מחפשת מקום לפרוק..

[מתחדשת1]

מחפשת מקום לפרוק..

ולקבל קצת תמיכה וחיבוק.. הייתי השבוע אצל רופא ומסתבר שיש אפשרות שאני צריכה לעבור ניתוח.. נכון זו רק אפשרות ועוד כלום לא סופי וכלום לא ברור, אבל זה כבר הכניס אותי לסרטים. לא שאני מפחדת מהניתוח (טוב נו, זה גם נכון) אבל עיקר הסרטים הם מזכרונות עבר שיש לי על וסביב שני ניתוחים שעברתי בילדות (בגיל 7 ובגיל 14) נכון זה היה מזמן אבל הם היו ניתוחים מאוד טראומטים עבורי.. אז לא היה את כל מערך ההסברה וההכנה והאמפתיה ובית חולים מיוחד שיש לילדים.. לא שאלו אותי, לא הסבירו לי, עזבו את זה שביצעו בי פעולה רפואית בלי הרדמה..

<בטני מלאה על רופאים, אני יכולה להמשיך בלי הפסקה..> בקיצור, מתחילת השבוע אני מוצפת בזכרונות של הילדה הקטנה חסרת האונים.. נכון היום אני גדולה ואני יכולה לשאול ולהתיעץ ולהחליט, ובכל זאת.. הכאב שלי מאז כ"כ גדול שהוא עולה עכשיו.. אני בטיפול פסיכולוגי ובעבר עיבדתי את נושא הניתוחים, והנה זה שוב מגיע.. בעיקר אני עצובה מאוד, חסרת סבלנות ועצבנית (זה אותו הדבר, לא). אה כן, וגם מרגישה מאוד לבד... תקופה של חוסר ודאות מחכה לי, ברור לי שאני אעבור אותה, אני רק לא יודעת איך.. החיים צריכים להמשך.. רק רציתי לפרוק, לא מצאתי מקום מתאים יותר מהמקום הזה.. אני בנאדם אופטימי מטבעי, עם כח רצון ויכולות להתמודד עם כל מה שמגיע (מנסיון, לא סתם אני כותבת את זה). אבל עם זה - מאוד מאוד קשה לי להתמודד.. אז מסתבר שאין לי ברירה כנראה, זה השעור הנוכחי שלי, זו ההתמודדות שלי לתקופה הקרובה - להמשיך עם החיים כמה שיותר בשגרה.. אם אצטרך ניתוח - זו תהיה התמודדות נוספת, שכרגע רק כשאני חושבת עליה עולות דמעות ופחד ואין מצב שאני משחזרת שוב את "החוויות" האלה.. נכון תגידו - אפשר שהשחזור הפעם יהיה חיובי, יהיה תיקון.. אבל מבחינתי - אני לא רואה את עצמי במסדרונות האינסופיים האלה מובלת לחדר ניתוח.. ו..מאוד קשה לי בימים האחרונים, כבר אמרתי? תודה על ההקשבה...

 

[נטע....]

היי מתחדשת

הצטערתי לקרוא על מה שעברת. על פי כתבה שקראתי לא מזמן, גם היום ברוב בתי החולים ילדים לא מקבלים הרדמה בהרבה פעולות רפואיות מכאיבות, מתוך איזו אמונה פרימיטיבית שילדים לא מרגישים כאב... חבל שגם היום מתייחסים לילדים כמו אל בובות או צעצוע. בכל אופן אני רוצה להמליץ לך על אתר מדהים שתוכלי להיעזר בו. יש שם רעיונות איך להתמודד עם פחדים לקראת ניתוח וגם איך להתמודד עם כאבים פיזיים בזמן הניתוח ובתקופת ההחלמה.

 

[מתחדשת1]

הי נטע,

תודה על האתר, קראתי בשקיקה.. לפעמים אני מצליחה לדמיין חיובי או להבין שהפחד לא רציונאלי ולסלק אותו.. אנסה לדמיין יותר

 

[פרפרי אהבה]

מתחדשת, ברוכה הבאה אלינו ../images/Emo140.gif

נשמע לא קל ולצערי גם די מוכר-נפגעתי המון מרופאי שיניים, ובגלל זה יש לי פחד מאוד גדול מהם והנה למשל עכשיו אני עושה לעצמי חוויה מתקנת ומסכימה ללכת רק לרופא שמתאים לי, גם אם זה לא מסתדר להם שם מבחינת מספר הלקוחות של כל רופא. אני חושבת שגם לך חוויה מתקנת תעזור, למשל הפריע לך שלא הסבירו לך שום דבר, תשאלי מיליון שאלות את הרופאים, תחקרי בעצמך באינטרנט, בפורומים רפואיים שונים. ותזכרי שיש לך משפחה וחברים שישמחו להיות שם בשבילך.

 

[מתחדשת1]

תודה

יש לי המון שלות שמתרוצצות בראש אבל אני עדיין לא במקום של לשאול אותן, כי במקומן אני מתכנסת ל"ילדה הקטנה" ושותקת.. בכל מקרה אחכה לפגישה עם הרופא לשמוע מה צריך לקרות.. ובנתיים אבוא לכאן לשפוך מידי פעם

 

[פרפרי אהבה]

בשמחה, את תמיד מוזמנת ../images/Emo13.gif

אם לא לשאול שאלות, לפחות לחפש את התשובות בנט. לפעמים מידע שיודעים על מחלה מרגיע את האדם.

 

[לנושנוש]

יתכן ויגידו שאני מפרסמת את עצמי

ובכל זאת......יש לי כלים לעזור לך במצבך ומהר להתמודד עם הטראומות שעברת. אם את יכולה להגיעה לתל אביב או אולי גרה פה...? אז את מוזמנת לפנות במסר אלי. יש לי קושי עם נסיעות למרחקים כשזה לא חד פעמי, אז אני מחפשת קרוב או שיגיעו אלי. רק להבהיר, אני בתקופת סטאג' ואין לי כרגע קליניקה משלי.

 

[Caesarus]

../images/Emo140.gif

אני בטוח שיהיה בסדר, אחות שלי עברה גם שהות לא קלה בבית חולים והיא יצאה מאוד מחוזקת מכל העיניין, הכירה המון חברים חדשים ויצאה אם פרספקטיבה חדשה על החיים.