מחפשת ספרות

[מיכה רגב]

אכן כך יעל ומאיר, היום הדברים

נראים אולי אחרת, ואסור לשפוט את שנעשה בקרב על רמת הגולן, כי הלחץ היה עצום ושעון החול שהותירו לנו אומות העולם הלך ואזל. לדוגמא: הגדוד שלנו נלחם בגיזרת ג'נין, בהמשך דרך שכם הגענו עד לג'פטליק ופוצצנו את גשר דמיה. עוד באותו היום בצהרים קיבלנו פקודה לרוץ לכיוון צפון הרמה. הגענו ליזרעאל שם עשינו חניון לילה והתארגנות. מיד בבוקר רצנו עם כל הכלים כולל הטנקים על הכבישים. בדרך מעט אחרי טבריה קיבלנו את הפקודה לעלות על תל עזאזיאת - שם שעורר חלחלה. אני לא אשכח איך אחד מהחברים ירד מהזחלם לשמע הפקודה ושילשל לצד הדרך... בראש פינה חטפנו הפגזה איומה ששיתקה אותנו לחלוטין וכמובן עיכבה את ההתקדמות. לתל עזאזיאת כבר לא הגענו, אלא עלינו לרמה מכפר סאלד דרך צומת ווסט (היום צומת האמיר). לכל אורך העליה היו מוטלים גופות חיילי גולני שניסו לעלות בגל הראשון ונהרגו. כך התנהלה המלחמה על רמת הגולן באותם הימים! לכן מאד מקומם אותי כאחד כמו גם מאיר ועוד רבים וטובים, שלחמו בגיזרה הזו, שקם מישהו, ניזון אינני יודע ממה, ומטיף לכולם על קרב מיותר כזה או אחר. היית צריך להיות שם כדי לחוש את האוירה, את העידוד של תושבי הצפון שביקשו, התחננו שנשחרר אותם מהאיום הסורי.

 

[יעל בוגין]

תודה מיכה

על התאור החי מאוד. לא אוכל לומר שהייתי שם, אבל אני זוכרת כילדה את הביקורים אצל סבא וסבתא ואת השינה במקלט, כי יורים על המשק (או שיש הוראה לרדת למקלטים כי עלולים...). למרות שמאלניותי המוצהרת, אני משוכנעת שמלחמת ששת הימים ובוודאי כיבוש רמת הגולן היתה מוצדקת לחלוטין. הבעיה שלי היא מה שעשינו, ובעיקר לא עשינו אחר כך... לגבי ההגדרה של הקרב כמיותר - כבר אמרתם את כל מה שניתן להיאמר.

 

[מיכה רגב]

תודה יעל. איפה התגוררו סבתא וסבא?

גם אני כמוך באותו הצד, חושב שכיבוש הרמה והשחרור מהאיום הסורי היה יותר מצורך.

 

[שפירא מאיר]

בדיקת חומר + אנקדוטה

לגבי מצפה גדות מצאתי מעט מאוד איזכורים, אפילו מייק ליבנה מזכיר רק במילה את הקרב בדוריג'את יחד עם המפורסמים תל-פאחר ותל-עזאזיאת ואחרים, אפילו מדריך ישראל לא מספר על הקרב, אז טוב שנותר מי שיספר. לדעתי אולי במוזיאון גולני אפשר למצוא חומר. לגבי האנקדוטה, כאשר ישבנו במקום בנסיון לפתור את בעיית ההפגזות של הסורים על גדות ואלמגור, מכפר הנשיא והתיישבנו באמצע עם אוהלי סיירים (רק התותחנים, המפקדים ויתר הצוותים נשארו עם הטנקים בכפר הנשיא) וערכנו תצפיות ובנינו לוחות טווחים ורק אחרי שקיבלנו תצלומי אויר הבננו שמה שהסורים עושים זה לנסוע בתעלות ומידי מרחק מסויים היתה רמפה, הטנק הסורי היה מסתובב ועולה ברוורס ואז הוא נמצא מעל התעלה, ובניבזות יורה על הישובים וגולש חזרה לתעלה וממשיך בדרכו, סימננו על הלוחות לפי התצ"אות את מיקום הרמפות, ירדנו עם שלושת הטנקים לעמדות קרב, וחיכינו לתנועה. הבעיה שלהם היתה חוסר משמעת קרב. טנק עולה לעמדת תצפית או ירי מקפל אנטנות, הם לא, וכך הפעלנו את המשבת (גורם לתותח לנוע באמצעות הג'ירוסקופ ולעקוב אחרי המטרה) ועם העליה לרמפה, מטח פגזים, ועוד תיקון, ובטרם הבין מי נגד מי הפך הטנק הסורי למחסום בתעלה, ובכך נסתם הגולל על השיטה הזו. תוך כדי כך, כאשר ישבנו וערכנו חישובים, הגיעו אלינו אנשי גדות ואלמגור לשאול מה אנחנו עושים בשטח. היה ברור לנו שהם שאלו מתוך ענין וסקרנות (פעם רוח הדברים היתה אחרת), הסברנו להם, והם קצת תמהו איך טנקיסטים רוצים להשמיד את האוייב עם ניירות וסרגלים וצ'יינוגראפים (זוכרים מה זה?) אבל כשהבינו מה אנחנו עושים, התחילו להציף אותנו בשיירה אינסופית של פירות וממתקים ובימי שישי גם באוכל מבושל, עד שביקשנו להפסיק כי אין לנו כח לאכול הכל. באחד המקרים פלטתי שכעת אני מבין איך אבי היה מביא הביתה מהישובים תמיד פירות וירקות ועוד המון דברים טובים, ואז התפתחה שיחה שבה ניסו להבין מי היה אבי (בתחילה הוא היה מפקד הפולשת בכנרת ואחר כך מפקד הסיורים של מג"ב לאורך קו הגבול ועבדו יומם-וליל בלי לחשוב על עצמם אלא על אנשי הישובים הזקוקים להגנה, כי כל סיור מג"ב מוריד את הנטל מהתושבים שביום צריכים לעבוד קשה ובלילה לשמור). אבי לא רק היה מפקד הסיור, אלא הוא בלט בין כל הדרוזים והצ'רקסים שהיו הרוב במג"ב גליל אז, ופתאום אחד הותיקים מגדות צועק: "בואנה יה חרה, אני מכיר את אביך (לא להיבהל מהקללות, פעם קיללו לאות של חברותא), יא אללה, האנשים האלו כל הזמן היו פה בשמש ובגשם ביום ובלילה ולא הבננו אף פעם מתי הם הולכים הביתה, כוס-אמק, תראו חבר'ה, יש דור המשך". וכמובן שזה לא הסתיים בלי טפיחות על השכם וחיבוקים. ונכון, זה עשה לנו טוב על הנשמה גם לשמור ולהגן על הישובים וגם לדעת שהם מעריכים זאת. היום כשאני חושב, אז בעצם הותרנו דורות של ילדים שהאב היה רק אורח בבית, אבל הם גדלו בריאים וחסונים גם נפשית, כיוון שברור להם שמישהו צריך לשמור על המולדת. כעת אריק לביא שר על דודו...

 

[יעל בוגין]

מאיר המון ../images/Emo51.gif

על הסיפור. גם התקופה הזו שלפני מלחמת ששת הימים מתועדת מעט יחסית, וקשה למצוא פרטים וסיפורים מיוחדים. אגב - סבא וסבתא שלי... כמובן בקבוצת כנרת. אלא מה?!