אוי, שכחתי לכתוב כאן השבוע. אולי בגלל שהספיישל קצת עבר לידי. בצפייה הראשונה נראה לי שנהניתי יותר.
היה נחמד לראות את כולם. כרגיל המשיכו לרדת על גרי ואלו היו החלקים הכי פחות מצחיקים בפרק. רון היה מהמם כהרגלו וקיוויתי לראות גם את מונה ליסה אבל ז'אן רלפיו היה מספיק חמוד בשביל שניהם.
דיברו שם על כל הדברים החשובים - איך אנשים הרגישו שהם יוצאים מדעתם, איך זמן הרגיש חסר משמעות, הטירוף של לימוד ביתי, ההערכה לעובדי רפואה, החוסר ידע כמה זמן זה ימשך. (אולי לא מחר, אולי לא בעוד 100 שנים)
נכון אבל אני חושבת שאחת הבעיות שלי עם הפרק בצפייה החוזרת היא שהכל הרגיש מאוד דידקטי. הספיישל של mythical quest הצליח גם לדבר על זה והיה יותר מצחיק ויותר מרגש בהרבה.
זה מתחיל עם הגבר הכי סקסי - בובי נויפורט שלא מודע למצב בעולם ולובש פוטר של לזלי למועצה 2012, שזה מצחיק כי קראתי שההפקה שלחה לשחקנים את הפרופס הנחוצים, אבל פול ראד הפתיע אותם שמסתבר היה לו את הפוטר הזה מימיו בצילומי הסדרה.