תשובה כללית לכולם
למרות שאני מסכימה עם מה שכתבה קוויני, אני רוצה לענות בכל זאת.
ואני אתחיל מספור קצר שהיה לי השבוע:
התראיינתי לעבודת סטודנטים על א-מיניות. ניסיתי להסביר מה זה ובאיזשהו שלב הגבר-סטודנט שהיה שם (יחד עם עוד שתי סטודנטיות) אמר:
"אז בעצם זה כמו לא להיות רעב אף פעם."
בדיוק!
כמו שאין לי בעיה לאכול למרות שאני לא רעבה, אין לי בעיה לקיים יחסים למרות שאין בי את הדחף לקיים אותם = את תחושת הרעב שדורשת שובע.
ובשני המצבים, אם זה יהיה יותר מידי, זה יגרום לגועל ומיאוס.
נקודתית לשאלות של HH husa:
אכלתי בה-מ-ו-ן מסעדות. לא יודעת למה אתה בכלל שאול על מסעדות. אוכל ביתי לרוב פי מיליון יותר טעים.
אני עובדת בהייטק, רוב ארוחות הצהריים הן במסעדות.
אני לרוב לא מוצאת מה לאכול במסעדות כי האוכל שם מורכב מידי עבורי, עם שמות מוקרצים ובכל מנה כמעט יש משהו שאני לא סובלת.
כמו כל תמניה טובה, אני מאוד אוהבת בצק על כל סוגיו.
אבל שוב, אני לא חייבת את זה ולא מחפשת את זה.
אם אני אריח בצק או אוכל בצק (אכלתי השבת ג'חנון אחרי המון שנים שלא אכלתי
) יהיה לי טעים. סבבה. גם אורגזמה זה נחמד. מעולם לא אמרתי שלא.
אז כן, טעמתי הרבה דברים בחיי, אם כי מודה שאני לא אוהבת לטעום.
אני גם לא אוהבת לנסות תנוחות מיניות חדשות.
ז-ה ל-א מ-ע-נ-י-י-ן!!!
לא מבינה למה א/נשים מחפשים כל דרך לגוון את האוכל שלהם כמו שאני לא מבינה למה א/נשים מחפשים כל דרך לגוון את חיי המין שלהם.
בעיני, אף אחד מהם לא שווה את המאמץ - סתם מטלה מעיקה. עדיף בלי שניהם.
איך גדלתי ולמה אני חושבת שחוסר העניין שלי באוכל קשור לזה בקשר ישיר?
בבית שגדלתי בו בישלו פעם אחת בשבוע: ביום שישי לקראת שבת.
זהו.
אחרי שסבתא שלי נפטרה כשהייתי קטנה, לא חיכתה לי ארוחה חמה בבית לא עם מישהו ולא בלי מישהו.
חיכה לי בית ריק עם אוכל משבת במקרר להחליט עם אני רוצה לחמם או לא. או לחילופין מיני טבעול במקפיא.
בא לי להקיא כבר מסויה רק בגלל זה. לא יכולה לראות יותר מוצרים של טבעול.
בנוסף, כל פעם שאמרתי שאני רעבה (או מישהו אחר מהאחים/אחיות שלי) אמא שלי היתה עונה: תוכלו לחם עם גבינה.
מעבר לתשובה העקומה, אני גם שונאת גבינה. שונאת מוצרי חלב באופן כללי. רופא תזונאי שהייתי אצלו לצורכי בניית תפריט אחרי אחת הלידות, אמר לי אחרי מספר שאלות שאני בכלל רגישה לחלב.
קיצר, אני מרגישה שגדלתי בתחושה שעדיף להסתדר בלי אוכל. או משהו כזה.
לא ממש יודעת להסביר איך בדיוק זה מוביל למה שאני מרגישה היום, אבל אני מרגישה שזה קשור קשר הדוק, בין השאר משום שזו תופעה רווחת בקרב אחי ואחיותי (סה"כ 8).
אז מקווה שסיפקתי את הסקרנות ותרגישו חופשי לשאול גם שאלות 'אסורות'.
זה נכון שלשאלות האלו אין באמת מקום (לא קשור לבמרובית), אבל אני מבינה שבתודעה של היום אנחנו נוטים לשאול שאלות על כל תופעה שחורגת מהנורמה שהאנושות לצערי עדיין לא מסוגלת להכיל את העובדה שיש חריגים בכל תחום וזה לא צריך ישר לעורר אלף שאלות במוח האנושי.
אז לפחות שיבינו.
