דווקא אני...
הייתי מחלק אותו לכמה חלקים, וממליץ\מבקר עליהם בניפרד. מה גם שאף אני לא קראתי את כולו אם כי אך דיפדפתי בו. בתורה כשלעצמה... היא... דתית מאוד. נודף ממנה ניחוח של מיתוס ולאו דווקא היסטוריה נטו. הכותב בחר בשם העט "אלוהים". לעומת זאת הנביאים הם כבר יותר היסטוריה, והם בהחלט לא נקיים מסובייקטיביות. אולם הקורא המיומן יוכל אולי להפריד את העיקר מהטפל ולהתייחס על זאת כאל חומר היסטורי למהדרין (הנביאים אגב, ניכתבו ע"י כמה וכמה סופרים, ולכן ריבוי הדיעות שם גדול מאוד ולעיתים סותר זה את זה.). הכתובים הוא שפע כתבי יד שחלקם מעניינים יותר וחלקם פחות. כשלעצמי לא יצא לי לקרוא את כולם, ואני לא אתן עליו ביקורת אחת כי הוא באמת שונה מכתב יד ולכתב יד ואפילו לא עוסק בנושא ספציפי. אני קראתי חלק ניכר ממשלי (מאת דוד המלך), ואהבתי למדי... אם כי אף הוא מאוד דתי. דווקא את קהלת (מאת קהלת, אם כי יש הסוברים כי זהו שם עט של דוד, ואני בינהם), אהבתי מאוד, ואני ממליץ עליו כי הוא פילוסופיה נטו
(רק בסוף יש היתייחסות לדת, וגם זה מאוד בולט, עד לשם קהלת לא מתייחס ביכלל לאדוני אלה ל"אלוהים". ורק שם מייחסים את זה לשם ספציפי). וזהוא
. ספר חובה, על כל פנים.