מחנה הילולים

אליק 31

New member
תיאור מעולה של מחנה ריקודים על כל

שהתרחש בו, תודה, ירון. אני מבקש להתייחס לנושא אחד בכתבה שלך: נושא ה פ ת י ח ו ת כלפי זרים: נהוג להאמין -- ואנו הישראלים מקפידים לטפח את המיתוס הזה - כי הישראלים הם אנשים פתוחים, חברהמנים, סחבקים, וכו' וכו'. מאידך, אנחנו בכל הזדמנות משחילים עקיצה כלפי האמריקאים, או בכלל כלפי זרים אחרים, על היובש שלהם, על הפורמליות-יתר בגינונים שלהם, ועוד השמצות. בדרך כלל זהו איפיון של חברה פרובינציאלית שטופחת לעצמה על השכם ועל החזה, ואומרת לעצמה בקול: "אין כמוני". אני מצטער כאן לנפץ קצת את האשליה הזאת: בארצות הברית, יצא לי לרקוד בערבי ריקודים של שנות ה 60. כשהמדריך קרא לחילופי זוגות, כל הנוכחים, ללא יוצא מן הכלל שיתפו פעולה, חילופי הזוגות יוצרים מערבולת חיובית של רגשות, ניעור מעקצץ של הרגלים כבדים, היתקלות פתע עם זרים, ולבסוף, כיף כיף. בישראל, צר לי לדווח, חילופי זוגות נתפסים כסכנה קיומית לרוקדים. ראיתי מבטים של חלחלה על פרצופים של בנות, שנאלצות, ולו לחצי דקה לרקוד עם זר. זה כל כך מביך, שלא בא חשק לעשות חילופים בכלל. ואכן, אם תשימו לב, התמעטו ונעלמו ריקודי הזוגות עם חילופים, ומרקיד לא ישתטה ויציע ריקוד זוגות עם חילופים, ולו לחצי דקה. MIND YOU, אפילו בריקוד תמים, "יש חגיגה", שבו כל אשר נדרש מבנות הזוג השכנות לך לתת כף יד, אתה נתקל בהבעות של תיעוב על פרצופי הבנות, וכל כך למה? מי הכניס בהן, באלה הנשים, שאתה אולי חולה איידס, או נגוע בפטריות, או מעביר מחלות מידבקות? ושוב תודה, ירון, על תיאור נפלא.
 
ברצוני להתייחס לקטע האחרון במסר שלך

נכון שהמרקידים נמנעים מהכנסת ריקודי החלפת זוגות בהרקדות של היום. כי הפורמולה הקבועה של 3/4 שעה עד שעה עם בן זוג קבוע וכ-2-3 סבבים ס"ה בכל הערב - היא הפורמולה בכל ההרקדות, כמעט, בארץ. לעומת זאת אני חולק עליך בנושא של "החלפת זוגות לרגע". אני דווקא נוכך שבכל ריקוד בו יש מעבר לבן זוג אחר, לרגע קט, (עוד מעט, אני שר לה ואולי אחרים) ובריקודים בהם "חולפים על פני בנות זוג אחרות (יש חגיגה, מיכאלה ועוד) יש לרוב חיוכים של אושר לפגוש אדם אחר. אני מוצא בתופעה זו דווקא כמיהה ליותר שינויים במהלך ההרקדה ונראה לי שריוקד חדש בו ישתמש המחבר בעובה זו - יש ו סיכויים טובים להקלט היום.
 
אליק 31 - כדרכך בקודש

הכללה הכללה והשובניזם לשמו מדברים מגרונך, אתה כותב אני מצטטת: "אתה נתקל בהבעות של תיעוב על פרצופי הבנות, וכל כך למה? מי הכניס בהן, באלה הנשים, שאתה אולי חולה איידס, או נגוע בפטריות, או מעביר מחלות מידבקות?" ואני דוקא אומר לך בפירוש מוצהר שבהרבה מן המקרים ברקודים הללו, דוקא הגברים הם שמתעלמים והם שלא מושיטים יד ומתנהגים כאילו הם חולפים על פני אויר. (מנסיון אישי כמובן). ואשר לזה שיענקלה עשה עבורי את המלאכה: מדבר מגרונך העורך דין - "נו לא משנה הוא כבר ייצג אותי במשפט", אז להזכירך רקודי עם זה לא בית משפט - הידעת שדבר ראשון ברקודי עם זו ההנאה? הידעת שברקודי עם אין מי שייצג אותי ויעשה עבורי את המלאכה? אלא אך ורק ההתנסות וההנאה הם שלי ורק שלי? הידעת שלהיות במחנה שכזה זוהי חוויה אישית שכל אחד מתנסה בה בדרכו ובדרך יכולתו להנות? אז לא תמיד חייבים להגיב על כל פיפס נכון?
 

אליק 31

New member
שוגי, אני מתקן: היחס לזר/ה הוא הדדי

דברי כוונו אל הבנות-זוג השכנות שלכמה מהן אין נימוסים נאים ( מדובר על ריקוד כמו לדוגמה: "יש חגיגה"), אבל הדברים נכונים בדיוק גם לבני הזוג השכנים, שאולי יותר מבנות עלולים להיות גסי רוח. רציתי להדגיש שאנחנו הישראלים יודעים לפרגן לעצמנו וליחצן את עצמנו כאילו אנחנו פתוחים וחברתיים, ולא היא. בהחלט שלגברים יש תרומה יותר גדולה בהתנהגות מחוספסת. עד כאן השובניזם. אשר לייצוג שיענקלה מייצג אותנו בארה"ב ואילו את מתעקשת לנסוע IN PERSON למחנה.. אני שואל: איפה הדימיון, שוגי, תעצמי עיניים ותראי את כל מה שראה, שמע, הרגיש והריח יענקלה, בלי להיטלטל בדרכים.
 

Gefen

New member
מנסיון של להיות רוקדת בחו"ל..

ירון צודק בכמה דברים.. אני אמנם רקדתי באוסטרליה ולא ארה"ב, אבל האבחנה שלך ירון נכונה פה בכמה נקודות, וזה נכון לדעתי לגבי הרקדות חו"ל בכלל.. ראשית העניין של השמעת השיר עד הסוף. במלבורן נוהגים להשמיע את השיר עד הסוף (המר, המתוק או אם תרצו המייאש..) ובכל מקרה לא מזלזלים, לא בשיר, לא ביוצר ולא ברוקדים, אלא נותנים לשיר להסתיים עד לקידת הסיום.. לעומת זאת פה בארץ קשה לי בכל פעם מחדש ואפילו מרגיז אותי להיקטע כך לפני הסוף, מתי שמתחשק לו לאותו מרקיד להפסיק את השיר. דבר שני, זה עניין החזקת הידיים -בחו"ל רוקדים יותר בחברותא ופחות כל אחד לעצמו. כשהגעתי לארץ לפני כשנה פלוס אחרי שנים בחו"ל, הייתי די בהלם מהעניין הזה בארץ- לא מחזיקים ידיים, גם בקושי מחייכים זה לזה, יותר מנוכרים פה בארץ אחד לשני, כן, גם בריקודי עם.. הרשו לי עוד לאמר דבר אחד שירון לא העלה פה, כי אם כבר בהשוואת ריקודי עם עסקינן, אני רוצה לספר לכם שבחו"ל מלמדים את הריקודים ביתר תשומת לב ומקדישים הרבה יותר תשומת לב לתנועות הנכונות, לתנועות הידיים וכד',נצמדים באלף אחוזים ל"הוראות היצרן" והתוצאה מדהימה- פשוט כולם רוקדים יפה ומדוייק, בלי זיופים, בלי המצאות בלי בערך, כי האוסטרלים כמו האנגלים, הולכים by the book בלי הנחות. אז נכון שאולי הרפרטואר שלהם פחות עשיר והם רוקדים פחות ריקודים וגם זה לא בטוח, אבל את אלה שהם כן מלמדים הם עושים בדקדוק, כך הורגלתי וזה באמת תענוג.. אחרון חביב - עניין חילופי הזוגות.. צר לי לאכזב אך גם באוסטרליה מקובל להתקבע על בן זוג אחד, אבל אישית אהבתי את רעיון הסשנים, הלוואי שנאמץ את זה גם פה..לפחות עד שיהיה לי פרטנר קבוע
ועוד דבר אחד אחרון רציתי לאמר לך ירון- בחלק האחרון של הסיכום שלך, (שאת חלקו הראשון נהניתי לקרוא), הכנסת איזה קטע ציוני דביק שלא יכולתי להישאר אדישה לו.. דוגמאות לסיפורים ששמעת, ואיך כמעט נחנקת בדמעות נוכח הישראלים שעזבו, שחיים בחו"ל.. אז לתשומת ליבך- רבים רבים מבני עמינו חיים בחו"ל, חיי שקט חיי דרור (לעיתים). החיים שם כל כך הרבה יותר קלים, שלווים ורגועים, דבר שמאפשר לך לרקוד בלי בעיה שלוש-ארבע פעמים בשבוע ולרצות עוד.. בקיצור מה אני רוצה לאמר- לא צריך להיחנק בדמעות, עידן הציונות כבר מזמן חלף לו, איש באמונתו יחיה, איפה שטוב לו על גבי הגלובוס שם ישים את כובעו בין אם הוא יהודי נוצרי או מוסלמי, איש הישר בעיניו יעשה... ומנסיון אישי.. אין מה להצטער עבורם, אולי רק לקנא. גמר חתימה טובה לכולכם, באשר תהיו, שתהיה לכם שנה טובה ממני ותזכרו לרקוד גם השנה..כאילו אף אחד לא רואה אתכם
.
 
גפן יקירתי. תודה על המסר הארוך

והמנומק. ותודה על תמיכתך ברוב דבריי. אשר לקטע האחרון: א. כל מה שכתבתי - אמת כתבתי. זו הרגשתי ואין בה כל זיוף או "ציונות מוזמנת". אני מאמין בכל ליבי שכיהודים מקומנו בארץ ישראל. אני מאמין שכל אחד רשאי לבחור לו את מקום מגוריו, אך בהחלט מצטער על הטובים שעוברים לגור במקום אחר כי "שם יותר קל ויש פחות בעיות". לא בדקתי אך נראה לי שבארה"ב המיעוט היהודי הינו המיעוט הגדול ביותר יחסית לאוכלוסיית ארץ המוצא. אנחנו עם שונה (לא עם בחירה!) למעשה היהדות הינה ה- דת, תרבות, היסטוריה - היחידה שיש לה מדינה אחת ויחידה מדינת ישראל. חשבי מה היה גורלם של יהודי העולם אם מדינת ישראל לא היתה קיימת. כן, יש לנו עוד הרבה מה לעשות כאן וכן! אנו זקוקים לכל יהודי שיחייה איתנו כאן. כל האמור כאן אינו בסתירה לכך שאני מאמין בצורך בשוויון זכויות מלא לכל המיעוטים שיבניינו (פרט לזכות השיבה).
 
למעלה