אנשים שטיפול פסיכיאטרי עזר להם. אני כן אמרתי שטיפול בכפייה לעולם לא עוזר.! (נקודה וסימן קריאה) אני כן אמרתי שרוב הרופאים לא יודעים מה הם עושים ורק גורמים נזק. אני כן אמרתי שלהגיע לטיפול במערכת של המדינה זה סוף העולם מבחינת המטופל.

 

[SchizoFriend]

חלק ב

------------------------------------------ לסיום אני אדבר על השאלה הראשונה שלך... אני לא אושפזתי בכפייה! לפחות לא רשמית... ולמה אני אומר לא רשמית ? יש סרט תעודה, "כמו חתול בפינה" ששודר בטלוויזיה. מדבר הרופא על ידידנו שאושפז בכפייה,ומספר כי: "אחרי שאושפז הוא רדף אחריו ניסה לשכנע אותו שיחתום שהוא מוכן להתאשפז , כי זה כבר היה מעביר את הסטאטוס שלו ממאושפז בכפייה למאושפז מרצון, מה שהיה מאפשר לו אפילו לדוגמא להתחיל לקבל חופשות מבית החולים." למעשה לי נאמר כי אם אני לא אחתום , אז אני יאושפז בכפייה ואז מצבי יהיה הרבה יותר גרוע. זה בדיוק כמו שעצור במשטרה מתבקש לחתום על הצהרה של השוטרים כדי שייתנו לו ללכת הביתה, הצהרה שנותנת לגיטימיות למעשיהם השפלים כאילו נעשו בהסכמה ובהצדקה. בסוף, לפעמים ממש על ההתחלה , עוד מצליחים לשכנע אותך שאת באמת חולת נפש וזקוקה לטיפול... הבן שלך לא חושב שיש לו בעיה? ביום שהבן שלך יאמין שהוא באמת עם מחלת נפש , המלאכים יבכו בגן עדן, והוא יחתום על עסקה עם השטן לטיפול בגהנום. אני אומר לך עוד פעם... לכי לבקר במחלקה סגורה של בית חולים פסיכיאטרי. אל תדברי לפני שאת באמת מכירה את המציאות. לגבי התרופות... גם גראס, וקראק, שניהם הם סמים לא חוקיים, ויש הבדל בין אדם שמטופל עם גרס לאדם שמטופל בקראק. זיפרקסה, ריספרדל, הלידול, פרפנאן, מלריל, מודיקט, איטומין.. כל אלה תרופות שגורמות לסבל שקשה לתאר אותו... תנסי לקחת בעצמך ותראי על מה אני מדבר... הרופא שלי אמר לי שהוא ניסה ולקח... הוא אמר שההרגשה מהלידול לדוגמא, היא: "כמו עכבר חנוק, טבוע במים, בתוך שקית ניילון" הוא אמר לי שהוא גם חושב שכחלק מהכשרת רופאים פסיכיאטרים בבתי ספר לרפואה צריך לתת לתלמידים להתנסות בתרופות אלה כדי שיבינו מה הן עושות וכך יחשבו פעמיים לפני שהם נותנים אותן לאדם אחר. (אצלך עוד מציעים תרופה לאדם שלא פגשו וכבר אבחנו אותו? זוועת עולם!) הוא גם(הרופא) סיפר לי שבתקופת הלימודים שלו , שמו עליו כותונת משוגעים, והוא לא מבין איך אפשר לצאת עם מוח אחרי טיפול כזה, כי הוא אחרי שלוש דקות הרגיש שהוא מישתגע. אם הבן שלך יאושפז בכפייה, הוא ייקשר!!! זוועה... לי הרופא אמר, שזה ממש נס שבאמת לא איבדתי את השפיות שלי בתוך המערכת הפסיכיאטרית. רוב הרופאים שם , רואים אך ורק מחלות ושיגעון.

 

[SchizoFriend]

היום...

היום את רואה כמה זה קל לשכנע רופא שיש לבן שלך בעיה קשה... עד כמה זה קל לשכנע רופא שיש שיגעון... עד כמה זה קל לשכנע רופא שיש צורך בתרופות... הקלות והאוטומטיות הזו בתגובה שלהם הולכת גם הפוך... זה לא חשוב אם יש אדם בריא או חולה או סתם עם בעיות נפשיות ממש קשות שתרופות לא נועדו להן... בכיוון ההפוך זה... קשה לשכנע רופא שאת לא זקוקה לטיפול... אם את אומרת לו שאת לא חולה, אז הוא אומר לך שלהגיד שאת בסדר זה כבר סימן שאת אפילו במצב מאוד לא טוב... קשה לשכנע שאין צורך אמיתי בתרופות... קשה לשכנע שאת לא באמת הולכת להתאבד מחר... קשה לשכנע שאת צודקת והוא טועה . כי הוא הרופא , הוא יודע, הוא למד , הוא צודק... הוא רוצה את טובתך, ואם אין ברירה הוא יעשה לך טוב בכוח.

 

[SchizoFriend]

לגבי השם סכיזופרנד...

כבר לפני כמה שנים אמרתי לחבר שלי (אנחנו כבר לא בקשר)... רפי..!?!? אני נישבע לך אני לא חולה נפש, תאמין לי

והוא ענה לי: "ארז, פעם.. אמרת שאתה חולה, עכשיו אתה בא ואומר לי שאתה לא חולה. אז אני כבר לא יודע אם אתה סכיזופרן או לא, מה שבטוח זה שאני סכיזופרנד" זאת אומרת חבר של סכיזופרן. קוראים לי ארז... אבל אני מרשה לך לקרוא לי סכיזופרנד או סכיז..

 

[סמסרה1]

לסכיזו היי

טוב שפגשתי אותך כאן. זה נותן לי הרגשה טובה ,שלא שלחתי המכתב לרופא המחוזי. וגם לך יש חלק בזה. המכתב שהפסיכיאטר הכתיב לי, שבו ישנם שלושת הפרמטרים הדרושים כדי לאשפז מישהו בכפיה. אגב, אותו פסיכיאטר הוא רופא בכיר במח' הפסיכיאטרית בתל השומר. הלוואי שהייתי יכולה לגרום לכך שבני ייפגש עם פסיכיאטר. חל שיפור מה לאחרונה. טוב שפגשת את הרופא הזה. חבל שלא פגשת אותו לפני שנים. אבל העיקר שפגשת אותו. מעים לי לשוחח איתך.

 

[SchizoFriend]

יש פסיכיאטרים שלא מאמינים...

באשפוז כדרך טיפול... יש גם שכלל שלא מאמינים בטיפול בכפייה כדבר אפשרי... לפני כמה חודשים הכנתי קטע וידאו קטן שנילקח מהסרט:"כמו חתול בפינה" בו מדבר פרופסור שלמה גיורא שוהם , על האשפוז הכפוי... הנה הקישור לסרט גם כאן http://www15.brinkster.com/grayart/stream/psych.html אם הבן שלך אי פעם יחליט שהוא רוצה לראות פסיכיאטר אז... חשוב למצוא אחד כזה שהוא נגד אשפוז בכלל.. כל פסיכיאטר אחר הוא מסוכן לו, בדיוק כמו שעלול להיות מסוכן להסתבך עם המשטרה. אף רופא מומחה שמנהל בית חולים פסיכיאטרי הוא לא רופא שכזה... רופא כזה רואה באשפוז אופציה והוא מאוד מסוכן לחירות של המטופל. רופא שלא מאמין באשפוז ועדיין עובד בבית חולים, זה רופא שבכלל פועל נגד המצפון של עצמו ואולי עוד יותר גרוע... אני היום כבר יודע שאם אני איי פעם אצטרך לחפש לי רופא אחר ולא את מי שאני אצלו היום, אז הדבר הראשון שאני אשאל אותו, עוד לפני שהוא יידע עלי דבר וחצי דבר, זה :"באיזה מצב אתה חושב שיש מקום לאשפוז". רוב הרופאים יצחקקו ויגיבו לך באמירה....תראה , תראה... לא מאשפזים אדם כל כך מהר, אין שום סיבה שיאשפזו אותך..." אני יודע בוודאות שרופא כזה יאשפז אותי !!! כי הוא מאמין שבמקרים חמורים של סכנה לי או לאחרים יש מקום וצריך לאשפז. את כל האנשים וגם אותי אשפזו כי חשבו שאנחנו מסוכנים... כשאני אמרתי לרופאה שאני לא במצב לאשפוז היא אמרה לי , שרוב המאושפזים בבתי החולים הם במצב הרבה הרבה יותר טוב ממני, והשתמשה בזה כדי להראות לי שאם הם מתאימים שם אז גם אני בטח מתאים. לכי תראי מה קורה בבית חולים, תראי ובלי לשים לב תמלמלי:"שיווו , בית-משוגעים!" אם רופא לא עונה לי לשאלה כזו (ועוד לפני שהוא מכיר אותי ואת מצבי) בתשובה:"אין מאום לאשפוז בשום מצב!" אז הוא לא רופא שאני הייתי מסתכן ללכת אליו. הרופא שלי מספר לי שלפעמים מגיעים אליו אנשים ומבקשים אשפוז... והוא אומר להם שהם יכולים ללכת למרפאת בריאות הנפש של המדינה ויאשפזו אותם ציק צאק, אבל הוא לא יאשפז אותם... הוא אומר להם שאם הם מתעקשים על אשפוז אז שיחפשו להם רופא אחר. ------------------------------------ אני מקווה שהסרט ינגן טוב, יש ללחוץ על השורה : psychiatry.wmv click to play כדי לנגן אותו ולבחור בפתח קובץ .

 

[סמסרה1]

בוקר טוב

כן צפיתי בסרט. ראיתי פעם תכנית בטלויזיה על הנושא והיו דעות לכאן ולכאן. אתה יודע מה, בני לא עושה שום דבר שמסוכן לציבור, מאומה. מה שכן כשהוא נודד אז כיום זה מסוכן. מסוכן בגלל מחבלים ,קרימינליים, אפילו חיות כי לפעמים הוא חי ביערות ובכל מיני מקומות. בימים אלה הוא בבית ורוב הזמן הוא ליד המחשב. אגב, אחד החברים שבני ישן אצלו לפני כשבועיים אמר לי שהוא זקוק לעזרה. אבל שוב, נכון לעכשו במצב עכשו אני מרגישה טוב שלא שלחתי את המכתב, שבעצם לא אני ניסחתי אותו. כשאני כתבתי מכתב אז אותו רופא אמר שהמכתב עדין מידי ולא יסכימו לאשפזו ולכן הכתיב לי מכתב. ועד הפעם הבאה, להת'

 

[האנקי דורי]

אם כן, מצטערת על הנימה מקודם

מסתבר שלא יזמת את זה כפי שמישהו אחר עודד אותך ליזום את זה. אגב, מה היה הנוסח שהוא הכתיב לך? ענבל בקשר לבן שלך: גם אני נוהגת לקרוא המון ספרים, זה עשה לי רק טוב, זה רק הועיל לי ותרם לי. אני חושבת שיש בזה רק דבר טוב. הדבר היחידי שאני מצטערת עליו הוא שלא קראתי מספיק ספרים כפי שרציתי, אבל לעולם לא מאוחר ענבל

 

[סמסרה1]

להאנקי דורי

היי מבטיחה, שבתחילת השבוע אכתוב כאן את המכתב שהפסיכיאטר הכתיב לי. פשוט יותר מדי אנשים מסתובבים לי כאן ואני מפחדת שיראו מה אני עושה. (אני בביתי). האמת ,איך שהוא בטעות אמש נכנסתי לפורום "נגד אישפוז בכפיה" והייתי בהלם מוחלט מאיך שצלבו אותי. פה בפורומים אנו כותבים ומתכתבים ולא ממש מכירים את האנשים. בגדול אני חושבת שאני אדם נחמד. אני גם אמא שמאוד אוהבת. אפילו מסתובבת עם רגשות אשם שיתכן שהכל נגרם מפינוק יתר. בקשר לספרים שהוא קורא, ובכן, ישנם ספרים נהדרים ומעניינים (אגב, רובם באנגלית) אבל רוב הספרים לטעני לא טובים. כל מיני ספרים רוחניים, שלי יש דיעה, כי הכותבים אותם הם אנשים בגילי, שחיו חיים לחוצים מאוד בגלל שהקריירה והחומריות היו חשובים להם, ואז לאחר שנהיו עשירים מאוד ארע להם משהו והם הגיעו למסקנה כי הדרך בה הם חיו עד כה אינה נכונה ופתחו כל מיני פילוסופיות ויש להם כתיבה כריזמטית שמושכת אנשים צעירים שבעצם עוד לא התחילו חייהם ומכניסה להם רעיונות לראש. גם אני לעיתים מעיינת בספרים כגון אלה אך אני רק לוקחת מהם טיפים ולא חייה לפיהם. כל טוב ולהשתמע

 

[סמסרה1]

להאנקי דורי

היי בקשר למכתב אני רואה שבעצם כתבתי קטעים נרחבים ממנו לאייל ("לאייל, המצב הוא כזה").

 

[ניר אייל]

../images/Emo23.gif אהבה ../images/Emo23.gif

רק קבלה , תמיכה , ואהבה ללא תנאים וללא סייגים מרפאת... האהבה בהגדרתה = נתינה מבלי רצון לקבל דבר בתמורה... בעולם הפיזי היא מתקיימת באופן טיבעי בין אדם לעצמו... או בין אדם לצאצאו... אנשים מודעים ומפותחים רוחנית הרחיבו בעצמם את גבול האהבה גם מעבר לכך... האהבה מתפתחת אבולוציונית...וביחס ישיר להתפתחות המדע , הקומוניקציה , והטכנולוגיה... בעתיד כשהננו טכנולוגיה תהיה מפותחת מאוד ויפתרו מצוקותיו הקיומיות של בן האדם יתגשם זמן האהבה... האהבה הינה ייעוד האנושות... הדרך להשגתה : קבלה עצמית, ומודעות עצמית מהם מתפתחת : אחריות אישית. הכילים המשמשים בדרך : אמת , אמונה , חסד , רחמים , צדק , משפט .

הפסיכיאטריה בישראל מסוכנת לציבור

 

[סמסרה1]

לניר ערב טוב

תאמין לי ניר, שאני נותנת הרבה אהבה. האהבה שאני נותנת לבני ביתי היא כל כך גדולה הרבה יותר מאשר אני נותנת לעצמי.

 

[סמסרה1]

מה אגיד לכם

ערב טוב, מה אגיד לכם, המצב לא טוב. ואנחנו לא עושים דבר כדי לעזור לשנות. בימים האחרונים הוא שוב אינו עונה על צלצולים בפלא פון שלו וכמובן גם לא לטלפון של המשפחה. הוא קם ניגש ישר למחשב נכנס לאתרים שלא כולם בסדר ו/או יושב שעות על גבי שעות ומשחק איזה משחק כמו ילד קטן. ושוב דיבר עם איזה חבר שעניין החיים המנזר בניו יורק לא יצא לו מהראש ושהוא רוצה לנסות. ובקושי מדבר עם בני הבית. ומשאיר בלגן ולכלוך בכל מקום. ואנחנו לא אומרים דבר. ולא יודעים מה לעשות וכיצד לעזור??????

 

[SchizoFriend]

סמסרה1 ../images/Emo186.gif

אולי תספרי לנו, מה בבן שלך את אוהבת? מה מהדברים שהוא עושה את מעריכה ואוהבת? אם להתחשב בעובדה שזה לא רק המראה החיצוני "שעושה לך את זה"... אולי תספרי לנו קצת מה מבחינת התנהגות שלו ,ומה בו בתור בן אדם את כל כך אוהבת... את לא האימא היחידה שמשתמשת במילה אהבה כשהיא ריקה מכל תוכן. את אומרת שאת מאוד אוהבת את הבן שלך... את אומרת שאת נותנת לו אהבה בכמויות... אני חושב שאת לא יודעת מה זה לאהוב !!! אני לא יודע מה את נותנת לו, אבל אהבה זה לא !!! אני ממך רק שמעתי דברים רעים על הבן שלך... ואם פעם אהבת משהו בו, אז זה שיך לעבר וכנראה לא היה חלק אמיתי ממנו, היום הוא אדם אחר, אדם שהחליף את הבן שאהבת, אדם שאת בכלל לא אוהבת... רק נידמה לך שאת אוהבת, כי את נזכרת שפעם הרגשת משהו לאותה "עטיפה שתוכנה השתנה". אני בכלל לא מתפלא שהוא בבעיות נפשיות... מבטלים את הזהות האישית שלו כמחלה, שונאים את מה שהוא עושה עם עצמו ואת איך שהוא מתנהג... את אותם הדברים שאומרים על האדם ," זה הוא האדם" , את אותם הדברים שהאדם אומר על עצמו "זה אני".. את אותם הדברים האלה בדיוק שהם מכלול בנך... את רואה כבעיה ובכלל לא אוהבת... יכול להיות שאת מלאה באהבה ,מותק. יכול להיות שאת מרגישה שאת מאוד אוהבת את הבן שלך... אבל מה שהוא בפועל מקבל ממך זה רק חרא... ואת עוד מתפלאת שהחרא לא נידבק ואפילו חוזר אליך... אני עכשיו מבין גם את התיאור הקודם שלך והמוזר לגבי הבן שלך... פתאום אני קולט שאת מתארת את הבן שלך בשתי קולות... קול אחד שלך... שאין בו דבר וחצי דבר שמצביע על מחלת נפש או מצב חריג. וקול שני של רופא, שמכניס מילים שקריות כדי להכניס אדם לאשפוז. (הרופא אמר נכון, בתיאור שלך ובמילים שלך, לא רואים שום דבר שמהוה סיבה לאשפוז ,מה שהוא כתב נשמע חמור בהרבה , אבל זה כבר סילוף של המילים שלך, ושקר המציאות) ואללה אני לא יודע מה לומר לך יותר... אני יכול רק להציע לך... לכי תדפקי את הראש בקיר.. עדיף שתהרסי את הראש שלך ולא את הראש של הילד שלך.

 

[סמסרה1]

היו שלום וכל טוב לכם

טעיתי כשבקשתי כאן בפורום לשמוע דעות/עצות ,שיכולות להועיל. ברור לי לחלוטין, שפורום זה מהווה מפגש לאנשים חולים שזקוקים נואשות לעזרה. אל תדאגו, לעולם לא אכנס ולא אפתח לראות פורום זה. מכל הלב, שיהיה לכם רק טוב ! כנראה שזה בסדר לקום בגיל מבוגר כל יום כל יום בשעות הצהריים לשחק משחקי מחשב כל היום או להתעסק באינטרנט שעות על גבי שעות, לא לעבוד, לא ללמוד, להיות פרזיט, לחיות על חשבון אחרים, להפסיק לדבר עם כל העולם, להסתגר להתנתק ... כנראה שזה בסדר שהוריכם קמים כל בוקר השכם בבוקר לעבוד כדי שתהיו פרזיטים ותמשיכו לישון במיטה ותהפכו ותלכלכו את הבית ותכניסו חיות לבית ולא תטפלו בהם ותטילו הטיפול בחיות על הוריכם ותשמיעו מוסיקה כל היום והלילה בפול ווליום וכהנא וכהנא... אז שוב כל טוב לכם! ולא לדאוג אני לא כאן יותר!

 

[סמסרה1]

דבר אחרון לפני סיום

וכנראה זה בסדר, שאדם בוגר פעם מתעניין בחזרה בתשובה, פעם נכנס לכת הישועה, פעם חי עם בדואים, פעם חי עם נזירים במזרח ירושלים, ועתה בזיק חדש רצון לנסות לחיות במנזר בניו יורק... זה בסדר. אז תמשיכו אתם לחשוב שזה בסדר. כי בעיניי אנשים שכל החיים מחפשים את עצמם ואת החיים שלהם ולא מבינים שהחיים הם כאן ועכשו ושאנו רק אורחים כאן וזמניים בעולם הזה ויש לקבל החיים יותר בקלילות ולזרום ולנסות לשמוח מדברים קטנים-אז אם אין לכאלה בעייה, אז זבשגם.

 

[SchizoFriend]

" וכנראה זה בסדר,"

כמעט כל הדברים שכתבת עליהם בציניות , " וכנראה זה בסדר," הם אכן דברים כשרים והם בסדר גמור. 1. את יכולה לקבל אותם , הדרך האהבה , ללמוד להבין אותם ולראות בהם ראויים. 2. את יכולה לקבל אותם גם בדרך אחרת , פשוט לסבול אותם , להשלים עם המצב אך לשנוא את קיומו. 3. את יכולה גם לא לקבל את מי שהבן שלך עכשיו ואיך שהוא מתנהג ומה הוא אוהב וחושב, ולנסות בצורות שונות (של כוח פיזי ולחץ נפשי) לשנות את האדם שמולך למה שטוב בעינייך. רק הדרך הראשונה היא הטובה היעילה והאפשרית. שתי האחרות בהתאמה, יובילו אותך לריב , ולקרע עמוק וכנראה גם טרמינלי בינך לבנך. אולי את מאמינה שהוא יום אחד יתעורר ויודה לך על שלא אפשרת לו ללכת בדרך הזו שלו שרק דרדרה אותו. נחיה ונראה. חבל שאת לא מסוגלת לאהוב בן שלך כמו שהוא וללא תנאי. הוא נשמה טובה... אבל אם זה הדבר היחידי שאת אוהבת בו ... אז אני לא מקנא בו... יש אנשים חולים שהמשפחה תומכת בהם ועוזרת להם להבריא. ויש אנשים בריאים שהמשפחה שלהם לוחצת עליהם , מתנכרת לדרכם ועושה אותם חולים. את כל כך משוכנעת שיש פטרון טוב לבעיה שלך , שאת לא מוכנה להקשיב לשום דעה שאומרת לך שהבעיה היא לא אצל הבן שלך.