תיאור מעולה של מחנה ריקודים על כל
שהתרחש בו, תודה, ירון. אני מבקש להתייחס לנושא אחד בכתבה שלך: נושא ה פ ת י ח ו ת כלפי זרים: נהוג להאמין -- ואנו הישראלים מקפידים לטפח את המיתוס הזה - כי הישראלים הם אנשים פתוחים, חברהמנים, סחבקים, וכו' וכו'. מאידך, אנחנו בכל הזדמנות משחילים עקיצה כלפי האמריקאים, או בכלל כלפי זרים אחרים, על היובש שלהם, על הפורמליות-יתר בגינונים שלהם, ועוד השמצות. בדרך כלל זהו איפיון של חברה פרובינציאלית שטופחת לעצמה על השכם ועל החזה, ואומרת לעצמה בקול: "אין כמוני". אני מצטער כאן לנפץ קצת את האשליה הזאת: בארצות הברית, יצא לי לרקוד בערבי ריקודים של שנות ה 60. כשהמדריך קרא לחילופי זוגות, כל הנוכחים, ללא יוצא מן הכלל שיתפו פעולה, חילופי הזוגות יוצרים מערבולת חיובית של רגשות, ניעור מעקצץ של הרגלים כבדים, היתקלות פתע עם זרים, ולבסוף, כיף כיף. בישראל, צר לי לדווח, חילופי זוגות נתפסים כסכנה קיומית לרוקדים. ראיתי מבטים של חלחלה על פרצופים של בנות, שנאלצות, ולו לחצי דקה לרקוד עם זר. זה כל כך מביך, שלא בא חשק לעשות חילופים בכלל. ואכן, אם תשימו לב, התמעטו ונעלמו ריקודי הזוגות עם חילופים, ומרקיד לא ישתטה ויציע ריקוד זוגות עם חילופים, ולו לחצי דקה. MIND YOU, אפילו בריקוד תמים, "יש חגיגה", שבו כל אשר נדרש מבנות הזוג השכנות לך לתת כף יד, אתה נתקל בהבעות של תיעוב על פרצופי הבנות, וכל כך למה? מי הכניס בהן, באלה הנשים, שאתה אולי חולה איידס, או נגוע בפטריות, או מעביר מחלות מידבקות? ושוב תודה, ירון, על תיאור נפלא.
שהתרחש בו, תודה, ירון. אני מבקש להתייחס לנושא אחד בכתבה שלך: נושא ה פ ת י ח ו ת כלפי זרים: נהוג להאמין -- ואנו הישראלים מקפידים לטפח את המיתוס הזה - כי הישראלים הם אנשים פתוחים, חברהמנים, סחבקים, וכו' וכו'. מאידך, אנחנו בכל הזדמנות משחילים עקיצה כלפי האמריקאים, או בכלל כלפי זרים אחרים, על היובש שלהם, על הפורמליות-יתר בגינונים שלהם, ועוד השמצות. בדרך כלל זהו איפיון של חברה פרובינציאלית שטופחת לעצמה על השכם ועל החזה, ואומרת לעצמה בקול: "אין כמוני". אני מצטער כאן לנפץ קצת את האשליה הזאת: בארצות הברית, יצא לי לרקוד בערבי ריקודים של שנות ה 60. כשהמדריך קרא לחילופי זוגות, כל הנוכחים, ללא יוצא מן הכלל שיתפו פעולה, חילופי הזוגות יוצרים מערבולת חיובית של רגשות, ניעור מעקצץ של הרגלים כבדים, היתקלות פתע עם זרים, ולבסוף, כיף כיף. בישראל, צר לי לדווח, חילופי זוגות נתפסים כסכנה קיומית לרוקדים. ראיתי מבטים של חלחלה על פרצופים של בנות, שנאלצות, ולו לחצי דקה לרקוד עם זר. זה כל כך מביך, שלא בא חשק לעשות חילופים בכלל. ואכן, אם תשימו לב, התמעטו ונעלמו ריקודי הזוגות עם חילופים, ומרקיד לא ישתטה ויציע ריקוד זוגות עם חילופים, ולו לחצי דקה. MIND YOU, אפילו בריקוד תמים, "יש חגיגה", שבו כל אשר נדרש מבנות הזוג השכנות לך לתת כף יד, אתה נתקל בהבעות של תיעוב על פרצופי הבנות, וכל כך למה? מי הכניס בהן, באלה הנשים, שאתה אולי חולה איידס, או נגוע בפטריות, או מעביר מחלות מידבקות? ושוב תודה, ירון, על תיאור נפלא.
