מחנה הילולים - הצלחה מרשימה
הרעיון לשלב סוף שבוע ארוך , עם חגיגת סיום פעילות של דני עוזיאל - היה מדהים. יוסי אלמני , המארגן של המחנה -( הוא יחליף את דני ב - y ), לקח על עצמו את הסיכון הגדול, בהזמנת 8 מדריכים מהארץ : יונתן כרמון, מושיקו, גדי ביטון, אבי פרץ, שלמה ממן, ירון כרמל, ירון בן שמחון,ואנוכי. רק הטיסה שלנו , עלתה לו, כ - 7200 דולר. ריצוף האולם בריצפת עץ, עלתה כ - 9000 דולר, הוסף על זה את הוצאות המלון והארוחות - סיכון ענקי. בנוסף למדריכים האורחים מישראל, היו כ - 8 מדריכים מארה"ב , ידידים של דני, אשר התארחו במחנה על חשבונו. אם לא היו מגיעים אנשים במספר מספיק - היה מאבד את עתידו הפיננסי. כמובן שגדי ועוד חברים בארה"ב , עודדו אותו ורצו בהצלחת הפעולה. אדם אמיץ , עם מעוף. המחנה הצליח - מעל למשוער. השתתפו 200-300 איש בערך. מיטב הרקדנים והמדריכים. הגיעו גם מלונדון (מוריס סטון) מסינגפור (סוזי), מקנדה (מוריס פרז) ממקסיקו (לא זוכר שמו) ומעוד מדינות בעולם. רמת האנשים הפתיעה אותי - שמנה וסולתה של היהדות. פרופסורים, אנשי מדע פסיכולוגים, רופאים, מורים, מנהלי בתי ספר,מורות למחול מודרני וג'ז, בקיצור , ציבור יהודי מעורר גאוה ואושר. הצטרף אלינו תעשין מאזור המרכז - רוקד באונברסיטת תל אביב יואב . הוא בא באופן אישי, כמוהו באו כמה רקדנים ורקדניות של גדי. הישראלים - הוסיפו רבות להצלחת המחנה. האוירה היתה מחשמלת. הלימוד של המדריכים היה מלווה בהומור ובחן. הפירגון ההדדי היה יפה. הריקוד של גדי ביטון לשיר של רייכל - הרשים מאוד (אותי), מצאתי בו סגנון חדש. אמננם מרגישים שזו חזרה על מוטיבים "גדיים", כמו ניתור כפול על רגל אחת, אבל השילוב כאן היה מוצלח. גדי בחן ובהומור - הדגים עם ירון בן שמחון את ריקוד הזוגות הזה, התגלגלנו מצחוק. כל המדריכים זכו למחיאות כפיים , ולאהדת הקהל. אני הלכתי שם לאיבוד - עמדו על ידי הרבה נשים מחכות לרקודי זוגות, ואני לא יכולתי למלא את מבוקשן - כי לא הכרתי את הריקודים החדשים. כשהשמיעו, למזלי, את רחל והרי חברון - קפצתי ובחרתי אישה יושבת עצובה. קבלתי ממנה המון נשיקות ותודות על שהזמנתיה. היא רקדה נפלא. באשר לריקודי הזוגות . ירון צדק. האולם התמלא בריקודי הזוגות, בריקודי המעגל - התדלדל. נוכחתי בנשים זועמות , שהאשימו את המדריכים מהארץ , שניצמדים לחתיכות כל הערב ולא מחליפים בזוגות. מסכן אבי פרץ - הן שפכו את כעסן עליו. הוא הרגיען והבטיח לדבר עם המדריכים , שינהגו אחרת. לדאבוני , המדריכים החליפו ביניהם את החתיכות היפהפיות - וזו שהתלוננה, ישבה בצד מצפה ומייחלת למושיע. (היא היתה ישראלית נחמדה מאוד). אני השתדלתי לרקוד כל ריקוד זוגות, שהכרתי, במיגבלות כאבי הברכיים שלי. בכנסתי לארה"ב - כרגיל, נעצרתי "כחשוד" והועברתי לחקירה נוספת. יואב , שהזכרתיו לעיל , פיספס בטביעת האצבעות שלו - גם הוא הועבר לחקירה. הבדיקות הביטחוניות בכניסה לארה"ה חמורות וקפדניות. ועכשו להערות כלליות על המחנה. חשתי - תום והתלהבות בארגון, אשר חסר כמה אלמנטים חשובים במחנות כאלה. (מניסיוני) לא היתה שיחת פתיחה והצגת תכלית , הצגת הצוות המגוון. לא היתה מסיבת סיום - בשיתוף כשרונות של המשתתפים. בכל המחנות שהשתתפתי, מסיבת הסיום - היתה, "מסמר" המחנה. לא התקימה שיחת סיכום עם הרוקדים והמדריכים, להבעת דעות ורעיונות. לא היתה שיחת מדריכים יומית - לסיכום פעילות היום, להחלפת דעות,להצעות ולשיפורים. כל הצעותי , אינן ממעיטות מהצלחת המחנה. האוריה היתה חמה וידידותית, כולם היו מרוצים (דברתי עם הרבה אנשים). האירוח שלנו היה מרגש. בחדרנו (יונתן כרמון ואנוכי) היתה סלסלה מלאה בממתקים, בקבוקי מים, פחיות קוקה קולה דאיט. הרגשנו נהדר. השיחות עם הרוקדים והמדריכים העשירו אותי בידע ובתחושות , שאנו מגיעים למהפכה בריקודי עם. גדי ופיל מוס משיקגו - כינסו את בכירי המדריכים בחו"ל, לשיחה על צרופם לאירגון המדריכים בארץ. שיחה מענינת מאוד (בה השתתפתי) ירון כבר סיפר על הוספת מדור חו"ל בעיתון רוקדים, בשיתון המחלקה של רותי גודמן, בקהילה היהודית. אגב, רותי רקדנית מדהימה. היא מדריכה ב - y עם דני עוזיאל שנים רבות. רקדה בלהקות של פרד ברג ז"ל וממשיכה את דרכו. לשוגי חביבתי - חבל שלא היית במחנה הזה , הפירסום היה בכל מקום, הרבה זמן. עובדה שבאו רקנים מהארץ. בפעם הבאה נפרסם זאת בפורום. בידידות יענקלה לוי
